רע"א 5070/09 רמונה נחמיאס נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' קובו), לפיה נדחתה בקשת עיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' עורקבי) וכן בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הננקטים כנגד המבקשת במסגרת ביצוע פסק-הדין.

2.

מהבקשה דנן וההחלטות המצוינות לעיל עולה כי המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו שנידונה בסדר דין מקוצר, בגין יתרת החובה בחשבון הבנק של המבקשת 1. בית המשפט דחה את בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים, ונתן פסק-דין המחייב את המבקשים ביחד ולחוד בתשלום הסכום הנתבע. בנוסף, ניתן צו עיקול זמני על זכויות המבקשת 1 במקרקעין מסוימים ורכב שברשותה.

3.

נקודת המוצא של בית משפט השלום בדחיית בקשת הרשות להתגונן היא כי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לקיומו וגובהו של החוב, ומטענות המבקשים מתעוררת מחלוקת רק לגבי זכות המשיב להעמידו לפירעון מידי, נוכח הפקדת כספים בשגגה על-ידי המשיב בחשבונה של המבקשת 1. לקביעת בית המשפט, כספים אלו הופקדו למשך יום אחד בלבד טרם הודיע המשיב על דבר הטעות למבקשים. כמו כן, לאור חריגתה של המבקשת 1 ממסגרת האשראי בלמעלה מארבעים אלף ש"ח, ונוכח היעדר הסתמכותה על הכספים שהועברו, החלטתו של הבנק לבטל את מסגרות האשראי ולדרוש את כספו לא נעשתה בחוסר תום לב. לשם השלמת התמונה, אציין כי במסגרת ההליך שהתברר בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו, נתבע נוסף הגיע להסכם פשרה עם הבנק שקיבל לאחר מכן תוקף של פסק-דין.

4.

המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו, בקשה אשר נדחתה. במקביל, הוגש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ולצידו בקשת עיכוב ביצוע. טענתם העיקרית של המבקשים, במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע, נגעה לפסק-דין שניתן על-ידי בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א' חזק) בגדרו של ע"א 23/07, בעניינם של המבקשת 1 והמשיב. במסגרתו התבררה בקשת המבקשת 1 לביטול הבאתם של 13 שיקים במניין השיקים שסורבו על ידי המשיב, בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981. בית משפט השלום באשדוד קיבל את הערעור והורה על ביטול סירוב ההמחאות שבנידון, תוך שביקר את התנהלותו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין של בית משפט השלום באשדוד אינו משליך על בקשת עיכוב הביצוע ודחה את הבקשה.

5.

בבקשה דנן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי פסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד אינו משפיע על הערעור שהוגש. הם מדגישים שאף המשיב עצמו טען בפני בית משפט השלום באשדוד כי הטענות שהועלו בפני בית משפט השלום בתל-אביב רלבנטיות לעניין זה. לשיטתם, במסגרת ההליך שהתברר בפני בית משפט השלום באשדוד, היה באפשרות המבקשת 1 לפרוש את מלוא טיעוניה, להבדיל מבקשת הרשות להתגונן שהוגשה כחלק מההליך שנוהל בסדר דין מקוצר בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו.

6.

בהמשך לכך, טוענים המבקשים שבית המשפט המחוזי לא הכיר בכך שפסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד חושף מספר שגיאות עובדתיות בפסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, המבססות את אחריות הבנק להגבלת חשבון המבקשת 1 והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. המבקשים מצביעים על כך שמפסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד עולה כי כספים שהופקדו בשגגה על-ידי המשיב בחשבונה של המבקשת 1, נמשכו על ידי הבנק לאחר פרק זמן ארוך יותר בצורה משמעותית מזה שנקבע בבית משפט השלום בתל-אביב. בנוסף, טוענים המבקשים כי עולה מפסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד, שלמבקשים היה די והותר כספים בחסכונותיהם כדי להביא לאיון יתרת החובה בחשבון המבקשת 1, והמשך החזרת ההלוואות כסדרן עובר להגבלת החשבון.

7.

לבסוף, טוענים המבקשים כי המשך ההליכים יסב להם נזקים כספיים, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק-הדין, הואיל ומדובר בבנק. בהמשך לכך, מציינים המבקשים כי המשיב פועל בהליכים נוספים המסבים להם נזק רב. כמו כן, טוענים הם כי ניהול ההליכים אף פגע בבריאותה של המבקשת 1.

8.

בתגובתו טוען המשיב כי פסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד אינו נוגע לחיוב הכספי שנדון במסגרת פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב. יתר על כן, המשיב טוען כי אף מדברי המבקשים עצמם לא ברור כיצד האחד משפיע על השני. כמו כן, המשיב עומד על כך כי מדובר בפסק-דין כספי שאין לעכב את ביצועו, וכי המבקשים לא עמדו במסגרת הבקשה בנטל להוכיח את סיכויי ערעורם להתקבל. מעבר לכך, טוען המשיב כי המבקשים מגישים בקשות לעיכוב ביצוע בצורה שיטתית, שכל מטרתן לאפשר להם לחמוק מפירעון חובם. לבסוף, מדגיש המשיב כי הסיבה האמיתית להגשת הבקשה הוא מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, דבר המחדד את הצורך שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין. ברצוני לעמוד על כך כי בפתח תגובתו טוען המשיב כי ההחלטות עליהן משיגים המבקשים הינן חלוטות ומצטט, כביכול, מהחלטה מאוחרת התומכת בעמדתו. לא מצאתי כל אסמכתא לטענה זו, ולפיכך לא מצאתי להתייחס אליה. לשם השלמת התמונה, יש לציין כי הותר למבקשים להגיש תשובה על תגובת המשיב, אך בתשובתם לא חידשו בצורה משמעותית על הנטען בבקשתם.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה דנן על צרופותיה, תגובת המשיב ותשובת המבקשים עליה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כערעור ולקבל את הערעור. כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין. עיכוב הביצוע יינתן בהתקיימם של התנאים המצטברים הבאים: סיכויי ערעורו הגבוהים של המבקש ומאזן נוחות הנוטה לטובתו, האחרון הינו תנאי הנגזר, בין היתר, מהקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק - הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל. כלל זה מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין כספי, שכן בדרך כלל ניתן להשיב את המצב לקדמותו על-ידי השבת הכספים (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסמה, 04.03.07) (להלן: פרשת סגל )) .

10.

באשר לסיכויי הערעור ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, שוכנעתי כי טענותיהם של המבקשים מבססות סיכויי ערעור טובים. על פניו נראה כי יש אי התאמות עובדתיות בין פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד לפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. כך למשל, מפסק-דינו של בית המשפט השלום באשדוד עולה שאין מחלוקת לגבי העובדה שהועברו לחשבונם של המבקשים כספים שהמבקשים ידעו על אודות העברתם רק לאחר כחודש ימים. זאת, בניגוד לקביעת בית משפט השלום בתל-אביב, אשר קבע כי הכסף הועבר רק כיממה לפני קבלת ההתראה על ידי הבנק. קביעה זו אף לא נסתרה בתגובת המשיב לבקשה דנן. הואיל והחלטת בית משפט השלום בתל-אביב, בעניין בקשת הרשות להתגונן, התבססה, בין היתר, על היעדר הסתמכותם של המבקשים על הכספים שבנידון, קביעת בית המשפט השלום באשדוד אכן עשויה להאיר את סוגיית ההסתמכות ותום ליבו של הבנק בערעור המבקשים באופן שיש מקום לברר לאשורו במסגרת הערעור. גם אם שני פסקי הדין עוסקים בסוגיות שונות, הרי על פניו נראה שיש בניהם קווים מקבילים שיש לבררם יותר לעומק. משכך יש לקבוע כי מתקיים התנאי בדבר סיכויי הערעור.

11.

אף התנאי השני שעניינו במאזן הנוחות בין הצדדים מתקיים לטעמי במקרה דנן. נכון הדבר שחריג לעכב פסק דין כספי וכי עיכוב כזה יינתן בדרך כלל כאשר יש חשש להשבת המצב לקדמותו, קושי שאינו מתקיים במקרה דנן. עם זאת, גם הפגיעה הכלכלית הקשה במבקש עיכוב ביצוע יכולה להישקל אל מול הפגיעה בזוכה (ראו: פרשת סגל ). המשיב אינו חולק על מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, וכן לא העלה טענה מדוע הקושי לגבות את הכספים לאחר ההכרעה בערעור יהיה קשה מזה הקיים כיום. כמו כן, המשיב לא עמד על כל נזק שייגרם לו כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין. בשולי הדברים יש לציין, שמכוח פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו הוטל עיקול על זכויות המבקשת 1 במקרקעין מסוימים ורכב.

12.

משכך הם פני הדברים, דין הערעור להתקבל. ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע פסק-הדין בעניינם של המבקשים שניתן בגדרו של תיק אזרחי 55100/07 בבית משפט השלום תל אביב-יפו, וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הנערכים במסגרת מימושו, וזאת עד למתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור שהגישו המבקשים.

13.

המשיב ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

14.

לאור בקשת בא-כוחם של המבקשים לשחררו מייצוגם, תומצא החלטה זו ישירות למבקשים.