רע"א 5115/20 פלוני נ. משרד הביטחון, קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.2020 (ע"ו 63106-01-20, סגן הנשיא ר' סוקול והשופטים

מ' רניאל ו- י' קראי-גירון ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 ( בהתאמה להל ן: ועדת הערעורים ו- חוק הנכים או החוק ) מיום 21.1.2020 (ע"ן 7548-02-17, יו"ר הוועדה השופטת הבכירה כ' ג'דעון וחברי הוועדה ד"ר א' קרת וד"ר

נ' אפטר ).

2.

הבקשה דנן נסבה על תביעה שהגיש המבקש להכרה בנכות שנגרמה לו כתוצאה משירותו בצבא דרום לבנון. בתמצית, ביום 12.1.2017 המשיב קבע, בהסתמך על חוות דעת רפואית, כי המבקש סובל מתסמונת בתר-חבלתית (או בשמה המוכר יותר – פוסט טראומה או PTSD ) שנגרמה כתוצאה משירותו בצבא דרום לבנון. לצד זאת, נקבע כי הוא סובל גם מהפרעת הסתגלות עם תסמינים רגשיים מעורבים שאין מקורה בשירות הצבאי. בהמשך לכך, קבעו הוועדות הרפואיות הפועלות לפי חוק הנכים – ועדה רפואית מחוזית והוועדה הרפואית העליונה – כי שיעור נכותו של המבקש בגין התסמונות הבתר-חבלתית עומד על 25%.

3.

המבקש ערער לוועדת הערעורים על ההחלטה שקבעה כי רק התסמונת הבתר-חבלתית נובעת מהשירות הצבאי שלו, והעלה במסגרת זו אף טענות הנוגעות לאחוזי הנכות שנקבעו בגינה. בהתייחס לטענותיו בנוגע להחלטה שלא להכיר בקשיים נוספים שמהם סובל המבקש ככאלה שנגרמו לו כתוצאה מהשירות, קבעה ועדת הערעורים כי הטענות לא נתמכו בחוות דעת רפואית. אשר לאחוזי הנכות שנקבעו, ציינה ועדת הערעורים כי העניין אינו בסמכותה, וכי המבקש יכול להפנותן לגורמים המוסמכים לכך.

4.

ערעור שהגיש על כך נדחה בבית המשפט המחוזי בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי הבהיר גם הוא למבקש כי אם הוא סבור שהנכות שממנה הוא סובל גבוהה מזו שנקבעה לו, עליו לפנות בהליך מתאים.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי ממסמכים שצירף המבקש לתיק עולה כי ביום 31.3.2020 העמיד המשיב את אחוזי נכותו של המבקש בגין התסמונת הבתר-חבלתית על 33%, ואת נכותו הכוללת על 42%.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובאופן ספציפי כנגד שיעור הנכות שנקבע לו בגין התסמונת הבתר-חבלתית. המבקש אף מעלה טענות שונות ביחס לטיב הראיות שהתבקש להציג לערכאות השונות שדנו בעניינו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל דעה כי יש לדחותה וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיב. קשייו של המבקש ברורים. התמודדותו של אדם עם תסמונת בתר-חבלתית היא יום-יומית ומורכבת. השאיפה לקבל את מרב התמיכה בשל כך היא מובנת. יחד עם זאת, כפי שהובהר לא פעם, ערעור על החלטותיה של ועדת הערעורים, כמו גם על החלטותיה של הוועדה הרפואית העליונה הוא "בנקודה משפטית בלבד" (ראו: סעיפים 12א(א) ו-34(א) לחוק הנכים). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בטענות המועלות ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 8107/15 פלוני נ' מדינת ישראל – קצין התגמולים , פסקה 9 (6.1.2016)). טענותיו של המבקש לא מצויות במישור המשפטי, וכבר מטעם זה יש לדחותה.

8.

לפנים משורת הדין אשוב על הדברים שנאמרו למבקש, הגם שבקצרה, בהחלטתה של ועדת הערעורים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת על מנת שיוכל לשקול את צעדיו. טענות המכוונות כלפי אחוז הנכות שנקבע על-ידי ועדה רפואית ניתן לערער לוועדה הרפואית העליונה, ובהמשך לכך לבית המשפט המחוזי (כפי שמורים סעיפים 12 ו-12א לחוק הנכים).

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. זכויותיו של המבקש שמורות.