פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
5136/01 - א'
בפני:
כבוד הרשם בעז אוקון
המערער
:
עמוסי
צדוק
נגד
המשיבים
:
1.
בוכניק אהרון
2. זאנט קרן ובניו
בע"מ
3. דולב חברה לביטוח
בע"מ
בקשה להפחתת סכום ערבון
החלטה
המבקש הגיש בקשה להקטין את גובה הערבון שהוטל עליו להפקיד. המשיבות - מתנגדות.
המבקש ציין בבקשתו נתונים אודות הכנסותיו. הוא מציין כי הוא מועסק כשומר בסופרמרקט בשכר של כ1,400- עד 2,800 ש"ח בלבד. אין לו נכסים נוספים, והוא מתגורר בבית אמו הקשישה, המתקיימת מקצבת סעד.
המשיבים אינם חולקים על נתונים אלה. ואולם, המשיבים מצביעים על קלישות סיכויי הבקשה לגופה. אגב כך הם מעירים שבית המשפט קמא דחה בקשה דומה של המבקש הואיל וקבע כי לא שוכנה "שסיכויי הערעור [שם] כה טובים עד כי די בכך כדי לפטור את המערער מחובת ההפקדה".
שאלת סיכויי הבקשה אינה זוכה למעמד בכורה בשלב זה של הדיון. "החובה לשלם אגרה מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל דין לבית המשפט, ואני סבור - אומר המשנה לנשיא בבש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות באר שבע , פ"ד נה(3) 869, בע' 872 - כי מאז חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולאור ההגנה הקבועה בסעיף 3 שבו על הקניין, יש מקום לשינוי בדרך הפרשנות של הוראות הפטור הכלולות בתקנות האגרות. לדידי, יש ככלל לפרש את דיני האגרות בדרך ליברלית, באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום אגרה, יועדף הפירוש המקל עם המתדיין". דברים אלה חלים גם על חובת ההפקדה. אמנם, העירבון אינו משול לאגרה. העירבון "נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם" (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר ו4- אח',
פ"ד מד(2) 386), ואולם, העירבון, גם אם הוא בבחינת חגורת ביטחון שנועדה להגן על בעלי הדין האחרים, מכביד על זכות הגישה, ועל היכולת למצות זכויות, לרבות זכויות עירעוריות, עד תום. הטלת ערבון במקום בו ניתן פטור מתשלום אגרה, יכולה להוביל בפועל למצב בו זכות הגישה תהיה בבחינת קישוט מאחז עיניים או מיתוס מוזהב, שיד המתדיין דל היכולת אינה משגת אותו. לא לחינם קשר מתקין התקנות בין הפטור מאגרה לבין הפקדת העירבון וקבע בתקנה 432 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, קשר ישיר, אם כי לא הכרחי, בין השניים. מכאן מובן כי הפעלת מדיניות העירבון, שהיא בבחינת שירות של בית המשפט, שנועד להגן על בעלי הדין נגד הליכי סרק, כמחסום לעצם השימוש בזכות הערעורית, כמוה כשימוש בכלי שנועד לצנן על מנת להקפיא, במכשיר שנועד למתן על מנת לשתק. בע"א 4385/01א' אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , נאמר על רקע זה:
יש לזכור כי בשלב זה, אין אפשרות לתחם את הסכסוך על ידי הפעלת מחוגה חדה ומדויקת. זהו שלב ראשוני. תמונת הסכסוך שקועה עדיין כצילום בתמיסה. כל ניתוח של סיכוי משקף רק התלבטות, התחבטות, ובחינה, המבוססת גם על אינטואיציה ותחושות בטן. אכן, אופיו המוגבל של הליך הפטור והיותו נדון בפני הרשמים, שולל בחינה מעמיקה של טענות בעלי הדין. גם אם ניתן לסכם את הליך הפטור באדיקות למסמך משפטי, הכתוב בשפה נקיה על יסוד כללים קפדנים ובהירים, ובגדרן של תובנות מקובלות, לא תהפוך ההחלטה לפסק דין. ההחלטה על הסיכוי היא חלקית וכללית. היא תוצאה של בחינה ראשונית ואינטואיטבית. בחינה כזו היא כלי רב עזר והכרחי, אך היא מועדת לטעות. האינטואיציה מוליכה אותנו שולל לעיתים קרובות. על כן, כאשר הערעור אינו תלוש או חסר יסוד באופן שיש לראותו כהליך של סרק, המצדיק חיוב המערער בהפקדה גם שעה שברור שחיוב זה משמעותו נעילת שערי בית המשפט, אין לשיקול של סיכויי הערעור מעמד של בכורה.
בנסיבות אלה, ונוכח הדלות של המבקש, מן הראוי להפחית את סכום העירבון ולהעמידו על סך של 10,000 ש"ח. סכום זה יופקד בתוך 21 יום, שאם לא כן ידחה ההליך ללא הודעה נוספת.
נתנה היום י"ז באלול תשס"א, 5 בספטמבר 2001.
בעז אוקון, רשם
שופט
_________________
העתק מתאים למקור
01051360. D03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444