רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ. אברהם גולדמן , יו'ר ארגון גמלאי אגד

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.9.2013 (רת"ק 26421-08-13, השופט י' שינמן ). בפסק הדין נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 15.7.2013 (ת"ק 31778-11-12, השופט ה' גרובס ) שדחה את תביעת המבקשים נגד המשיב להורות על כך שיקבלו את השי לחג שניתן לרגל ראש השנה בשנת 2012.

2.

המבקשים הם ארבעה גימלאים של אגד, החברים בארגון הגמלאים של אגד (להלן: הארגון ), שהמשיב הינו יושב הראש שלו. כחלק מדמי החברות בארגון משלם כל גמלאי מידי חודש 12 שקלים המיועדים לשי ראש השנה (להלן: השי ), אשר ניתן

בכל שנה לקראת ערב החג לחברי הארגון. בראש השנה 2012 לא ניתן שי לחברי הארגון, ובעקבות כך הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה ביום 18.11.2012, בדרישה לחייב את המשיב להנפיק באופן מיידי לכל אחד מהם שי (בהתאם לחישוביהם שהתבססו על סכום ההשתתפות החודשית ששילמו) וכן לחייב את המשיב בהוצאותיהם המשפטיות. לאחר הגשת התביעה וטרם הדיון בה ניתן שי כאמור לקראת חג הפסח, בשווי של 300

שקלים, שיעור שהוא יותר מכפול משווי ההשתתפות החודשית של החברים בארגון. בדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות טענו המבקשים כי השי לא חולק בראש השנה מאחר שהמשיב ביקש להכפישם באופן אישי, וזאת לרקעה של טענתו כי הם גרמו לארגון הוצאות משפטיות רבות שהצריכו לדחות את חלוקת השי עד לחג הפסח.

3.

בית המשפט לתביעות קטנות עמד על כך שההליך שבפניו קשור ביריבות בין בעלי הדין בכל הקשור לניהול הארגון וכי הוא אינו הפורום להעלאת טענות בעניין זה או בעניין לשון הרע בכל הנוגע לטענה שייחסו המבקשים למשיב לפיה חלוקת השי עוכבה בשל פעילותם של המבקשים. עוד קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי ספק אם ניתן היה לתבוע באופן אישי את המשיב על בסיס החלטות שהתקבלו על ידי מזכירות הארגון באופן רגיל (בעניין דחיית המועד לחלוקת השי) וכי יש טעם לפגם בכך שהמבקשים נמנעו מלצרף את הארגון עצמו כצד להליך. לגופו של עניין, קבע בית המשפט לתביעות קטנות, תוך עיון בפרוטוקולים של ישיבות מזכירות הארגון, כי ההחלטה על דחיית השי לפסח התקבלה כדין באסיפות רגילות וכי לנוכח הנסיבות שעלו מהעדויות והראיות שהיו לפניו, לפיהן הארגון נזקק לכספים זמינים בשל הוצאות משפטיות שהיו לו, ההחלטה לדחייה במועד הענקתו של השי הייתה סבירה. בית המשפט לתביעות קטנות קבע עוד כי אין בסיס לתביעת המבקשים לקבל את שווי השי לראש השנה שכן השי שחולק בפועל בפסח, עלה על שווי הסכום שנתבע. לפיכך דחה בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקשים.

4.

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (על פי סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )). המבקשים טענו כי בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נפלו טעויות רבות – הן במישור העובדתי והן במסקנות המשפטיות הנובעות ממנו. כך למשל, לטענתם, ממסמך שהגיע לידיהם במסגרת התדיינות אחרת נגד הארגון עולה כי ההוצאות המשפטיות שולמו על ידי הארגון למעלה מחודשיים לפני ההחלטה על דחיית המועד לחלוקת השי, עובדה המלמדת לשיטתם על כך שהחלטת המשיב על דחיית השי נבעה אך ורק מרצונו לפגוע בשמם הטוב של המבקשים. דוגמה נוספת הינה הקביעה המוטעית, לשיטתם, לפיה השי בחג הפסח עמד על 300 שקלים, כאשר בפועל מדובר היה ב-200 שקלים בלבד, ושלגביה נטען כי המשיב העיד בעניין עדות שקר. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט לתביעות קטנות בקובעו שההחלטה על דחיית חלוקתו של השי התקבלה כדין באסיפה רגילה שכן החלטה זו כלל לא הובאה לאישור באסיפות הרגילות של הארגון. המבקשים מדגישים כי מאז ומתמיד חולק השי בראש השנה והדבר מהווה נוהג מקובל ומפורסם שאין הארגון יכול לסטות ממנו, גם לא בהחלטה של ההנהלה או המזכירות. לבסוף, מעלים המבקשים טענות גם כנגד התנהלותו של בית המשפט לתביעות קטנות שלא איפשר להם לחקור את העדים, קצב זמן מוגבל לדיון ולא דן בכלל הטענות שהועלו לפניו.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים מבלי להידרש לתגובת המשיב, בקובעו כי אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

6.

בית המשפט המחוזי קבע כי לנגד עיניו של בית המשפט לתביעות קטנות עמדו טענותיהם העובדתיות של המבקשים, וכי אין מקום להתערב בכך שבחר לדחותן. באשר למסמך שאותר, על-פי הטענה, קבע בית המשפט קמא כי המדובר במסמך שהצדדים יכלו להציג בפני בית המשפט לתביעות קטנות וכי בכל מקרה תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, קובעת כי לא ניתן להביא בפני בית משפט של ערעור ראיות נוספות שלא היו בפני בית המשפט קמא אלא במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות המבקשים ביחס לאופן ניהול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, בקובעו כי מדובר בהחלטות המצויות בסמכותה של הערכאה הדיונית ולכן גם בהן אין מקום להתערב. לבסוף, בית המשפט קמא ציין, וזאת למעלה מן הצורך לשיטתו, כי ממילא משחולק השי בפסח הפך הסעד המבוקש על ידי המבקשים לתיאורטי, ואף בשל כך דין התובענה להידחות.

7.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקשים, הסטייה מן הנוהג המחייב של חלוקת השי בערב ראש השנה היא עניין עקרוני המצדיק מתן רשות ערעור. בנוסף, טוענים המבקשים כי נגרם להם עיוות דין בשל כך שהן בית המשפט לתביעות קטנות והן בית המשפט המחוזי לא נדרשו לשאלת התגבשותו של נוהג מחייב בעניין זה. בהמשך לכך, המבקשים חוזרים ומעלים גם לפני בית משפט זה את עיקרי טענותיהם כפי שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, ובהן הטענות באשר לאופן ניהול הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות ולקביעותיו העובדתיות.

8.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הינה אמת מידה מחמירה שלפיה תינתן רשות ערעור אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר נגרם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). על כך יש להוסיף כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב , בפסקה ט' (20.3.2005) (להלן: בודקר )). אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט ( בודקר ; רע"א 6480/13

דיאס נ' בזק , בפסקה 9 (1.12.2013) (להלן: דיאס ); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 552-548 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). הבקשה שבפניי אינה עומדת באמת המידה המחמירה הזו.

9.

פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נטוע בעובדות הקונקרטיות של המקרה. בית המשפט לתביעות קטנות בחן את החלטותיו של הארגון על בסיס הראיות והעדויות שהובאו לפניו, ובכלל זה הפרוטוקולים של ישיבות המזכירות של הארגון. ראיות אלה שימשו בסיס לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות. בשים לב לכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הושתת על ההלכות המרכזיות המורות כי ככלל

אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, כמו גם באופן ניהול המשפט על ידה.

10.

גם בבית משפט זה רבים מטיעוניהם של המבקשים נסבו על טענות עובדתיות. בכל הנוגע לכך יש לציין כי נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות היא בבחינת קל וחומר במסגרת "גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 3196/13 איוב נ' איוב , בפסקה 9 (8.7.2013)).

11.

באשר לטענת המבקשים בעניין שגיאתו לכאורה של בית המשפט לתביעות קטנות בכך שלא נדרש לשאלת התגבשותו של נוהג מחייב, יש לומר כי למעשה שאלה זו זכתה להתייחסות בכך שבית המשפט לתביעות קטנות בחן את סמכותה של מזכירות הארגון לחרוג מן הכלל של חלוקת השי בערב חג ראש השנה ואת סבירותה. זאת ועוד, ומבלי להידרש לטענה לגופה, חשוב להזכיר, כי כלל הוא שטעות בערכאה הדיונית אינה מקימה כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו למשל: עניין דיאס ; רע"א 2542/13 אבישר ניהול תכנון וביצוע נ'

פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובנין בע"מ (6.5.2013); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (6.9.1996). ראו גם: בן-נון וחבקין

בעמ' 214).

12.

למעלה מן הצורך אני מבקשת להוסיף כי לכאורה לא נגרם למבקשים כל עוול.

במועד שבו נידונה תביעתם של המבקשים כבר חולק השי. עובדה זו לא רק הפכה את תביעתם לתיאורטית, אלא שמטה את הבסיס לטענתם בדבר הנזק שנגרם להם. במילים אחרות, כפי שקבעו גם בית המשפט לתביעות קטנות ובית המשפט המחוזי, באותו מועד לא נמצאו עוד בחסרון כיס בכל הנוגע לשוויו של השי, ולא ניתן היה כבר להורות על חלוקת השי שלמעשה חולק. לעומת זאת, ככל שהמבקשים כיוונו טענותיהם לנזקים אחרים שנגרמו להם – כדוגמת נזקי תדמית – הרי שעילת התביעה שלהם הייתה צריכה להיות שונה, וממילא היו צריכים להוכיח נזק זה, ולהגיש תביעה אחרת שלא במסגרת של תביעה קטנה (המוגבלת למצבים של דרישה לתשלום סכום, החלפת מצרך או ביטול עסקה, על פי סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט).

13.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, למרות שלא התבקשה תגובת המשיב, שקלתי להטיל על המבקשים הוצאות, בשים לב לאופיו הבעייתי של ההליך שאותו הוסיפו לנהל – לכאורה ללא כל עילה. עם זאת, בסופו של דבר, החלטתי להימנע מלעשות כן, וזאת לפנים משורת הדין.