רע"א 5026/17 עופר גפני נ. עזבון המנוח לאובנט אשרוף ז"ל

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.5.2017 (ע"א 42552-12-16, השופט ש' שוחט )

ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע . בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 7.11.2016 (תא"ח 19965-02-16, השופטת ע' ברקוביץ ).

2.ביום 1.10.2004 חתם המבקש 1, מר עופר גפני (להלן: גפני ), על חוזה לשכירות בלתי מוגנת (להלן: החוזה ) בחלקים מבניין ברחוב העצמאות בחיפה (להלן: הנכס ), שהיה בבעלותם של לאובנט ותמר אשרוף (להלן: בני הזוג אשרוף ). גפני השכיר יחידות בנכס באמצעות חברה, היא המבקשת 2. ביום 24.2.2014 הגישו בני הזוג אשרוף תביעה נגד גפני לבית משפט השלום (ת"א 39297-02-14) (להלן: התביעה הכספית ). ביום 3.2.2015 נפטר מר אשרוף.

3.המשיבים, גברת אשרוף ועיזבונו של מר אשרוף, הגישו תביעה נוספת לבית משפט השלום, הפעם לפינוים של המבקשים מהנכס. המשיבים טענו, בין היתר, כי תקופה השכירות המוסכמת בין הצדדים תמה, כי גפני אינו משלם דמי שכירות וארנונה עבור הנכס, כי הוא אינו מחזיק את הנכס במצב תקין כאמור בחוזה, וכן מפר התחייבויות אחרות שלו לפיו. מנגד, גפני טען כי לאחר הגשת התביעה הכספית הוא הגיע להסכמה עם מר אשרוף לפיה תקופת השכירות תוארך בעשר שנים כנגד שיפוץ שיבצע בנכס (להלן: החוזה הנוסף ).

4.לאחר שבחן את מכלול הראיות, קיבל בית משפט השלום את התביעה, לאחר שקבע כי קיומו של החוזה הנוסף לא הוכח. בית משפט השלום הצביע על כך שהחוזה הנוסף לא הועלה על הכתב, בניגוד למתחייב מחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ובניגוד לאמור בחוזה כי "כל שינוי או תוספת להסכם יערכו בכתב". כמו כן, נקבע כי הספק באשר לקיומו של החוזה הנוסף מתחזק לנוכח העובדה שמר אשרוף הקפיד להעלות על הכתב כל הסכמה שהושגה עם גפני לאחר כריתת החוזה – כולל הסכמות להארכת השכירות בחודשים ספורים. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי נסיבות הפגישה שבה לפי הנטען נכרת החוזה הנוסף "לא הובררו די צרכן", ובכלל זה מיקומה ומועדה. בנוסף, נקבע כי גפני אף לא הוכיח שעמד בהתחייבות לבצע את עבודות השיפוץ שלהן נדרש לפי החוזה הנוסף. לבסוף, נקבע כי על גפני לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 30.4.2017 (להלן: מועד הפינוי ).

5.ביום 20.12.2016 המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, וביום 25.4.2017, חמישה ימים לפני מועד הפינוי האמור, הגישו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום.

6.ביום 22.5.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע בהדגישו כי המבקשים הגישו אותה בסמוך למועד הפינוי. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. באשר למאזן הנוחות נקבע כי זה נוטה לטובת המשיבים, שכן מדובר בפינוי מנכס המשמש כעסק מסחרי. בהמשך לכך, נקבע כי ככל שייגרמו למבקשים נזקים כספיים בשל הפינוי הם יוכלו לתובעם. בנוסף, נקבע כי אין לתוצאותיה של התביעה הכספית כל השפעה על פינוי הנכס.

7.הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובצידה הוגשה כאמור גם בקשה לעיכוב ביצוע שלה. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שסיכויי הערעור נמוכים, והצביעו בעניין זה על שגיאות שנפלו לטענתם בפסק דינו של בית משפט השלום. המבקשים מוסיפים וטוענים עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, בהתחשב בכך שביצוע פסק הדין יסב להם לא רק נזק כספי עצום אלא גם פגיעה במוניטין ואובדן של "זמן ניכר ועמל רב". לפיכך, כך נטען, הפינוי מהנכס יגרום להם לנזק בלתי הפיך. כמו כן, המבקשים טוענים כי התביעה הכספית קשורה ב"חבל הטבור" להליכי הפינוי, ועל כן יש לעכב את הפינוי עד לבירורה הסופי. בנוסף, המבקשים טוענים כי השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע נבע מניסיונות שנעשו להגיע לפשרה מול המשיבים, וכן חוזרים על טענות שהעלו בפני הערכאות הקודמות בנוגע לחוזים שנכרתו מול המשיבים ולסכומי הכסף שהשקיעו בנכס.

8.למען שלמות התמונה יצוין כי הדיון בערעור קבוע ליום 27.11.2017.

9.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות , אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. אכן, אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) אינן חלות במישרין על דיון בבקשות כמו זו שבפני, מאחר ששאלת עיכוב הביצוע נדונה בפני בית המשפט המחוזי בלבד (ראו למשל: רע"א 4249/17 אבו עומר נ' עו"ד משה בן דוד – מנהל העזבון אסתר משה ז"ל , פסקה 9 (21.6.2017); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 222 (מהדורה שלישית, 2012)).

אולם, גם בבקשות מסוג זה נדרש בית המשפט לגלות ריסון ולקבלן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו למשל: רע"א 476/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 13 (9.2.2015)). לאחר בחינת נסיבות המקרה אני סבורה כי הבקשה הנוכחית אינה עומדת באמות מידה אלה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה כי הערעור בהליך העיקרי מתמקד בהכרעות עובדתיות, אשר בהתחשב בהן העריך בית המשפט המחוזי את סיכוייו כנמוכים, וכן בהתחשב בכך שאין מדובר בנכס המשמש כדירת מגורים (ראו למשל: רע"א 3310/17 ילנה נ' דלית , פסקה 11 (15.5.2017)).

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.