רע"א 4851/00משה מלינסקי נ. ארנון מוזס

עניינה של בקשת רשות ערעור זו כתבה פרי עטו של המשיב 3, שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 5.4.99, ואשר התייחסה למבקש. בעקבות פירסום כתבה זו ולאחר שדרישתו מהעיתון לפרסם התנצלות לא נעתנה, תבע המבקש את המשיבים בעילת לשון הרע.

בית משפט השלום קבע, כי יש בביטויים המוזכרים בכתבה משום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1956- ( להלן: החוק ), ולאחר שבחן את ההגנות להן טענו המשיבים קבע כי הגנת "אמת דיברתי" המצויה בסעיף 14 לחוק עומדת למשיבים ביחס לחלק מהביטויים. לגבי התבטאויות נוספות המיוחסות למבקש בכתבה האמורה, נקבע כי לא עומדת למשיבים הגנה כלשהי על פי החוק. לאחר שהביא בחשבון את הוראת סעיף 19(2) לחוק ביחס להיות המשיב 3 משוכנע באמיתותם של הדברים שנכתבו, ובהתחשב בכלל הנסיבות, פסק בית המשפט למבקש פיצוי בסך 9,000 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעור וערעור שכנגד.

בית המשפט המחוזי קיבל בחלקן את קביעותיו של בית משפט השלום. דעתו של בית משפט השלום אומצה ביחס לביטויים לגביהם נקבע כי עומדת למשיבים הגנת "אמת דיברתי". ביחס לביטויים נוספים, לגביהם נקבע בבית משפט השלום כי לא עומדת למשיבים הגנה לפי החוק, קבע בית המשפט המחוזי כי הם נכנסים בגדרו של סעיף 15(6) לחוק. כמו כן, נקבע לגבי פרטים מסויימים בפירסום שהם מהווים פרטי לוואי, כמשמעם בסעיף 14 לחוק. בסופו של דיון נותר ביטוי אחד, "מתחזה", אשר לגביו לא הוכחה הגנה כלשהי. לאור זאת, ובהתחשב בשיקולים להפחתת הפיצוי אשר פורטו על ידי בית משפט השלום וכן על יסוד זאת שלפי העובדות אין המבקש יכול לטעון לשם טוב ההולך לפניו, נדחה ערעור המערער ונתקבל הערעור שכנגד של המשיבים. התוצאה היתה, שהתביעה נגד המשיבים נדחתה, ועל המבקש הוטלו הוצאות שני ההליכים. על פסק דין זה הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

לאחר עיון בטענות בעלי הדין ובפסקי הדין של שתי הערכאות הקודמות, באתי למסקנה כי הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המצדיקות דיון במסגרת ערכאה שלישית. המחלוקת האמיתית בין בעלי הדין היא בדבר יישום הדין על נסיבותיו של המקרה. מחלוקת זו אינה מצדיקה דיון בערכאת ערעור שניה. לאור זאת, ומבלי להכריע בטענות המבקש לגופן, דין הבקשה להדחות, והיא נדחית בזה.

בהתחשב בכלל הנסיבות, אי צו להוצאות בבקשה זו.