רע"א 5106/17 אסתר תירוש נ. בנק הפועלים בע"מ

1.ההשתלשלות המסועפת של ההליכים הרלוונטיים לבקשה דנא הובאה בהרחבה בפסק הדין מושא הבקשה, ועל כן תפורט להלן אך בתמצית. המשיב (להלן: הבנק ) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב שנוצר עקב אי פירעון הלוואה נגד נוטלי ההלוואה, שני אחיה של המבקשת, ונגד המבקשת, אמה ואחיה הנוסף – אשר ערבו להבטחת ההלוואה האמורה (תא"ק 6714-04-11; להלן: התביעה המקורית ). במסגרת הליך גישור שהתנהל הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין, בגדרן הוסכם, בין היתר, כי התביעה נגד המבקשת תמחק תוך שהבנק והמבקשת שומרים על טענותיהם; וכי נגד ארבעת הנתבעים האחרים (להלן: בני משפחת בורוכוב ) יינתן פסק דין על-פי כתב התביעה שהוגש. כן נקבע, כי ככל שבני משפחת בורוכוב לא יפרעו חובם יהא רשאי הבנק להגיש תביעה חדשה נגד המבקשת בגין ערבותה להלוואה (להלן: פסק הדין המוסכם ). בקשות חוזרות ונשנות שהגישו בני משפחת בורוכוב והמבקשת לביטול פסק הדין המוסכם נדחו, תוך שהובהר כי ככל שישנן טענות לביטולו בגין פגמים כאלה ואחרים, יש לנקוט בהליך המתאים לכך.

2.בהמשך, הגיש הבנק תביעה כספית נוספת נגד המבקשת בגין ערבותה להלוואה (ת"א 13589-10-13), וזאת לאחר שלטענתו בני משפחת בורוכוב לא עמדו בהתחייבויותיהם להחזרת חוב ההלוואה במסגרת פסק הדין המוסכם (להלן: התביעה הראשונה ). בני משפחת בורוכוב והמבקשת מצדם, הגישו תביעה נגד הבנק למתן סעד הצהרתי לפיו פסק הדין המוסכם בטל, בטענה לפגמים שנפלו בכריתת הסדר הגישור שבבסיסו (ת"א 56235-06-14; להלן: התביעה השנייה ). ביום 14.7.2014 הגישה המבקשת בקשה במסגרת התביעה הראשונה לעיכוב ההליכים בה עד למתן פסק דין בתביעה השנייה. בית המשפט דחה הבקשה בקבעו, בין היתר, כי גם במידה ותתקבל התביעה לביטול פסק הדין המוסכם, יהא הבנק רשאי לנהל תביעה נגד המבקשת נוכח ערבותה להלוואה. בקשת רשות ערעור שהוגשה כלפי ההחלטה האמורה נדחתה גם היא, מאותם הנימוקים.

3.ביום 12.7.2016 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה אשר קיבל את תביעת הבנק, תוך דחיית טענות ההגנה שהעלתה המבקשת, לרבות טענתה העיקרית לפיה חתימתה על כתב הערבות זויפה. במסגרת פסק הדין האמור התייחס בית המשפט השלום לטענת המבקשת בסיכומיה לפיה יש לעכב ביצוע פסק דין שיינתן נגדה, ככל שיינתן, עד להכרעה בתביעה השנייה. בהקשר לכך נקבע:

"...גם אם התביעה של הנתבעים [המבקשת ובני משפחת בורוכוב – ע' פ'] ובהם הנתבעת [המבקשת – ע' פ'] לביטול הסכם הפשרה תתקבל והסכם הפשרה יבוטל, גם אז תמשיך התביעה הנוכחית להיחשב כמי שהוגשה כדין, כמי שניתן בה פסק דין כדין וכמי שהבנק רשאי לבצע את פסק הדין שניתן במסגרתה, שכן ביטול הסכם הפשרה אך יחזיר את המצב לקדמותו, מצב שבו הוגשה תביעה על ידי הבנק כנגד בני המשפחה בגין יתרת החוב עבור ההלוואה. זהו בדיוק המצב שבו מצויה התביעה דנא, אשר הוגשה בגין ערבותה של הנתבעת להלוואה ולא בגין התחייבות כלשהי של הנתבעת לשלם לבנק כספים מכוח הסכם הפשרה" (פסקה 120 לפסק הדין).

המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתביעה הראשונה, אשר נדחתה ביום 30.8.2016 על יסוד הנימוקים המצוטטים לעיל. המבקשת לא אמרה נואש והגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין בתביעה הראשונה, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 67715-09-16). הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, הן מטעמים דיוניים והן לגופה; והערעור נדחה עקב אי-תשלום ערבון (יצוין, כי כלפי דחיית הערעור הוגש ערעור על החלטת רשם שעודו תלוי ועומד – ע"ר 11552-04-17). בהמשך, פתח הבנק נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל 500662-10-16 לשם ביצוע פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (להלן: תיק ההוצאה לפועל ). גם במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגישה המבקשת בקשות לעיכוב ההליכים נגדה, אשר נדחו כולן.

4.ביום 31.1.2017 הגישה המבקשת במסגרת התביעה השנייה בקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, בטענה כי התיק האמור הוא "פועל יוצא מהליך הגישור המזויף ופסק הדין שניתן בעקבותיו". בית משפט השלום קיבל את בקשתה ביום 5.4.2017. בפתח ההחלטה הובהר כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו בקשר עם פסק הדין בתביעה הראשונה. בצד זאת צוין, בין היתר, כי המבקשת ובני משפחת בורוכוב מעלים בגדרי התביעה השנייה "טענות שראוי שתשמענה ותתבררנה"; וכי אם ישתכנע בית המשפט בתביעה השנייה שיש לבטל את פסק הדין המוסכם, יחזרו הצדדים ויתדיינו לגבי שיעור החוב, אם בכלל – התדיינות שיש לה השלכה ישירה גם על עניינה של המבקשת. לבסוף הובהר, כי גם האיזון בין נזקיו האפשריים של הבנק עקב קבלת הבקשה לבין נזקיה האפשריים של המבקשת עקב דחייתה, מטה את הכף לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

5.כלפי החלטה זו הגיש הבנק בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבלה ביום 20.6.2017. צוין, כי הליכים שונים שנקטה המבקשת לעיכוב מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, ובהמשך לעיכוב ביצוע פסק הדין האמור נדחו בזה אחר זה, תוך שהובהר כי היה ותתקבל התביעה השנייה ויבוטל פסק הדין המוסכם, עדיין יעמוד בעינו פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה בגין ערבותה של המבקשת להלוואה. נקבע, כי בנסיבות אלה לא היה מקום לעיכוב ביצוע ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, באופן המנוגד להחלטות קודמות של בית משפט השלום כמו גם בית המשפט המחוזי. בית המשפט המשיך ועמד על טעמים נוספים להחלטתו, וביניהם, העובדה שמדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי ואפשרותו של הבנק להשיב למבקשת את הכספים שישולמו, ככל שיהיה בכך צורך בהמשך.

6.מכאן הבקשה שבפני, ובצדה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה וכפועל יוצא גם עיכוב ביצוע ההליכים בתיק ההוצאה לפועל עד להכרעה בהליך הנוכחי (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע ). בגדרי בקשת רשות הערעור טוענת המבקשת (שאינה מיוצגת), כי ככל שתתקבל התביעה השנייה, יבוטל גם פסק הדין שניתן נגדה בתביעה הראשונה, והצדדים יחזרו להתדיין באשר לשיעור החוב שנוצר בגין ההלוואה, אם בכלל. לפיכך נטען, כי לא היה מקום למתן פסק דין בתביעה הראשונה בטרם הוכרעה התביעה השנייה, ועל כן יש לעכב אכיפתו. המבקשת מעלה טענות ערעוריות שונות ומגוונות נגד קביעות בית המשפט בתביעה הראשונה, בין היתר, כי לא חתמה על כתב הערבות; כי בעת הגשת התביעה המקורית כלל לא היה פיגור בהחזר ההלוואה; וכי יתרת החוב בה חויבה בפסק הדין בתביעה הראשונה אינה נכונה. המבקשת מדגישה כי בעת הנוכחית נוצר מצב אבסורדי בו טרם הוכרעה התביעה בעניינם של חייבים העיקריים – נוטלי ההלוואה – ואילו הערב כבר חויב בחובם. לגישת המבקשת, מצב זה יוצר "עיוות דין חמור", ועל כן יש להיעתר לבקשתה. בהקשר לכך מציינת המבקשת את מצבה הכלכלי והאישי, והפגיעה שעלולה להיגרם לה בעקבות דחיית הבקשה.

7.לאחר העיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי ככלל, ערכאת הערעור תתערב במשורה בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, כך למשל כאשר דחיית הבקשה עשויה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או לפגוע באורח מהותי בזכויותיהם. והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שלפנינו בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7435/16 שירן השקעות בע"מ נ' אורי עצמון , פסקה 5 (28.11.2016), והאסמכתאות הנזכרות שם ). הבקשה שבפני אינה באה בקהלם של מקרים אלו. יודגש, גם בכך שבית המשפט המחוזי הגיע, לאחר העיון ותוך יישום ההלכות הנוגעות למתן סעד זמני בנסיבות המקרה, להכרעה שונה מזו של בית משפט השלום, אין , כשלעצמו, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ( ראו למשל רע"א 7188/11 כרמית תעשיות ממתקים

בע"מ נ' שטראוס גרופ בע"מ , פסקה 7 (11.12.2011)).

אעיר, כי התקשיתי להבין מדוע טענות המבקשת, בין היתר, ביחס לפגמים שנפלו בהסכמה שעליה התבסס פסק הדין המוסכם, כמו גם ביחס לכך שההלוואה הועמדה לפירעון מיידי שלא כדין – לא נטענו כטענות הגנה ונבחנו בגדרי התביעה הראשונה כי אם רק בתביעה השנייה. מכל מקום, וכפי שאף צוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, אין לקבל את דרך הילוכה של המבקשת אשר תרה אחר הערכאה בה יתקבלו טענותיה תוך הטרחת מותבים שונים באותה סוגיה ממש.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.