רע"א 4776/22 אחמד עבד אלקאדר גאנם נ. איברהים מרעי גאנם

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 9.6.2022, ברע"א 46977-04-22 (השופטת ו' פלאוט ), שבו נדונה כערעור והתקבלה בקשת רשות לערער שהגיש המשיב, נגד החלטת בית משפט השלום בנתניה, מיום 7.4.2022, בת"א 15921-03-21 (השופט א' ברנד ). נקבע, כי הסעד הזמני שניתן בהחלטת בית משפט השלום – מבוטל.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן:

התקנות החדשות ). לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש טוען, כי "בבסיס בקשת רשות הערעור עומדת שאלה משפטית כבדת משקל, והיא שאלת סמכותו של בית המשפט ליתן סעד זמני לטובת נתבע בכלל, ולטובת נתבע בתביעה לפירוק שיתוף בפרט, וזאת, בין היתר, נוכח הוספתה של תקנה 94 [לתקנות החדשות]" . אכן, צודק המבקש, כי בית המשפט המחוזי, לא הפנה בהקשר זה לפסיקתו של בית משפט זה, כי אם לפסיקה של בתי משפט מחוזיים. ברם, השאלה שאותה מציג המבקש – אינה חדשה עמנו. השאלה האמורה, נדונה והוכרעה בשורה של פסקי דין והחלטות שיצאו תחת ידיו של בית משפט זה, החל משנות הששים של המאה הקודמת, ועד לאחרונה (ראו: רע"א 5488/20 אעמר נ' דיאב , פסקאות 13-12 והאסמכתאות שם (1.10.2020); והשוו: רע"א 578/18 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' עזבון המנוח דרוויש , פסקה 7 (23.1.2018) ).

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪.