רע"א 5059/20 יוסף לוי נ. יונה לוי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט יעקב פרסקי ) בת"א 57919-06-18 מיום 6.7.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו המורה לרשות המסים על המצאת דו"חות שנתיים של המשיב לידי המבקש.

1.

המבקש – מר יוסף לוי (להלן: " המבקש "), והמשיב – מר יונה לוי (להלן: " המשיב ") הם שני אחים המחזיקים בזכויות הבעלות בחברת אחים לוי (רווחה) בע"מ, העוסקת בייצור ואספקה של גידולים חקלאיים (להלן: " החברה ") – המבקש מחזיק בכ-33% ממניות החברה, והמשיב מחזיק ביתרה. בעקבות מחלוקות שנתגלעו בין השניים בקשר עם החברה, הגיש המבקש ביום 25.6.2018 תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המשיב, בטענה כי האחרון מנהל את החברה באופן שיש בו כדי לקפח את זכויות המבקש.

2.

בהחלטתו מיום 2.10.2019, התווה בית המשפט קמא מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וראיות הצדדים, וקבע כי ביום 17.3.2020 יערך דיון קדם משפט לאחר הגשת ראיות. נוכח התפשטות נגיף הקורונה, נדחה הדיון האמור ליום 7.6.2020 (ראו החלטת בית המשפט קמא מיום 16.3.2020).

3.

ביום 29.12.2019 הגיש המבקש את ראיותיו. בתוך כך, צורף דו"ח חקירה המלמד לכאורה כי במסגרת פועלו בחברה, המשיב קיבל כסף מזומן בעבור רכישות שביצעו לקוחות, ונמנע מלהוציא חשבוניות בגינן (להלן: " דו"ח החקירה "). כחודשיים לאחר מכן, ביום 28.2.2020 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית, במסגרתו התייחס לדו"ח החקירה, וטען כי בגין כל מכירה שמבצעת החברה מונפקת חשבונית מס עם פרטי הזיהוי של הרוכש, אשר מועברת לו לאחר העמסת הסחורה. כן צירף המשיב העתק חשבונית מס, התואמת לכאורה את העסקה המופיעה בדו"ח החקירה (להלן: " החשבונית "). על גבי החשבונית האמורה לא הופיע שם החברה, אלא שמו של המשיב ומספר העוסק המורשה שלו.

4.

בעקבות זאת, ביום 3.6.2020 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות, במסגרתה נטען כי מהחשבונית עולה שהמשיב קיבל לכיסו כספים שהיו מיועדים לחברה, בעת שהוא טוען לפני בית המשפט כי החברה מצויה בקשיים (להלן: " הבקשה למתן הוראות "). משכך, נתבקש בית המשפט ליתן צו המורה לרשות המיסים להמציא לבית המשפט את כל הדו"חות השנתיים של המשיב מיום רישומו כעוסק מורשה, על מנת שיוכל בית המשפט לבחון את מלוא התמונה (להלן: " הדו"חות השנתיים "). יוער כי במסגרת הבקשה למתן הוראות, עתר המבקש גם למתן צו המורה למשיב לאפשר לו לעיין בספרי החברה, ולמינוי מומחה. עם זאת, מאחר שהבקשה שלפניי איננה עוסקת בסוגיות אלו, לא מצאתי להרחיב בעניינן.

5.

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 6.7.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה בפתקית הדוחה את הבקשה למתן הוראות. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט כי הואיל והמשיב נתן את גרסתו במסגרת התצהיר, ותצהיריהם של הצדדים מהווים חלק מחומר הראיות בתיק, יוכל המבקש, במסגרת חקירתו הנגדית של המשיב, לחקור את האחרון ביחס לפעילותו כעוסק מורשה. יתרה מכך, צוין כי ככל שייקבע כי אכן קופחו זכויות המבקש, יוכל בית המשפט לתת הוראות מתאימות בקשר לפעילותו של המשיב כעוסק מורשה. משכך, לא מצא בית המשפט קמא כי קיימת הצדקה להיענות לבקשה בשלב זה. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט קמא כי ראוי היה שבקשה כגון דא לא תוגש ברגע האחרון, ערב ישיבת קדם המשפט המסכמת לפני קביעת התיק להוכחות, ואולם הוסיף כי החלטתו לדחות את הבקשה לא נבעה מטעם זה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

במסגרת בקשתו, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. לשיטתו, מאחר ששורש המחלוקת בין הצדדים עניינו בשיעור רווחי החברה ובטענה להתעשרות המשיב תוך קיפוח המבקש, הרי שהמבקש זכאי לדעת כמה חשבוניות הוציא המשיב כעוסק מורשה ובאילו סכומים. זאת, הן מאחר שחלק נכבד מטענת הקיפוח עניינו בהעלמת כספים מהחברה על ידי המשיב, והן מאחר שרק בעזרת נתונים אלו יוכל המבקש לדעת מהן הכנסותיה של החברה ומהו שיעור רווחיה האמתי. באשר לקביעות בית המשפט קמא, נטען כי לא יהיה כל ערך לחקירה נגדית בנושא זה שעה שאין בידי המבקש נתונים כלשהם אליהם ניתן יהיה להשוות את תשובותיו של המשיב. בנוסף, נטען כי מאחר שהנתונים המצויים בדו"חות הכספיים דרושים לצורך הוכחת טענת הקיפוח, הרי שאין תועלת בקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה ככל שייקבע שאכן ישנו קיפוח יינתנו הוראות בהתאם. על כן, סבור המבקש כי ישנה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. ההחלטה עליה מלין המבקש, שעניינה עיון במסמכים, היא החלטה דיונית מובהקת העוסקת באופן ניהול ההליך. כידוע, החלטות מסוג זה מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם קיים חשש שיהיה בכך כדי להביא לפגיעה ממשית בזכויות הצדדים (ראו, למשל: רע"א 1706/20 אשקר נ' פאהום , פסקה 11 (4.6.2020); רע"א 3330/19 עיריית עכו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (23.7.2019); רע"א 5100/12 עברון נ' האגי , פסקה 4 (1.8.2012)). בית המשפט קמא נתן דעתו לטענותיו של המבקש, והגיע למסקנה כי נוכח השלב בו מצוי ההליך, ובהתחשב בראיות שהוגשו על ידי הצדדים, לא קיימת הצדקה בשלב זה להורות על המצאת הדו"חות הכספיים. מסקנה זו סבירה על פניה, וממילא אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא. כך בפרט על רקע השיהוי שנפל בהגשת הבקשה למתן הוראות, אשר הוגשה בחלוף 3 חודשים מיום הגשת תצהירו של המשיב ובסמוך לפני דיון קדם המשפט האחרון בתיק, וזאת מבלי שהצביע המבקש על כל הצדקה לכך, לא לפני בית המשפט קמא ולא במסגרת הבקשה שלפניי.

8.

בשולי הדברים אציין כי לא ברור מדוע הבקשה שהגיש המבקש היא לחייב צד שלישי להליך, רשות המיסים, בהגשת הדו"חות השנתיים של המשיב – עניין המוסיף סרבול וטרחה שלא לצורך. על פני הדברים, המדובר במסמכים המצויים בידי המשיב או בשליטתו, וככל שסבר המבקש כי הם רלוונטיים להתדיינות, היה עליו לדרוש אותם מבעוד מועד מהמשיב עצמו, תוך שימוש בכלים הדיוניים העומדים לרשותו.

9.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.