החלטהעליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 4772/01 יניב יחיאל נ. דוד אלקיים

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · מעשה בית דין ופיצול סעדיםבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור נדחתה לאחר שנקבע כי פסק הדין בתביעה לפירוק השיתוף לא הקים מעשה בית דין ביחס לתביעת הפיצויים בגין הפרת ההסכם למכירת החנות. נקבע גם כי המשיבים לא נדרשו להיתר לפיצול סעדים, שכן עילת ההפרה טרם התגבשה בעת הגשת התביעה הראשונה. המבקשים חויבו בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.

העובדות

הצדדים, קרובי משפחה, רכשו במשותף חנות במטרה להקים שותפות לשירותי בית מרקחת. התוכנית נכשלה, והחנות נמכרה רק לאחר כשלוש שנים שבהן עמדה ללא שימוש, בשל חוסר שיתוף פעולה. המשיבים תבעו פיצויים בגין העיכוב במכירה, ובית המשפט קבע להם פיצוי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם פסק הדין בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הקים מעשה בית דין ביחס לתביעה לפיצויים בגין הפרת ההסכם למכירת החנות?
  2. 2.האם נדרשו המשיבים לבקש היתר לפיצול סעדים בהגשת התביעה השניה?

הלכות

  1. 1

    עילת הפיצוי בגין הפרת החוזה המסדיר את פירוק השיתוף לא התגבשה בעת הגשת התביעה לפירוק השיתוף, ולכן לא ניתן היה לתבוע אותה באותה תביעה ולא נדרש היתר לפיצול סעדים.

    ״כיצד יתכן שקיימת חפיפה בין העילות ... אם העילה השניה (הפרת החוזה) טרם החלה להתגבש בזמן התעוררות העילה לפירוק השיתוף.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעשה בית דין
  • פיצול סעדים
  • השתק פלוגתא
  • פירוק שיתוף
  • הפרת חוזה
  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית-המשפט העליון

רע"א

4772/01

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

המבקשים

:

1. יניב יחיאל

2. פולט בוטבול

נגד

המשיבים

:

1. דוד אלקיים

2. סלביה אלקיים

בקשת

רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.5.01 בע"א 1707/00

שניתן על-ידי כבוד השופטים ס' ג'ובראן, מ' נאמן ור' ג'רג'ורה

בשם המבקשים: בעצמם

בשם המשיבים: עו"ד

ניר ברזל

החלטה

המבקשים והמשיבים הם קרובי משפחה. בחודש אפריל 1988 רכשו המבקשים והמשיבים, במשותף, חנות ברחוב מצה 11 בחיפה (להלן: החנות), על-מנת להקים שותפות שעיסקה מתן שירותי בית-מרקחת. התוכנית נכשלה והיחסים בין הצדדים נקלעו למשבר.

בתאריך 13.9.90 הגישו המשיבים כנגד המבקשים תביעה לבית-משפט השלום בחיפה, לפירוק השיתוף בחנות על דרך מכירתה (להלן: התביעה הראשונה). במהלך ההתדיינות הושגה בין הצדדים הסכמה למכירת החנות על-ידי עורכי-הדין של שני הצדדים. ברם, החנות נמכרה רק בחודש נובמבר 1993. כל אותה העת, עמדה החנות ללא כל שימוש. בית-משפט השלום (השופט יצחק דר) קבע, כי העובדה שבחנות לא נעשה שימוש עד מכירתה לא נבעה ממעשים או מחדלים של אחד הצדדים אלא מכישלון תוכניתם המשותפת.

בתאריך 10.5.94 הגישו המשיבים כנגד המבקשים תביעת פיצויים לבית-משפט השלום בחיפה (להלן: התביעה השניה). בתביעתם טענו המשיבים, כי המבקשים עיכבו את מכירת החנות, ובכך הפרו את ההסכם למכירת החנות וגרמו למשיבים נזקים במהלך השנים שבהן עמדה החנות ללא שימוש. המשיבים הסבירו, כי, מחד-גיסא, המשיבים לא יכלו למכור את החנות וליהנות מן התמורה, שבה ביקשו להשתמש לצורך רכישת דירה למגוריהם, ומאידך-גיסא נאלצו לשלם תשלומי חובה על החנות.

בית-משפט השלום (השופט מנחם רניאל) קבע, כי מסקנת בית-משפט השלום בגדרי התביעה הראשונה, שלפיה העובדה שלא נעשה שימוש בחנות לא נבעה כתוצאה ממעשים או ממחדלים של אחד הצדדים - הינה קביעה המחייבת את הצדדים על יסוד הדוקטרינה של השתק פלוגתא. יחד עם זאת קבע בית-משפט השלום, כי הסיבה לעיכוב במכירת החנות משנת 1990 ועד שנת 1993 הייתה חוסר שיתוף פעולה מצד המבקשים, שעלה כדי הפרה של ההסכם שנכרת בין הצדדים לעניין מכירת החנות וחלוקת התמורה. בית-משפט השלום הוסיף וקבע על-כן, כי המשיבים זכאים לפיצוי בסך 33,950 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (להלן: פסק-הדין).

או אז הגישו המבקשים בקשה לבית-משפט השלום בחיפה למחיקת התביעה השניה על הסף, תוך שהם טוענים למעשה בית-דין ולכך שלא ניתנה למשיבים רשות לפצל את הסעדים שתבעו. בית-משפט השלום (השופטת אריקה פריאל) דחה את הבקשה.

על פסק-הדין בתביעה השניה ועל החלטתו הנ"ל של בית-משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-המשפט המחוזי (השופטים סלים ג'ובראן, מנחם נאמן וראיק ג'רג'ורה) פסק כי אין להתערב בקביעות בית-משפט השלום, שלפיהן המשיבים זכאים לפיצוי בגין העיכוב במכירת החנות. אשר לטענת המבקשים למעשה בית-דין ולהיעדר היתר לפיצול סעדים קבע בית-המשפט המחוזי, כי בתביעה הראשונה תבעו המשיבים פירוק שיתוף במקרקעין, ואילו במסגרת התביעה השניה תבעו פיצויים בגין הפרת החוזה שהסדיר את פירוק השיתוף. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי:

בתביעה "הראשונה" נתבע פירוק השיתוף. בתביעה "השניה" נתבעו [המבקשים] בגין הפרת החוזה המסדיר את אקט פירוק השיתוף. כיצד יתכן שקיימת חפיפה בין העילות ... אם העילה השניה (הפרת החוזה) טרם החלה להתגבש בזמן התעוררות העילה לפירוק השיתוף. מובן, אפוא, כי [המשיבים] לא היו יכולים לתבוע את הנזקים שנגרמו להם בגין הפרת החוזה על ידי [המבקשים] במסגרת התביעה לפירוק השיתוף.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, המשיבים תמכו יתדותיהם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות, והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון בעניינם בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי, שלפיהן פסק-דינו של בית-משפט השלום בתביעה הראשונה לא הקים מעשה בית-דין ביחס לעילת התביעה השניה; והמשיבים לא נדרשו לבקש היתר לפיצול סעדים להגשת התביעה השניה - בדין יסודן.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז באדר תשס"ב

(11.3.02).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 1707/00

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"א 7112/01יחיאל יניב נ. דוד אלקייםפסק-דין

הלכות

  1. 1עילת הפיצוי בגין הפרת החוזה המסדיר את פירוק השיתוף לא התגבשה בעת הגשת התביעה לפירוק השיתוף, ולכן לא ניתן היה לתבוע אותה באותה תביעה ולא נדרש היתר לפיצול סעדים.