פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4904/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
שושנה זיסמן
נ ג ד
המשיבה:
נציגות הבית המשותף – רחוב ערבי נחל 18, ת"א
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.6.2014 בעש"א 8978-02-14 שניתן על-ידי
כבוד השופטת י' שיצר
בשם המבקשת:
עו"ד שרון זיסמן
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.6.2014 (עש"א 8978-02-14, השופטת י' שיצר ). בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בתל אביב (להלן: המפקח ) מיום 5.1.2014 (תיק 569/13).
2.
זו הפעם השנייה שבה הפרשה שביסוד הבקשה דנן מגיעה לבית משפט זה. עיקרי הרקע הרלוונטי לבקשה פורטו בפסק הדין שניתן ברע"א 1862/14 זיסמן נ' נציגות הבית המשותף (31.3.2014), ולכן יובאו כאן רק בתמצית.
3.
ביום 21.11.2013 הגישה המשיבה, נציגות הבית המשותף ברחוב ערבי נחל 18 בתל אביב-יפו (להלן: הנציגות ), תביעה למפקח כנגד המבקשת, שושנה זיסמן. בתביעה עתרה הנציגות לחייב את המבקשת לשלם לה סך של 33,725 שקל בגין חובות נטענים לוועד הבית והוצאות נוספות שאותן המבקשת סירבה לשלם (להלן: התביעה ).
4.
ביום 15.12.2013 הגישה המבקשת בקשה לסילוק על הסף של התביעה. ביום 5.1.2014 דחה המפקח את בקשתה זו (להלן: החלטת המפקח ) בנימוק שהעניינים המפורטים בה מחייבים בירור עובדתי לגופם של דברים. ביום 5.2.2014 הגישה המבקשת ערעור על החלטת המפקח לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התייחס לערעור כאל בקשת רשות ערעור, וביום 27.2.2014 הורה על מחיקת ההליך
על הסף.
5.
המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.
6.
בית משפט זה החליט לדון בבקשתה של המבקשת כאילו ניתנה רשות לכך והוגש ערעור על-פיה, וביום 31.3.2014 קיבל את הערעור לגופם של דברים. בפסק הדין נקבע כי סעיף 77(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ) מקנה זכות ערעור על כל החלטה שיפוטית של המפקח, ומכאן שעמדה למבקשת הזכות להגיש ערעור על החלטת המפקח. בהתאם לכך, הורה בית המשפט כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיידון לגופו בערעור על החלטת המפקח.
7.
ביום 30.4.2014 נערך דיון בבית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפקח. ככלל, המבקשת התייחסה בערעורה לשלל טענות כנגד החלטתו של המפקח שלא לסלק את התביעה על הסף – היעדר עילה והיעדר יריבות, שיהוי, חוסר תום לב, ואף הוסיפה שהתביעה היא טורדנית וקנטרנית.
8.
ביום 26.6.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על החלטת המפקח. בפתח הדברים הצביע בית המשפט המחוזי על כך שסילוק תביעה על הסף הוא צעד דרסטי אשר יינקט רק במקרים חריגים (בהפניה לרע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני (1.12.2008)). בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי דן בכל אחת מטענותיה של המבקשת ודחה אותן לגופן. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כגישת המפקח, כי חלק מהטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף מצריכות בירור עובדתי, ואף משום כך לא היה מקום לדחות את התביעה כבר בשלב זה. בהקשר זה, הצביע בית המשפט המחוזי על כך שסעיף 75(א) לחוק המקרקעין מקנה למפקח סמכות לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט, אם הוא משוכנע שיש בכך כדי להועיל לגילוי האמת ולעשיית צדק. גם על רקע דברים אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום להתערב בהחלטת של המפקח לשמוע ראיות על-מנת לברר את הטענות שבמחלוקת. בית המשפט המחוזי דחה אפוא את ערעורה של המבקשת, וחייב אותה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 7,000 שקל.
9.
במסגרת הבקשה שבפני שבה המבקשת וטוענת את מכלול הטענות שהעלתה בהליכים הקודמים. כך למשל, המבקשת טוענת שהנציגות נמנעה מלצרף לכתב התביעה מסמכים המוכיחים כי הגורמים אשר הגישו את התביעה נגדה הם אכן הנציגות בבית המשותף. המבקשת תוקפת גם את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר סמכותו של המפקח לסטות מסדרי הדין מכוח סעיף 75(א) לחוק המקרקעין בנסיבות העניין. לשיטתה, סעיף 75(א) מאפשר סטייה מסדרי הדין במהלך "בירור הסכסוך בלבד", אך לא במסגרת "סדרי דין מקדמיים הנדרשים לצורך הגשת כתב התביעה".
10.
בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצועו של חיוב ההוצאות שהוטל על המבקשת על-ידי בית המשפט המחוזי בסך 7,000 שקל.
11.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת הנציגות.
12.
כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, כאשר מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או מקום שבו הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
13.
הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה כללית או ציבורית, והיא נטועה בנסיבותיו של המקרה דנן. הבקשה נסבה על פגמים שנפלו לטענת המבקשת בכתב התביעה שהוגש נגדה, ועל טענות הנוגעות למאפיינים הקונקרטיים של הבית המשותף נשוא הבקשה, שמקומן להתברר בהליך העיקרי. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה. למעלה מן הצורך אציין שגם לגופם של דברים לא מצאתי טעם בטענתה של המבקשת כי המפקח נעדר סמכות לסטות מסדרי הדין מכוח סעיף 75(א) לחוק המקרקעין בשלבים מוקדמים של ניהול ההליך, טענה אשר הועלתה ללא כל ביסוס. ממילא, סוגיה זו עמדה בשולי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפקח, לאחר שנדחו טענותיה של המבקשת לגופן. לבסוף, לא התרשמתי כי למבקשת נגרם עיוות דין כלשהו, במיוחד בשים לב לכך שעוד תינתן לה האפשרות להעלות את מלוא טענותיה במסגרת ההליכים עצמם.
14.
לפני סיום אציין, כי בית משפט זה דחה לאחרונה בקשת רשות לערער מטעם המבקשת, בעלת מאפיינים דומים להפליא לבקשה שבפני – בקשה לסילוק על הסף של תביעה אחרת שהגישה נגדה הנציגות בפני המפקח (ראו: רע"א 4572/14 זיסמן נ' נציגות הבית המשותף (29.6.2014)). לא למותר אפוא להעיר כי מוטב לה למבקשת להשקיע את מרצה בהוכחת טענותיה בהליכים לגופו של עניין, מאשר בהגשה של בקשות חוזרות ונשנות לרשות ערעור שעניינן בקשותיה לסילוק התביעות שהוגשו נגדה על הסף. הגשת בקשות שאין להן הצדקה, בזו אחר זו, עלולה לגרור – במקרים מתאימים – השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן כמובן אף לקוות כי בסופו של דבר המגורים המשותפים בבית ברחוב ערבי נחל 18 בתל אביב-יפו יצליחו להתנהל על מי מנוחות.
15.
הבקשה נדחית אפוא. משכך, מתייתרת גם ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין – חרף האמור לעיל, אינני עושה צו להוצאות, במידה מסוימת לפנים משורת הדין, בשים לב לכך שלא התבקשה תגובת הנציגות.
ניתנה היום, י"ז בתמוז התשע"ד (15.7.2014).
ש ו פ ט ת