רע"א 4759/17 עו"ד יגאל ויינשטיין נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.

המבקש הוא הנאמן על נכסיו של עומר נירהוד (להלן: המבקש או הנאמן ו נירהוד ), שהיה בעליה של חברת דטסהסייף גרופ בע"מ (להלן: דטהסייף או החברה ) שעמדה בראש קבוצת חברות בנות שכונו "קבוצת דטהסייף" (להלן: הקבוצה ). ביום 8.4.2010 ניתן צו לפירוק החברה ובהמשך לכך, נפתח הליך פשיטת רגל נגד נירהוד, שערב באופן אישי למרבית חובות הקבוצה. בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק ) מיום 27.11.2012 ניתן צו הפטר בעניינו של נירהוד, לבקשתו, והמבקש מונה כנאמן על נכסיו (צו ההפטר הפורמלי נחתם ביום 16.10.2013). בהחלטה זו נקבע כי זכות התביעה שלה טען נירהוד נגד גורמים שהביאו לשיטתו לקריסת הקבוצה וכתוצאה מכך, לפשיטת הרגל שלו (בתור ערב למרבית חובותיה), תוקנה לנאמן; כי אם יתקבלו כספים בעקבות תביעה זו, אלה ישולמו לנושים, לצורך פירעון מלוא חובותיו של נירהוד (להלן: הנושים ); וכי ככל שתישאר יתרה מכספים אלה לאחר פירעון החובות, זו תועבר לנירהוד. בהמשך לכך – לדברי המבקש – גויסו באמצעות נירהוד 200,000 ש"ח לצורך ניהול התביעה; ובנוסף נערכה פנייה לנושים כדי שייטלו חלק במימון אגרת ההליך – אך אלה לא נענו לבקשה. נוכח האמור, הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות בנוגע להקצאת הכספים שהופקדו אצלו לצורך ניהול התביעה האמורה ובעניין שכר טרחתו בגין ניהול התביעה. ביום 24.3.2016 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' כהן ) למבקש כי יגיש בצדה של התביעה נגד המשיבים 3-1 בקשה לפטור חלקי מאגרה, וכי יציע שסכום האגרה יועמד על 100,000 ש"ח (החלטה זו יחד עם ההחלטה בדבר מתן צו ההפטר מיום 27.11.2012 יכונו להלן: ההחלטות בהליך פשיטת הרגל ). עוד הורה בית המשפט כי שכרו של הנאמן ייגזר מהסכום שיתקבל מהתביעה, בהתאם לשלב הדיוני שבו תבוא התביעה לידי סיום.

2.

בהמשך להחלטות בהליך פשיטת הרגל, הגיש המבקש תביעה על סך 104,740,975 ש"ח נגד המשיבים 3-1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) , חברת כלנית כרמון שירותי תוכנה בע"מ ואחד מבעליה (כנטען), מר יצחק תורג'מן (להלן: התביעה ) . בצד התביעה, הגיש הנאמן בקשה לפטור חלקי מאגרת בית משפט ולחלופין לדחיית חלק גדול מתשלומי האגרה לאחר סיום ההליך (להלן: הבקשה לפטור מאגרה ). בקשה אחרונה זו היא העומדת במוקד ההליך שלפנינו. בתשובות לבקשה לפטור מאגרה, התנגדו המשיבים 3-1 למתן הפטור. היועץ המשפטי לממשלה התנגד אף הוא לבקשה וטען כי הנאמן לא עמד בתנאים הקבועים בדין למתן פטור מאגרה, ובכלל זאת כי לא הוכח העדר יכולת כלכלית כנדרש. לעומת זאת,

נציג כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), היה בעמדה כי יש להיעתר לבקשה ביחס לחלק הארי של התביעה, בשים לב לכך שמאמצי הנאמן לפנות לנושים לשם בחינת מוכנותם לממן את תשלום האגרה לא נשאו פרי, ולאישור שנתן בית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל להגשת התביעה , שבמסגרתו הוחלט כי בכל מקרה אם זו תתקבל – תביעות החוב תשולמנה במלואן בטרם יועבר סכום כלשהו לידי נירהוד.

עוד יוער, כי ביני לביני, בשנת 2011 הגיש המפרק של דטהסייף תביעה נגד המשיבים 3-1 בטענה שהאחרונים הביאו, בין היתר, לקריסתה של הקבוצה (להלן: תביעת דטהסייף ). גם בהליך זה הוגשה בקשה לפטור מאגרה, וזו נדחתה ביום 17.12.2012 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' עובדיה ) (להלן: בקשת דטהסייף לפטור מאגרה ). לאחר דחיית הבקשה, נמחקה תביעתה של דטהסייף מחמת אי תשלום אגרה. יצוין, כי המפרק לא השיג על החלטות אלו, והן הפכו חלוטות.

3.

ביום 26.1.2017 דחה רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) את הבקשה לפטור מאגרה. בית המשפט בחן את יכולותיו הכלכליות של נירהוד וקבע כי אלו אינן מצדיקות ליתן פטור כמבוקש, בין היתר משום שלאחר הגשת הבקשה לפטור מאגרה נמכר הבית שבו התגוררו נירהוד ואשתו תמורת כ-4,700,000 ש"ח – סכום העולה על אגרת בית המשפט, שאת חלקו ניתן היה להקצות לצורך תשלום האגרה. אשר לסיכויי התביעה צוין כי אלה גבוליים, נוכח האמור בהחלטה שדחתה את בקשת דטהסייף לפטור מאגרה, בתביעה שעילתה דומה לתביעת המבקש. עוד הוסף, כי דרך המלך להעלאת הטענות בתביעת המבקש נגד המשיבים 3-1 הייתה הגשת תביעה מטעם חברת דטהסייף, ולא באמצעות כריכת תביעתו האישית של נירהוד עם תביעת הנושים.

4.

ביום 14.5.2017 נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשם. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג ) כי מרבית סכום התביעה נתבע בגין נזקיו האישיים של נירהוד ועל כן השאלה שצריכה הכרעה בהליך עניינה ביכולתו הכלכלית האישית; וכי אין מקום להתערב בקביעותיו של הרשם בנושא זה. אשר לסיכויי התביעה, בית המשפט מצא כי בצדק התחשב הרשם בהחלטה בבקשת דטהסייף לפטור מאגרה; וכי יש לזקוף לחובת נירהוד את העובדה שדבר תביעת דטהסייף לא צוין בתביעתו. עוד צוין כי ההחלטות שניתנו בהליך פשיטת הרגל, שבגדר אחת מהן אף הוצע למבקש להגיש בקשה לפטור חלקי מאגרה, אינן מחליפות את שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בבואה להכריע בבקשה למתן פטור מאגרה, על יסוד הנתונים המוצגים לפניה. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שנושיו של נירהוד – שביניהם בנקים ומוסדות פיננסיים – הם בעלי חוסן כלכלי מובהק, ומשאלה הראשונים ליהנות מהתביעה – נקבע כי קשה להלום מצב שבו מימונה יוטל על הקופה הציבורית.

5.

מכאן הבקשה שלפנינו. המבקש טוען כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לפטור מאגרה באופן גורף, וכי יש לערוך הבחנה בין קופת פשיטת הרגל, המיוצגת על ידו, לבין נירהוד, משמדובר בישויות משפטיות נפרדות, שלהן אינטרסים שונים. לטענת המבקש, בהחלטות הקודמות לא ניתן משקל למעמדו כבעל תפקיד המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט, ולכך שנירהוד, החייב, הוא לכל היותר נושה שיורי של קופת פשיטת הרגל. לדבריו, עילות התביעה בהליך דנא מקורן במסכת עובדתית אחת, ולכן יש לנהל את התביעה – על כל סעדיה – כמקשה אחת, וזאת למרות שחלק מהסעדים נוגעים לנושים וחלקם ישירות לנירהוד. על כך הוסף כי התביעה מתנהלת בשמו של נירהוד חלף תביעת החברה מאחר שחלק מהתביעה היא תביעה אישית של נירהוד, בין היתר מכוח מעמדו כערב לחובות הקבוצה. המבקש מוסיף וטוען כי לא ניתן משקל מספק – עת נבחנו סיכויי התביעה – להחלטות שניתנו בהליך פשיטת הרגל ולעמדת הכנ"ר, שתמך במתן הפטור מאגרה; וכי אין לבסס את ההכרעה בדבר סיכויי התביעה על ההחלטה שניתנה בתביעת דטהסייף, הנבדלת מהתביעה הנוכחית, שבה, למשל, נכלל פירוט מלא של הסעדים המבוקשים תוך שצורפו לכך נתונים מתאימים. המבקש טוען כי פעל לגיוס כספים לצורך העמדת אגרה עבור התביעה, לרבות באמצעות קיום אסיפת נושים בפיקוח הכנ"ר, אולם הנושים לא נענו לפניותיו. המבקש מדגיש כי הוא והכנ"ר הצליחו להביא את נירהוד לגייס סכום נכבד של 200,000 ש"ח מצדדים שלישיים לצורך ניהול התביעה, בשונה מתביעת דטהסייף שבצדה הוגשה בקשה לפטור מלא מאגרה. לדברי המבקש, יש להפריד בין הרבדים השונים של התביעה, כך שאת סכום התביעה המגלם את תביעות החוב שהוגשו בהליך פשיטת הרגל (בסך 19 מיליון ש"ח) יש לבחון על פי יכולתה הכלכלית של קופת פשיטת הרגל בלא התחשבות במצבו הכלכלי של נירהוד עצמו. לטענת המבקש, הסוגיות המתעוררות בבקשה, כמו גם העמדות השונות שהציגו היועץ והכנ"ר בהליך, מצדיקות דיון נוסף בעניינו בבית משפט זה.

6.

התבקשה תשובת המשיבים. הבנק טוען כי הבקשה דנן אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה על פי אמת המידה הנוהגת, וכי גם לגוף הדברים לא נפל פגם בהחלטות הקודמות. הבנק סומך ידיו על האמור בהחלטות הקודמות, וטוען, בין היתר, כי לנירהוד ולנושיו יכולת כלכלית לשלם את האגרה; כי המבקש לא הוכיח שנקט אמצעים סבירים לגיוס סכום האגרה, הן מנירהוד הן מהנושים; וכי בדין התחשב בית המשפט במצבו הכלכלי של נירהוד, משהוא הנהנה העיקרי מפירות התביעה, ככל שזו תתקבל. עוד הוסיף הבנק, כי סיכויי התביעה נמוכים, והיא מהווה למעשה ניסיון להעלות מחדש את הטענות בתביעת דטהסייף, שנמחקה משלא שולמה האגרה בגינה; כי לנירהוד לא עומדת עילת תביעה אישית באופן שיצדיק ניהול תביעה נפרדת מזו שהוגשה בעניין דטהסייף; וכי אין לייחס משקל רב לעמדת הכנ"ר בענייננו, בין היתר מאחר שלאחרון אין מידע עדכני בנוגע ליכולתו הכלכלית של נירהוד, ובשים לב לכך שממילא עמדתו הובאה לפני בית המשפט ונדחתה. לדברי הבנק, אין מקום לתת פטור גם בהתייחס לרכיב המיוחס לתביעות החוב של נושי נירהוד, הן מן הטעם שהמבקש לא מסר לנושים את מלוא המידע הרלוונטי בנוגע לתביעה, הן מכיוון שהנושים לא הסכימו להשתתף במימון האגרה. בנוגע לעניין אחרון זה, ציין הבנק כי לנירהוד 4 נושים עיקריים המחזיקים בכ-75 אחוזים מסך תביעות החוב; ובין הנושים נכללים גופים בעלי איתנות פיננסית גבוהה.

7.

בתשובתם, מצטרפים המשיבים 3-2, בעיקרם של דברים, לטענות הבנק. המשיבים 3-2 מוסיפים כי סיכויי התביעה נבחנו על ידי בית המשפט לגופם; כי לא הובהר כיצד נירהוד הצליח לגייס 200,000 ש"ח לצורך תשלום האגרה ואם נעשו מצדו ניסיונות להשיג מימון נוסף; וכי המבקש לא מיצה את האפשרות להשיג מימון מנושי נירהוד. עוד נטען כי יש להתחשב בכך ששני נושים בעלי איתנות פיננסית התנגדו למימון האגרה, כשסכום החוב של אחד מהם – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ – עומד על כשליש מסכום התביעות של כלל הנושים. בנסיבות אלו, בהעדר עניין מצד הנושים לממן את האגרה, סבורים המשיבים 3-2 כי אין הצדקה להשית את מימונה על הקופה הציבורית.

8.

המדינה והכנ"ר – הם המשיבים 4 ו-5 – הגישו תשובה משותפת וציינו כי נעשה מאמץ להגיע להסכמות ולתאם את עמדתם בנדון דידן, בהתאם להוראות היועץ המשפטי לממשלה (בניגוד לעמדותיהם החלוקות כאמור בהליך קמא). לדברי המדינה, שאלת מתן פטור מאגרה כשקופת הפירוק או קופת פשיטת הרגל ריקה, טרם הוכרעה באופן חד משמעי בפסיקה. לעמדתה, מתן פטור מאגרה במקרה שבו קופת הנושים ריקה וכפועל יוצא מימון התביעה יוטל על הקופה הציבורית – צריך להישמר כמוצא אחרון שיש לפנות אליו רק לאחר שמוצו אפיקי המימון העומדים למבקשי הפטור, ובנתון לנתונים הקונקרטיים של המקרה, ובהם: מספר הנושים, סוגם ופיזור הנשייה. אשר לענייננו, צוין בתשובה כי הכנ"ר סבור שיש חשיבות לניהול התביעה – שהגשתה אושרה בהליך פשיטת הרגל. יחד עם זאת ובמקביל צוין כי לעמדת המדינה קיים קושי במתן פטור חלקי מאגרה במקרה דנא, נוכח הקביעות שלפיהן לנירהוד יכולת כלכלית לשאת בתשלום ובשים לב לכך שענייננו בקבוצת נושים מבוססים.

בסופו של דבר, עמדתם של המדינה והכנ"ר היא כי יש לפצל את הדיון לשניים כך שחלקם של הנושים בתביעה וחלקו של נירהוד ייבחנו בנפרד. בהינתן המתווה האמור ונוכח קביעותיו של בית המשפט, נטען כי אין מקום ליתן פטור מאגרה בגין חלקו של נירהוד בתביעה (קרי: הסכום העולה על סך תביעות החוב של הנושים). אשר לסכום התביעה, המיוחס לתביעות החוב של הנושים, עמדת המדינה והכנ"ר היא כי אין מקום להפחית את תשלום האגרה גם בגינו, מאחר שהנהנית העיקרית מפירות התביעה אם תתקבל – היא קבוצת נושים אמידה, שלא נתנה טעם מניח את הדעת לסירובה לממן את האגרה. בצד האמור, הציעו המדינה והכנ"ר כי המבקש יכנס בשנית אסיפת נושים שבה יבהיר לנושים כי נדרש מהם לשאת בתשלום יתרת האגרה (מעבר לסך של 100,000 ש"ח שכבר הוקצה לכך) בעבור החלק שלהם בתביעה.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הערכאות הקודמות מצאו כי אין מקום ליתן לנירהוד פטור מאגרה, בנתון לקביעותיהן בעניין יכולותיו הכלכליות וסיכויי ההליך. הכרעות אלו תחומות לדל"ת אמות המקרה והשגות המבקש לגביהן – הנוגעות לאופן יישום הדין בנסיבות הפרטניות – אינן מצדיקות בירור נוסף לפנינו (רע"א 5510/17 ארשם תעשיות בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 3 (26.10.2017)). המבקש מוסיף וטוען כאמור כי יש לבחון בנפרד את התקיימותם של התנאים למתן פטור מאגרה בהתייחס לסכום התביעה אשר אילו יתקבל יועבר לנושים. גם בטענות אלו אין כדי לגלות לדעתי עילה למתן רשות לערער. אכן, כפי שציינתי לאחרונה, השאלה בדבר היקף חובתם של נושי חברה בפירוק, שקופתה ריקה (ובהיקש לענייננו – כאשר קופת פשיטת הרגל ריקה) לשאת במימון אגרה, טרם לובנה במלואה בפסיקתנו (רע"א 3106/16 המפרק הקודם לקלרין טבריה חברה לבניין בע"מ נ' מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ , פסקה 21 (30.11.2017); רע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ , פסקה 30 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (12.4.2015)). יחד עם זאת, בית משפט זה היה מוכן להניח כי בנסיבות מסוימות, למשל במקרה שבו מדובר בנושה עיקרי, קיימת הצדקה לדרוש ממנו לממן את הוצאות ההליך, לרבות את תשלום האגרה (ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A , פסקאות 11-10 (10.2.2011); רע"א 1010/06 מפרק אריהנט טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' קמחי , פסקה 3 (16.8.2007)). בענייננו, בית המשפט המחוזי עמד על כך שנושיו של נירהוד הם בעלי חוסן כלכלי מובהק וקבע לפיכך כי קשה להלום מצב שבו הציבור הוא שיישא במימון התביעה (ונזכיר בהקשר זה את טענת הבנק כי 4 מהנושים של נירהוד מחזיקים בכ-75 אחוזים מסך תביעות החוב). גם מהטענות שלפנינו עולה כי עד כה הנושים לא הביעו נכונות להשתתף במימון התביעה (וזאת מבלי שאביע עמדה בקשר לטענות המשיבים כי המבקש לא מסר לנושים את מלוא הפרטים הרלוונטיים לגבי התביעה). בנסיבות אלו, ובשים לב לסכום האגרה שלפנינו, העומד על כ-1.4 מיליון ש"ח (כנגזרת מן הסכום שנתבע), ולפער בין סכום זה לבין הסכום שהצליח המבקש לגייס לצורך ניהול התביעה, איני סבור כי המבקש הניח בבקשתו עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", גם בהתייחס ל"חלקם" של הנושים בתביעה. לכך אוסיף כי אין באמור בהחלטתי זו כדי לחסום את דרכו של המבקש, ככל שימצא לנכון, לנסות ולמצות את תהליך גיוס הכספים אצל הנושים (כהצעת המדינה והכנ"ר בסעיף 44 לתשובתם) או לבחון מחדש את סכום התביעה בהתאם למקורות הכלכליים העומדים לרשותו (וראו סעיף 6 להחלטת בית המשפט בהליך פשיטת הרגל מיום 24.3.2016).

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.