רע"א 4884/09 יוגב שמעון נ. כוכב מיכאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ו' מרוז ) בת.א. 4300/05 מיום 4.5.2009 אשר דחה את בקשת המבקש לביטולו של פסק משקם מכוח הוראות סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ).

העובדות על פי בית המשפט המחוזי

1.

מר יוגב שמעון (להלן: המבקש ) הינו בעל זכויות במשק מספר 83 וחבר באגודה החקלאית השיתופית כוכב מיכאל (להלן: האגודה ). בתאריך 14.6.1994 הגישה האגודה דרישת חוב נגד המבקש בגין יתרות חוב שנרשמו לחובתו במאזני האגודה בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק ההסדרים. המבקש השיג על דרישת החוב בפני המשקם עו"ד אופיר כץ, שקיבל השגה זו באופן חלקי וקבע ביום 13.12.1999 כי חובו של המבקש כלפי האגודה עומד על סך של 24,010 ש"ח נכון ליום 31.12.1987 ועל סך של 67,145 ש"ח נכון ליום 31.12.1991. בתאריך 2.12.2002 התקבל פסק משקם חלקי של עו"ד כץ אשר קבע כי חובו של המבקש מכוח חוק ההסדרים עומד נכון ליום 31.10.2002 על סך כולל של 190,496 ש"ח. בחודש מרץ 2002 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לביטולו של פסק המשקם הנ"ל (ת.א. 7017/03). ביום 13.7.2004 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי ) את הבקשה בקובעו:

"לאור האמור אני מורה על ביטול החלטות המשקם האמורות בכתב התביעה, ולאור העובדה שהרכב המשקם שדן בענין ונציגי מנהלת ההסדרים שבדקו את החשבונות הביעו עמדה נחרצת בקשר לכך, אני מורה כי הענין יובא לדיון מחדש לפני המשקם בהרכב אחר וכי בדיקת החישובים במנהל ההסדרים תעשה אף היא על ידי אנשים שלא עסקו בכך בשלב הדיון הקודם".

2.

בהתאם לכך מונה ביום 16.8.2004 המשקם עו"ד אריה הרמלין לדון בהליך שבין המבקש לאגודה. עו"ד הרמלין מינה את רו"ח מונטי מזל, רו"ח חיצוני, לתפקיד בודק החשבונות וזאת בהסכמת המבקש. נקבע כי רו"ח מזל יבדוק את חשבונותיו של המבקש ויקבע מה סכום חובו של המבקש או זיכויו אצל האגודה נכון ליום 31.12.1991. על פי חוות דעתו של רו"ח מזל ניתן פסק משקם חלקי בתאריך 8.8.2005 ובו קבע עו"ד הרמלין כי למבקש עומדת יתרת זכות כלפי האגודה על סך 253,095 ש"ח וכי פסק המשקם החלקי יועבר ליו"ר הועדה למינוי משקמים, כבוד השופטת בדימוס ש' ולנשטיין, בכדי שזו תורה על העברת התיק להמשך דיון לפני המשקם שמונה להסדרת חובותיה הכוללים של האגודה לנושיה. בהמשך לכך הורתה גב' ולנשטיין על העברת התיק למשקם עו"ד כץ, אשר טיפל בכלל חובותיה של האגודה לנושיה.

3.

המשקם עו"ד כץ נתן את החלטתו בעניין ביום 22.8.2005 וקבע כי הואיל וביום 10.1.2005 ניתן פסק משקם חלקי המסדיר את חובות האגודה ולפיו לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בנק לאומי ) מעמד של נושה מועדף אשר מפניו נדחות זכויותיהם של נושים רגילים, לרבות חברי האגודה, אין ביכולתו של המבקש להיפרע מן האגודה. עו"ד כץ קבע עוד כי כנגד המבקש לא יינקטו הליכים לגביית תשלומים נוספים, כי הוא פטור מכל תשלום בגין חוב או ערבות שהוסדרו לפני חוק ההסדרים, כי כל העיקולים וצווי המניעה שהוטלו על משקו של המבקש בטלים, כי חובו של המבקש בגין חלף ערבות קוזז על פי פסק המשקם של עו"ד הרמלין וכך גם חובו כלפי אגודת באר צופר וכן הורה עו"ד כץ על השבת 20,000 ש"ח שהמבקש הפקיד לשם שחרור מגרש במסגרת תוכנית ההרחבה של האגודה.

4.

בעקבות החלטה זו הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובה עתר להורות על ביטולם של: פסק המשקם שניתן על ידי עו"ד כץ ביום 22.8.2005 והחלטתו מאותו מועד; פסק המשקם החלקי של עו"ד הרמלין מיום 8.8.2005; החלטת יו"ר הועדה למינוי משקמים; ההסכם מיום 2.1.2005 שנערך בין האגודה לבין ששת נושיה, שקיבל תוקף של פסק משקם ביום 10.1.2005. בנוסף ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע כי על האגודה לשלם לו את מלוא סכום החוב כלפיו, או למצער לקבוע כי המבקש הינו נושה מועדף של האגודה.

5.

בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי פסק המשקם של עו"ד הרמלין לא הכריע בעניינים אשר נמסרו להכרעתו, כי על פני הפסק נתגלו טעויות וכי הוא לא נומק כדבעי. כמו כן טען המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לדוח שהגיש רו"ח מזל ולשטוח טענותיו לגביו. באשר להחלטתה של גב' ולנשטיין טען המבקש כי זו ניתנה בחוסר סמכות ובלא שניתנה לו זכות טיעון טרם קבלתה. לבסוף טען המבקש כנגד פסק המשקם של עו"ד כץ מיום 22.8.2005. לטענתו פסק זה ניתן בחוסר סמכות ובניגוד להוראות פסק הדין, וכך גם החלטתו מאותו מועד.

6.

האגודה טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לדבריה, המבקש לא הגיש תביעת חוב, לא במועד הנקוב בחוק ולא בכלל ועל כן אין הוא יכול להימצא במצב של נשייה כלפי האגודה, אלא לכל היותר במצב של חוסר חבות כלפיה. האגודה טענה כי נוכח פשיטת הרגל בה היא מצויה תביעת חוב מאוחרת יש בה כדי "לטרוף את הקלפים" לאחר שנושי האגודה הסתמכו על כך שמצבת החובות של האגודה לא תשתנה. עוד טענה האגודה כי ההסכם מיום 2.1.2005 ופסק המשקם מיום 10.1.2005 מעולם לא בוטלו ומשכך פסק המשקם הפך לחלוט והמבקש מנוע כעת מלדרוש את ביטולו. האגודה טענה כי ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש ניתנו בסמכות ונומקו כדבעי, לאחר שהוענקה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טיעוניו. לדבריה בנסיבות אלה לא קמה למבקש זכות לביטולן. יתרה מכך, האגודה טענה כי בנק לאומי כנושה מובטח קיבל במסגרת הסדר הנושים כ-10% בלבד מהיקף נשייתו המובטחת ומכאן שגם אם תביעת החוב של המבקש הייתה מתקבלת במלואה לא היה הוא זכאי לכל תשלום.

7.

בנק לאומי הגיש גם הוא את תגובתו לבקשתו של המבקש וטען כי בשל היותו נושה מובטח של האגודה אין בזכויותיו הנטענות של המבקש כדי לגבור על זכויותיו. עוד טען בנק לאומי כי מכיוון שהסדר הנושים כלל את הסכמתם של 100% מנושי האגודה, הרי שאף אם היה המבקש מוכר כנושה ואף אם לא היה מסכים להסדר הנושים, הרי שלא היה בסירובו כדי לשנות מאומה וכך או כך היה ההסכם נחתם ומאושר.

8.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המבקש וקבע כי אף אם מעמדו של המבקש כבעל חוב כלפי האגודה היה מוכר על ידי המשקם עו"ד כץ ואף אם חובו היה עומד על הסכום הגבוה של מיליון ש"ח לו הוא טען, אף אז לא היה זוכה בפירעון החוב וזאת נוכח מעמדו המועדף של בנק לאומי. חוב האגודה כלפי בנק לאומי עמד נכון ליום 31.12.1991 על סך 15,282,085 ₪, ועל אף היותו נושה מועדף עלה בידו לזכות בהחזר של 10% מסכום הנשייה בלבד. יתר הנושים לא זכו במאומה ובית המשפט המחוזי קבע כי במצב דברים זה גורלו של המבקש היה מטבע הדברים כגורלם.

בית המשפט המחוזי קבע כי מצב דברים זה שומט את היסוד ביחס לכלל טיעוניו של המבקש וכי יש לראות בפסק המשקם מיום 10.1.2005 מעשה עשוי אשר לא ניתן לשנותו. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש תביעת חוב כחוק ודחה את טענתו של המבקש לפיה יש לראות בהליכים בהם נקט משום תביעת חוב. בית המשפט המחוזי ציין כי אין בפי המבקש טעמים מיוחדים לכך שלא הגיש את תביעת החוב במועד וכן כי כעת המבקש מנוע מלטעון טענות כנגד תוקפו של הסדר הנושים או של פסק המשקם.

בית המשפט המחוזי בחר לדון גם ביתר טענותיו של המבקש וקבע כי ההחלטה שלפיה על מותב אחר לדון בעניינו של המבקש נוגעת אך ל"בדיקת החישובים" ואין בכך כדי למנוע את החזרתו של הדיון, לאחר שנקבעה יתרת הזכות על ידי המשקם עו"ד הרמלין, למשקם עו"ד כץ. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בצעד מתבקש שכן עו"ד כץ הוא שטיפל בכל ענייניה של האגודה וכי פעולות אלה נעשו כדין. נוכח דברים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון בפסק המשקם של עו"ד הרמלין הינו תיאורטי בלבד:

"משהגיע המשקם הרמלין למסקנה, כי המבקש מצוי ביתרת זכות – אין רלבנטיות להשגות שהעלה התובע (המבקש – י.ד.) בבקשתו נגד הכרעתו, שכן, סכום יתרת הזכות, אם גבוהה היא או נמוכה – לא יעלה ולא יוריד. כך או כך, המבקש לא יזכה לפירעון חובה של האגודה כלפיו"

בית המשפט המחוזי ציין עוד כי בעובדה שלא ניתנה למבקש זכות לטעון טענותיו לאחר שהוגש הדוח של רו"ח מזל יש טעם לפגם, אולם אין במסקנה זו בכדי לשנות מן התוצאה הסופית. מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.

טענותיו של המבקש בבקשה שלפניי דומות בעיקרן לטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי יש לבטל את החלטתו של המשקם עו"ד כץ מיום 22.8.2005 בשל העובדה שזה לא היה מוסמך לדון בעניינו של המבקש. לדבריו כאשר קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו הראשון משנת 2004 כי יש להעביר את הדיון בעניינו של המבקש למשקם אחר, הוא לא התייחס אך ורק לעניין בדיקת החישובים, אלא התכוון כי הדיון כולו יעבור מהמשקם, עו"ד כץ, לסמכותו של משקם אחר.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי נוכח העובדה שבנק לאומי הינו נושה מובטח, אין למבקש יכולת להיפרע מן האגודה. עוד טוען המבקש כי פסק המשקם ניתן על ידי עו"ד הרמלין ביום 8.8.2005 ואילו פסק המשקם של עו"ד כץ בעניין הסכם הנושים ניתן ביום 10.1.2005. במצב דברים זה לא יכול היה המבקש לטענתו לעכב ולמנוע את יציאת ההסכם לדרך.

המבקש יוצא נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הוא מעולם לא הגיש תביעת חוב נגד האגודה. לדבריו הוא הגיש תביעת חוב ועל בסיסה אף ניהל את מאבקו במשך שנים רבות, אולם זו אינה מופיעה אצל המשקם. לסיום טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הדיון בטענותיו לגבי ההליך שהתקיים לפני עו"ד הרמלין הינו תיאורטי בלבד. לדבריו יש לדיון זה משמעות רבה שכן הוא יכול להשליך על הסכום אותו חבה לו האגודה ומכאן גם על סדר הנשייה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

11.

על פי סעיף 29 לחוק ההסדרים, ערעור על החלטה לפי סעיף 28 לחוק זה יהיה על פי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968. מכאן, כי יש לבקש רשות ערעור על החלטה כאמור.

פעמים רבות שב בית משפט זה על ההלכה לפיה רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של הערכאות הדיוניות בענייני בוררות, לרבות כאלה הנוגעים לפסקי משקם, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות ערעור כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית-ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבות על מנת למנוע עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3595/03 אברהם נ' אביעזר מושב עובדים בע"מ

(לא פורסם, 23.6.2004); רע"א 239/04 הודיה מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארגון מושבי הדרום והמרכז אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 18.7.2005); רע"א 6355/03 מזרחי נ' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 7.8.2005)]. הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת והמבקש אף אינו טוען זאת. איני מקל ראש בחשיבות המכרעת שיש לסוגיה הנדונה בעבורו, אולם אין בכך כדי להצדיק היענות לבקשתו. מדובר בסוגיה נקודתית הנוגעת אך לעניינו של המבקש וככזו אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

12.

למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הסדר הנושים מיום 2.1.2005 מסדיר את חובות האגודה לנושיה השונים. בהתאם להסדר זה בנק לאומי הינו נושה מועדף ולמרות קביעה זו ייאלץ להסתפק ב-10% מהיקף נשייתו המובטחת. כפי שעולה מהסדר הנושים היקף הנשייה של בנק לאומי עמד נכון ליום 31.12.1991 על סך 15,282,085 מיליון ש"ח. מצב דברים זה, מצער עד כמה שיהיה, אינו מאפשר את היפרעותו של המבקש מהאגודה ומייתר למעשה את הדיון ביתר טענותיו. יחד עם זאת, ברצוני לציין כי מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה המבקש לא הוכיח כי הגיש תביעת חוב כפי שדורש חוק ההסדרים. העובדה כי המבקש מנהל הליך במשך שנים רבות נגד האגודה אינה מספיקה בכדי להוכיח כי אכן הגיש תביעת חוב על פי דרישות החוק.

נוכח דברים אלו איני מוצא מקום לדון בטענותיו הנוספות של המבקש, שנדונו כולן באריכות על ידי בית המשפט המחוזי וקביעותיו מקובלות עליי. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי במצב הדברים הנוכחי אין כל נפקות לטענתו של המבקש בדבר פגמים שנפלו לכאורה בהליך שהתקיים לפני המשקם עו"ד הרמלין. אין ספק כי המבקש נקלע לסיטואציה קשה בה, למרות ההכרה בחובה הכספי של האגודה כלפיו, אין לו מהיכן להיפרע, אולם בעקבות הסדר הנושים וההכרה בבנק לאומי כנושה מועדף אין בטענותיו אלה בכדי לסייע לו.

13.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.