רע"א 7788/15 הגב' טאניה ברסלבסקי נ. איתי פריימן עו"ד מפרק זמני

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני ) בפר"ק 41967-08-14 מיום 1.11.2015, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשתם של טאניה ברסלבסקי, ינון בר ניב ושמואל גרבש (להלן ביחד: המבקשים ) לסילוק על הסף של בקשתו של עו"ד איתי פריימן (להלן: המפרק ) לחיובם בחובותיהן של חוות הטלאים בע"מ (להלן: חוות הטלאים ) וחוות הטלאים מסחר והשקעות 2011 בע"מ (להלן: טלאים מסחר והשקעות ) מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ).

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 2.9.2014 מינה בית המשפט המחוזי את המפרק כמפרקה הזמני של חוות הטלאים. נוכח הטענות שהעלו נושיה של חוות הטלאים בדבר הברחת נכסים מחוות הטלאים לטלאים מסחר והשקעות, ולאחר חקירות שבוצעו על ידי המפרק, נתן בית המשפט צו פירוק לטלאים מסחר והשקעות ומינה את המפרק כמנהל מיוחד. בדיון שהתקיים ביום 10.11.2014 נחקרו המבקשים – כולם, לכאורה, בעלי תפקיד בחוות הטלאים ובטלאים מסחר והשקעות – אודות טענות הברחת הנכסים. בהחלטתו המפורטת מיום 1.12.2014, שניתנה לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב, קבע בית המשפט כי "פעילות חוות הטלאים הועברה שלא כדין אל חברת מסחר והשקעות וזאת במסגרת 'קנוניה' או מהלך מתוכנן שנועד לרוקן את חוות הטלאים מתוכן ולהעמיד את נושיה בפני שוקת שבורה".

2.

בחודש דצמבר 2014, בעקבות מסקנותיו של בית המשפט המחוזי ובהתבסס על ממצאי חקירותיו שלו עצמו, הגיש המפרק מספר בקשות לחיוב המבקשים בחובותיהן של חוות הטלאים ושל טלאים מסחר והשקעות, וזאת מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. בנוסף, ביום 19.2.2015 הגיש המפרק בקשה לחיובה של המשיבה 4 – שגם היא לכאורה מעורבת בפרשה – שלא מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. ביום 18.6.2015, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ובשים לב להנחיית בית המשפט בדבר איחוד הדיונים, הגיש המפרק בקשה מאוחדת לחיוב המבקשים והמשיבים 4-2 כאמור לעיל.

3.

ביום 8.10.2015 הגישה המשיבה 4 בקשה לסילוקה של בקשת המפרק על הסף. במסגרת הבקשה נטען כי המפרק לא פעל על פי הנוהל שפורסם ביום 5.1.2015, שלפיו הוא מחויב לבצע שורה של בדיקות והתייעצויות מול כונס הנכסים הרשמי עובר להגשת בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (להלן: הנוהל ). בתגובתו מיום 21.10.2015 טען המפרק כי טענותיו כלפי המשיבה 4 אינן נובעות מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, כך שהנוהל אינו חל בעניינה, וכי ממילא כונס הנכסים הרשמי הוא צד לבקשה ותומך בה. בהחלטתו מיום 28.10.2015, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף, וזאת "מנימוקי המפרק הזמני". לאחר מכן, ביום 1.11.2015, הגישו גם המבקשים בקשה לסילוק בקשת המפרק על הסף. בקשה זו הושתתה על אותה טענה בדבר חריגת המפרק מהנוהל, כפי שהועלתה על ידי המשיבה 4. עוד באותו היום, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים, וזאת "הן משום השיהוי המשמעותי בהגשתה והן לאור החלטתי מיום 28/10/2015 בבקשה דומה לזו שלפני".

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

4.

לטענת המבקשים, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את בקשתם ולסלק את בקשת המפרק על הסף. בתוך כך נטען כי בניגוד לבקשת המפרק ככל שהיא נוגעת למשיבה 4, הרי שבקשת המפרק ביחס למבקשים כן מושתתת על סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. אשר על כן, נטען כי משלא פעל המפרק על פי הנוהל, דבק פגם מהותי בבקשתו – פגם אשר מצדיק את סילוק הבקשה על הסף. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי אין בעצם ההשתתפות של כונס הנכסים הרשמי בהליכים המשפטיים ובהסכמתו בעל פה לעמדת המפרק כדי לרפא את הפגם המהותי שדבק בבקשה. לבסוף, נטען כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבוע כי בקשת הסילוק הוגשה בשיהוי.

5.

בפתח דבריו מדגיש המפרק כי סילוק תובענה על הסף הינו בבחינת סעד קיצוני שיש להעניק במשורה. לגוף העניין נטען כי הבקשה למתן הוראות ביחס למבקשים הוגשה לראשונה בחודש דצמבר 2014, קרי, עוד בטרם פורסם הנוהל. עוד נטען כי אף אם נצא מנקודת הנחה שאי ההיצמדות לנוהל מהווה פגם, הרי שפגם זה רופַּא, וזאת נוכח מעורבותו הפעילה של כונס הנכסים הרשמי בעניין, הן עובר להגשת הבקשה והן לאחריה. על כל פנים, כך נטען, מדובר בפגם שאינו מצדיק סילוק על הסף, אלא לכל היותר שולל את זכאות המפרק לקבלת פטור מאגרה.

6.

המשיבות 3 ו-4 מצטרפות לטענות המבקשים בדבר חריגת המפרק מהנוהל. לטענתן, נוהל זה, המתנה מתן פטור מאגרה בביצוע שורה של בדיקות והתייעצויות עובר להגשת הבקשה למתן הוראות, נועד למנוע בדיוק את שארע כאן: הגשת בקשות להטלת חיובים כספיים בסכומים כלליים ובלתי מוגבלים, מבלי שאלה מבוססות על אסמכתאות או בדיקות קונקרטיות.

7.

לטענת כונס הנכסים הרשמי, מטרת הנוהל היא למנוע בגשת בקשות לא מבוססות בסכומים מופרזים. למען הספר ספק אף מודגש כי מדובר בנוהל מחייב המיושם על ידי בעלתי התפקיד הרלוונטיים ממועד פרסומו. יחד עם זאת נטען כי המקרה דנן הינו מקרה חריג שבו כבר בתחילת ההליך נתגלתה התנהלות לא תקינה של גורמים הקשורים לחברות שבפירוק – התנהלות שעליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 1.12.2014. המדובר, כך נטען, בהחלטה חלוטה, מבוססת ומנומקת, אשר מהווה תשתית עובדתית מספקת לצורך הגשת הבקשות לחיוב המבקשים. מכל מקום, נטען כי כונס הנכסים הרשמי היה מודע להליכים הרלוונטיים ואף שותף להם עוד מראשיתם. לבסוף, נטען כי הטענות בדבר חריגה מהנוהל הועלו על ידי המבקשים באיחור ניכר, ומכך ניתן ללמוד על חוסר תום ליבם של המבקשים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות המשיבים ובנספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

על פי ההלכה המושרשת של בית משפט זה, בקשות רשות ערעור המופנות כלפי החלטות של הערכאה הדיונית אשר דוחות בקשות לסילוק על הסף ומורות על המשך בירור ההליך תתקבלנה אך במקרים חריגים ונדירים. בין אותם מקרים חריגים ונדירים ניתן למנות, בין היתר, מקרים שבהם ההחלטה הדוחה את בקשת הסילוק עלולה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; מקרים שבהם קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק; ומקרים שבהם ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה [ראו למשל: רע"א 6840/15 עיריית חולון נ' בילו , פסקה 8 (21.12.2015) והאסמכתאות שם ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012) והאסמכתאות שם ]. לדידי, נסיבות המקרה דנן מובילות בהכרח למסקנה כי אין מדובר באחד מאותם מקרים שבהם מוצדק להפעיל ביקורת ערעורית כבר בשלב זה של ההליך. טעמַי לכך הם שלושה.

10.

הטעם הראשון נעוץ בכך שנוכח מכלול נסיבותיו של המקרה, איני סבור כי יש בעצם החריגה מהנוהל משום קיפוח זכויותיהם של המבקשים, לא כן שכן פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיהם. בל נשכח כי הדיון בבקשת המפרק לגופה טרם החל , ויש להניח כי למבקשים (כמו גם למשיבות 4-3) תינתן הזדמנות נאותה לשטוח את כלל טענותיהם וכן להציג אסמכתאות התומכות בהן במהלך בירור הבקשה לגופה. רוצה לומר, גם אם אניח, מבלי להביע עמדה בעניין, כי הסכומים שאליהם מתייחסת הבקשה הם מופרזים, ברי כי אין פירוש הדבר בהכרח כי אלו יהיו הסכומים שבהם יחויבו המבקשים בסופו של בירור עובדתי, ככל שאכן יחויבו בתשלום סכומים כלשהם. כמו כן, מהחומר שהונח לפנַי עולה כי אין מחלוקת של ממש סביב העובדה שכונס הנכסים הרשמי אכן ליווה באופן פעיל את כלל ההליכים הרלוונטיים והביע את תמיכתו בעמדת המפרק, למצער בעל פה. בנוסף, אין להתעלם מכך שלבקשת המפרק קדם בירור עובדתי – הן במסגרת חקירות עדים בבית המשפט והן במסגרת בדיקות נוספות שבוצעו על ידי המפרק – כפי שעולה אף מגוף הבקשה למתן הוראות. לבסוף, אין להתעלם מכך שבקשותיו המקוריות של המפרק מחודש דצמבר 2014 הוגשו עובר לפרסום הנוהל . כל אלו מלמדים על כך שבנסיבות העניין אי העמידה בהוראות הנוהל אינה מצדיקה סעד של סילוק על הסף.

11.

הטעם השני נובע מכך שלא מתעורר בנסיבות העניין חשש שמא אי סילוק הבקשה על הסף יוביל לניהול הליך סרק. על היעדר חשש שמא יתנהלו הליכי סרק כלפי המבקשים ניתן ללמוד מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.12.2014. הגם שהחלטה זו אינה מתייחסת לסכומים המדויקים המפורטים בבקשת המפרק למתן הוראות, עדיין יש בה כדי לבסס תשתית עובדתית ראשונית לצורך הגשת בקשות מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

12.

הטעם השלישי טמון בתכליתו של הנוהל. כפי שעולה הן מלשון הנוהל עצמו והן מהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 4906/13 איבי נ' עו"ד בן מאיר (5.1.2015), הנוהל נועד להסיר את החשש מהגשת תביעות בלתי מבוססות או בסכומים מופרזים, וזאת כתחליף להטלת אגרה על בקשות למתן הוראות אשר מוגשות על ידי מפרקים. דומה איפוא, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ה"סעד" הראוי בגין אי עמידה בנוהל הוא חיוב המפרק בתשלום אגרה ולא סילוק הבקשה על הסף, שהוא כידוע סעד קיצוני באופן יחסי [השוו לדוגמא: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ , פסקה י"ב (4.6.2007) והאסמכתאות שם ]. זאת ועוד, יוער כי אי העמידה בהוראות הנוהל כשלעצמה ממילא אינה מגבשת את העילות לסילוק על הסף המנויות בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

13.

לא למותר לציין כי קביעותַי לעיל נשענות על נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, בדגש על הבדיקות וההחלטות שקדמו להגשת הבקשה למתן הוראות; הליווי הפעיל מצד כונס הנכסים הרשמי; העובדה שהבקשה למתן הוראות הוגשה בטרם פורסם הנוהל; וטיבו של סעד הסילוק שנתבקש על יד המבקשים. לפיכך, אין בהחלטתי זו כדי להפחית במאומה מחשיבות העמידה בהוראות הנוהל, וחזקה על כונס הנכסים הרשמי ועל מפרקים כי יקפידו לפעול על פיו.

14.

סוף דבר – מהטעמים שאותם פירטתי לעיל, ומהצטברותם יחד, דינה של הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, חרף העובדה שהוגשו תגובות לבקשה, איני רואה לנכון להוציא צו להוצאות.