רע"א 4993/22 מיכל מאיר נ. אופיר פריאנטה

כידוע, קבלת פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך – קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה וסיכויים ממשיים לצורך פטור מערובה (ראו, למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה.

הבקשה דנן (והמסמכים שצורפו לה) אינה נתמכת בתשתית עובדתית המלמדת כי אין באפשרותה של המבקשת לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת הערובה ולו בסכום כלשהו. כ מו כן, המבקשת לא הסבירה מדוע לא תוכל להסתייע בסביבתה הקרובה לשם גיוס הסכומים הנדרשים.

אף סיכויי ההליך שבכותרת אינם מצדיקים היעתרות לבקשה בשים לב לכך שאמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה היא מחמירה ורשות ערעור תינתן במקרים חריגים שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה או שניכר בהם "עוול זועק" (ראו, למשל: רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן , פיסקה 8 וההפניות שם (10.12.2013); טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 407-405 (2017)).

על אף האמור, בהיעדר תשובה מטעם המשיב ולנוכח אינדיקציות לקשיים כלכליים, ראיתי להפחית את גובה הערובה ולהעמידה על סכום מתון של 5,000 ש"ח.

האגרה תשולם והערובה בסכום 5,000 ש"ח תופקד עד ליום 25.8.2022, אחרת עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת.