רע"א 500/06 הוליס מיטל אינדסטריז בע"מ נ. גלסטקס בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ה' ח'טיב (אב"ד), השופט ז' הווארי, השופט ב' ארבל) מיום 1.1.2006 בע"א 1098/05, 1104/05, בגדרם נדחה ערעור המבקשת ונתקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופט א' קולה) מיום 14.3.2005 בת"א 1998/98.

ב.(1) ביום 11.10.95 נחתם חוזה בין המבקשת למשיבה, בגדרו התחייבה המשיבה להשכיר למבקשת 10 מכונות אריגה (להלן החוזה) לתקופה של שנתיים. סעיף 9 לחוזה קבע, כי עם גמר התקנת מכונות האריגה אצל המבקשת, יבצעו הצדדים הרצת ניסיון לתקופה של 60 יום, ועם סיומה יערכו הצדדים מבחן קבלה בן 30 ימי עבודה. בגמר מוצלח של ההרצה, תאשר המבקשת למשיבה בכתב קבלת הציוד לשביעות רצונה. דא עקא, שמבחן הקבלה לא התקיים והמבקשת לא אישרה קבלת המכונות לשביעות רצונה.

(2) ביום 3.12.96 הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת בגין אי תשלום דמי שכירות. המבקשת ביקשה ואף קיבלה רשות להתגונן, ובשלב מאוחר יותר הגישה תביעה כנגד המשיבה בגין הפרה יסודית של ההסכם, מצגי שווא שהציגה המשיבה בפניה ונזקים שנגרמו לה עקב כך. הדיון בשתי התביעות אוחד בהחלטה מיום 9.7.98.

(3) בפסק דין מיום 14.3.2005 קבע בית משפט השלום, כי משילוב הוראותיהם של סעיפים 2ב, 6, ו- 13 לחוזה עולה, כי אומד דעת הצדדים היה שעד להשלמת ביצועו של מבחן הקבלה, לשביעות רצונה של המבקשת, לא חל החיוב לתשלום דמי השכירות מעבר לששת החודשים הראשונים, שאמורים היו להשתלם מיד לאחר הגעת המכונות לידי המבקשת, קרי מבחן הקבלה לפי הוראת סעיף 9 לחוזה הוא תנאי מתלה לחוזה. כן נקבע, שהמשיבה העמידה את המכונות לרשות המבקשת במצב תקין ובמועד, וכי היא לא הפרה את החוזה במהלך ששת החודשים הראשונים. נקבע, עם זאת, שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר מיהות הגורם לסיכולו של מבחן הקבלה, ומשכך אין לטעון, כי התנאי המתלה סוכל על ידי המבקשת. נוכח האמור קבע בית המשפט, כי על המבקשת לשלם למשיבה בעבור שישה חודשי שכירות בלבד.

(4) הן המבקשת והן המשיבה עירערו לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 1.1.2006 נקבע, כי מסקנותיו של בית משפט השלום בדבר תקינות המכונות מעוגנות כראוי בחומר הראיות, ועל כן בדין סבר, שהמשיבה לא הפרה התחייבויותיה כלפי המבקשת. באשר למהותו של מבחן הקבלה, נקבע כי חוזה השכירות שבין הצדדים הוא חוזה אחד, בגדרו נקבעה תקופת שכירות בסיסית בת 24 חודשים, וכי קיום מבחן הקבלה או תוצאותיו אינם תנאי להמשך תוקפו של החוזה, שיעמוד בעינו בכל מקרה עד לתום תקופת השכירות. נפקותו של מבחן הקבלה היא בגובה דמי השכירות. נקבע, שסעיף 9 לחוזה מקנה למבקשת לדרוש את הקטנת דמי השכירות החודשיים אם יהיו תוצאותיו של מבחן הקבלה נמוכות מהקריטריונים שנקבעו בסעיף 2ג לחוזה. לבסוף נקבע, כי הימנעותה של המבקשת מעריכת מבחן הקבלה מעידה על הסכמתה להמשיך ולשלם את דמי השכירות כל עוד לא נערך המבחן. נוכח האמור חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת בתשלום דמי שכירות בעבור 14 חודשים.

(5) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) בבקשה נטען מפורטות, שעניינה בא בגדר המקרים החריגים, המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן הוא מעורר שאלות משפטיות כלליות ועקרוניות בסוגיית התנאי המתלה. כן נטען, כי נוכח העובדה, שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום מנימוקים חדשים, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי כמוהו כזכות טיעון בפני ערכאה שאינה שלישית, כי אם ראשונה ולכל היותר שנייה.

(2) לגופם של דברים טוענת המבקשת, כי מבחן הקבלה הוא תנאי מתלה לכל עסקת שכירות המכונות, והואיל ולא התקיים התנאי, בטל החוזה ואין היא חייבת בדמי שכירות כלל. לחלופין נטען, כי יש מקום לאמץ את הפרשנות שהציע בית משפט השלום, ולחייב את המבקשת רק בגין שישה חודשי שכירות ראשונים. בהקשר זה נטען, כי לפרשנות שאימץ בית המשפט המחוזי, לפיה מבחן הקבלה נועד כדי להתאים את גובה דמי השכירות, נמנעה אף המשיבה מלטעון. לדברי המבקשת, מסיכומי המשיבה עולה, כי לסעיף 9 לחוזה השלכה נוספת מעבר לזכות לטעון להפחתת דמי השכירות, והיא הזכות לבטל את החוזה. עוד נטען, כי אימוץ הפרשנות של בית המשפט המחוזי מרוקן מתוכנו את סעיף 9. לפיכך, כך נטען, יש לקבוע, שסעיף 9 לחוזה הוא תנאי מתלה.

(3) עוד טוענת המבקשת, כי משלא דרשה המשיבה לערוך את מבחן הקבלה, הביעה את הסכמתה להמשיך ולא לקבל את דמי השכירות הקבועים בחוזה.

(4) לטענת המבקשת, היה על בית משפט השלום לנכות מהסכום שנפסק את שווי החלקים שרכשה המבקשת לצורך השמשת המכונות, ובתי המשפט הקודמים התעלמו מסוגיה זו.

(5) נוכח האמור התבקש ביטולו של פסק הדין המחוזי וכן ביטול פסק דינו של בית משפט השלום ככל שהוא נוגע לחיוב המבקשת בתשלום דמי שכירות בגין ששת החודשים הראשונים. לחלופין נטען לביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי ותיקונו של פסק דינו של בית משפט השלום, באופן שמהסכום שנפסק לטובת המשיבה ינוכה סך 170,000 ₪ על פי אמת מידה האמורה.

ד.(1) לאחר העיון בבקשה ובנספחיה חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. אין היא באה בקהלם של המקרים, המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ועיקרם שאלה ציבורית או משפטית, החורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

(2) בא כוח המבקשת, המודע לכלל האמור, ניסה להעטות על הבקשה אדרת של נושאים בעלי חשיבות כללית, אולם נראה, כי עסקינן במחלוקת הנוגעת לדל"ת אמותיו של החוזה בין המבקשת למשיבה, ובשאלה על מי מהם ניטלה האחריות להסדרת מבחן הקבלה, מחלוקות אשר ניתן היה למנען על ידי יתר הקפדה בניסוח החוזה. אכן, בתי המשפט הקודמים נחלקו בפרשנות החוזה. ברם, גם טענה בדבר התערבות של בית המשפט המחוזי בפסיקתו של בית משפט השלום ככל שהיא נוגעת למקרה הספציפי שלפניו אינה עילת התערבות בגלגול שלישי (רע"א 7558/04 מיכאל גלבלום נ' עיזבון המנוחה גולדשטיין רבקה ; רע"א 6594/05 רחל מיכקשווילי ואח' נ' הירובר שירותים

בע"מ ואח' ). אכן, מחלוקת זו בין בתי המשפט שקדמו, בה עיינתי חזור ועיין, עשויה ללמד את הידוע, כי ראוי שצדדים לחוזה ינסחו את עמדותיהם ורצונותיהם באופן זהיר ומדויק, שיוכל להבטיח מניעתן של מחלוקות עתידיות או למצער צמצומן. מטבע הדברים, בשעת כלולות – יום של שמחה – אין מהרהרין בגט, אף כי גם בכך חלו שינויים חברתיים ומשפטיים בדמות הסכמי הממון; אך בעולם המסחר, בשעת כריתתו של חוזה, הבהירות נדרשת וגם אפשרית ביתר שאת.

(3) אשר לטענה כי בית המשפט המחוזי דן בהקשרים חדשים, ראו דברי השופט ריבלין בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית (טרם פורסם); "עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור". דברים אלה מדברים בעדם.

(3) מעבר לאמור אוסיף, כי גם אם יטען הטוען שניתן לפרש את החוזה דנא אחרת מאשר סבר בית המשפט המחוזי – ואיני קובע בכך מסמרות – אין הדבר מצדיק התערבות בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (הנשיא ברק)). בהקשר זה אין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו ברע"א 5568/92 שיכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ מפי הנשיא שמגר:

" לשם הסרת ספק אוסיף כי טענה בדבר טעות בהכרעה אין בה כדי להצדיק ערעור שני ברשות. על כגון דא אמר הנשיא זוסמן:

"אין צריך לומר שבדוני בבקשת רשות ערעור, שאלה זו, היינו קיומה של שאלה בעלת חשיבות ציבורית עקרונית המצדיקה הכרעה בבית משפט זה, הוא המבחן היחיד, ואין אני עוסק בשאלה אם צדק בית המשפט המחוזי אם לאו. ואם תאמר כי בית המשפט המחוזי שגה, אף אני אשיב לך שכבר היו דברים מעולם, ואף בית משפט זה טעה, לאמור ריבוי הערכאות איננו מבטיח בעצמו עשיית הצדק "(המרצה 648/78 אלקינד נ' פוזניאק

- לא פורסם)".

ה.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.