רע"א 4906/13 ישעיהו איבי נ. עו"ד שחר בן מאיר בתפקידו כמפרק

1.

בתיק דנא הוגשה בקשת רשות ערעור המופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.6.2013 אשר דחתה את בקשת המבקש לחייב את המשיב 1 בתשלום אגרת משפט בגין בקשה שהוגשה על ידו בתיק פירוק, בגדרה התבקש בית המשפט לחייב את המבקש (ואחרים) לשלם לקופת הפירוק סכום של למעלה מ-102 מיליון ש"ח. בקשת רשות הערעור הועברה לדיון בפני מותב תלתא, וביום 22.1.2014 ניתנה רשות ערעור והתבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה שהועלתה בה, הנוגעת לחיוב מפרק בתשלום אגרת משפט בהגישו לבית המשפט של הפירוק בקשות מהסוג הנדון. בשלב זה הוגשה עמדת היועץ ובעלי הדין אמורים להגיש תגובתם לאמור בה.

2.

בין לבין התנהל ההליך בבית משפט קמא לגופו וניתן בו פסק דין המחייב את המבקש להשיב לקופת הפירוק סכום של 900,000 ש"ח. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"א 2782/14).

3.

בפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, לה צורפו העתקי תגובות שקיבל המבקש מהמשיבים 1 ו-2 עובר להגשת הבקשה. משיבים אלה מציינים בתגובותיהם, בין היתר, כי אין מקום להגיש בקשה זו בגדר התיק דנא וכי מקומה של הבקשה בתיק הערעור על פסק הדין. לגישת המבקש, ראוי לה לבקשה להיות מוגשת במסגרת ההליך דנא דווקא, שכן ביסודה עומדת הטענה בדבר אי תשלום האגרה על-ידי המשיב 1.

4.

אכן, דין טענה זו של המשיבים להתקבל. ההליך דנא, שתחילתו בבקשת רשות הערעור, עניינו אך בשאלה האם היה מקום לחייב את המשיב 1 באגרת משפט אם לאו. כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, עומדת בתוקפה החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את עמדת המבקש בנדון וקבע כי בנסיבות לא קמה חובה לשלם אגרה.

ככל שהמבקש מעוניין לעכב ביצועו של פסק הדין שחייבו לשלם סכום כסף לקופת הפירוק, עליו לעשות כן במסגרת הערעור על פסק הדין האמור ולא במסגרת בקשת רשות הערעור דנא, שכלל אינה נוגעת לפסק הדין ולערעור עליו. כך הוא גם אם המבקש יטען, כחלק מטענותיו לענין עיכוב הביצוע, שראוי לעכב את ביצוע פסק הדין מהטעמים אותם הוא טוען בהליך דנא, דהיינו – בשל אי תשלום אגרה על ידי המשיב 1. כמובן שאין באמור לעיל כדי להצביע על משקלה של הטענה האמורה בקשר עם שיקולי עיכוב בביצוע, אם בכלל.

5.

כיוון שהבקשה הוגשה שלא בגדרו של ההליך העיקרי הנכון, היא נמחקת.