פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4863/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
מרים שבתאי
נ ג ד
המשיב:
צביקה בדר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 31998-01-19 מיום 16.6.2019,
שניתנה על-ידי כב' הנשיא א' אברהם
בשם המבקשת:
עו"ד יגאל פרץ;
עו"ד סיון חסון
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם ) בע"א 31998-01-19 מיום 16.6.2019, בגדרו התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ד' קירס ) בת"א 16456-01-16 מיום 1.12.2018, במסגרתו התקבלה תביעת המבקשת נגד המשיב.
2.
המשיב הוא בעלים של סוכנות ביטוח (להלן: המשיב ), ממנה רכשו המבקשת ובעלה המנוח ז"ל (להלן: המנוח ), בין היתר, פוליסת ביטוח חיים לבעלי משכנתאות בסך של 500,000 ש"ח. במסגרת הצעת הפוליסה צוין, בהתאם למידע שמסרו המבקשת והמנוח, כי יתרת ההלוואה שנטלו המבקשת והמנוח מהבנק עומדת על סך של 500,000 ש"ח. ואולם, יתרת ההלוואה עמדה באותה העת על סך של 755,000 ש"ח. לאחר שהמנוח הלך לבית עולמו, העבירה סוכנות הביטוח למבקשת את הסכום האמור, והמבקשת נדרשה לשלם סכום נוסף בסך של 180,000 ש"ח לשם סילוק ההלוואה מהבנק.
3.
בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב ונתבע נוסף, במסגרתה נטען, בין היתר, כי היה עליהם לברר מהי יתרת ההלוואה שנטלו המבקשת והמנוח, ובהתאם לבטח אותם בפוליסה שתכסה את מלוא יתרת ההלוואה. בפסק דינו קבע בית משפט השלום, בעיקרו של דבר, כי המשיב התרשל כלפי המבקשת כאשר לא דרש מהמבקשת והמנוח מסמכים עדכניים על-מנת לברר מהי יתרת ההלוואה שנטלו המבקשת והמנוח, עובר למכירת פוליסת הביטוח. לפיכך, בין היתר, חייב בית משפט השלום את המשיב לפצות את המבקשת.
4.
על פסק הדין של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע, בעיקרו של דבר, כי בנסיבות העניין, שבהן המבקשת והמנוח הם אלה שמסרו למשיב את המידע בדבר יתרת ההלוואה, לא היה על המשיב לדרוש ולחקור מעבר לכך. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי המבקשת והמנוח ידעו היטב מהי המשמעות של יתרת ההלוואה בכל הנוגע לקביעת סכום הביטוח, וזאת בשים לב לכך שלא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הם נדרשו לעסוק בנושא. לפיכך, בין היתר, נקבע כי המשיב לא התרשל כלפי המבקשת.
על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שמצאתי כי חרף טענות המבקשת בדבר השלכות הרוחב של הסוגיה מושא הבקשה, הלכה למעשה, הבקשה נטועה כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי ואינה מעוררת שאלות שראוי להן לזכות לבירור משפטי נוסף. לכך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע בעצמו בפסק הדין, כי יש לראות את קביעותיו על רקע נסיבותיו של המקרה הקונקרטי, וכי אין בכך כדי לקבוע כיצד על סוכן ביטוח להתנהל במקרים אחרים (ראו: בפסקה 23 לפסק הדין). בנוסף, אדגיש כי אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)). עוד שוכנעתי כי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
6.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז באב התשע"ט (18.8.2019).
ש ו פ ט ת