ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ. שולדר חב' לבניה בע"מ

המערער הגיש בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. המבקש מציין כי אין ביכולתו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון, נוכח התמוטטות עסקי התיווך בהם עסק - התמוטטות אשר לטענתו נגרמה בעטים של המשיבים. לדבריו, בעקבות התמוטטות עסקיו, נקלע הוא לחובות שבגין חלק מהם מתנהלים נגד המערער הליכי הוצאה לפועל. כך גם, על דירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו רובצות שתי משכנתאות.

המשיבים מתנגדים למתן הפטור. המשיבים מציינים כי המערער טרם שילם את ההוצאות שהוטלו עליו בערכאה הקודמת. כן טוענים המשיבים, כי המערער בתצהירו פירט אך את חובותיו, אך לא את רכושו ורכוש בת זוגו. לדברי המשיבים, המערער אף העלים מבית המשפט את העובדה כי בשנים 2000-1999 השתכר סכומים גבוהים מעסקי התיווך אותם ניהל. עוד טוענים המשיבים, כי ההליך אינו מגלה עילה, הואיל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתת רובו ככולו על קביעות עובדתיות.

במענה לטענות המשיבים, השיב המערער כי הסכומים אותם השתכר בשנים 1999 – 2000 אינם רלבנטיים למצבו הכלכלי הנוכחי, נוכח השתכרותו הנמוכה בשנתיים החולפות. מכל מקום, טען המערער כי סכומים אלה שימשו ברובם לכיסוי חובות, אותם פירט בתצהירו. אשר לסיכוי הערעור, המערער מודה כי אכן עניינן של חלק מן הטענות בערעור הוא בתקיפת ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אך לשיטתו חלקן האחר של הטענות מכוון כנגד סבירות מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, וכי לא ניתן לומר כי המדובר בערעור סרק.

עיון בחומר שבפני מלמד כי המערער הוכיח דלות כלכלית באופן המהווה יסוד מספיק למתן פטור מתשלום אגרה. מתצהירו של המערער והמסמכים שצורפו לו עולה כי הכנסותיו של המערער בשנתיים החולפות היו נמוכות, כאשר מולן עומדים חובות בסכומים לא מבוטלים לבנקים ולגופים נוספים. כך גם הכנסותיה של אשת המערער אינה גבוהה, והיא משמשת ברובה לכיסוי החובות. נכס המקרקעין היחידי שבבעלות בני הזוג הוא דירת מגוריהם, המשועבדת לבנקים. אין יסוד לטענת המשיבים כי המערער לא פירט את נכסיו. המערער הצהיר כי אין בבעלותו או בבעלות בת זוגו נכסים כלשהם, פרט לדירת המגורים כאמור, ואף צירף את פירוט חשבונות הבנק של אשתו. כל טענות המערער באשר להכנסותיו וחובותיו נתמכו במסמכים, אשר צורפו לתצהירו. משכך, לא ניתן לומר כי המערער לא עמד בחובת הפירוט הנדרשת על-פי תקנה 13(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987.

שונה הוא המצב לעניין הערבון. הפטור מחובת הערבון עלול להעיק על בעל הדין האחר באותה מידה שהטלת הערבון מכבידה על המערער. "הערבון נועד... להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת ערבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת ערבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים" (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2) 387).

במקרה זה שני שיקולים מובילים למסקנה כי אין מקום ליתן למערער פטור מלא מחובת הפקדת הערבון. האחד, נעוץ בכך שהמערער טרם פרע את סכומי ההוצאות שהוטלו עליו על ידי הערכאה הקודמת, עובדה הפועלת נגד היעתרות לבקשת הפטור (בש"א 6273/95 מוזס חי ריימונד נ' הכונס הרשמי (לא פורסם)). השני, כרוך בשאלת סיכויי הערעור. עיון בכתב הערעור מגלה כי חלק לא מבוטל מטענות המערער מופנה כנגד ממצאים שבעובדה. אמנם לא ניתן לקבוע כי הערעור נעדר עילה, כפי שטוענים המשיבים ואף אין יסוד למסקנה כי מדובר הערעור תלוש או חסר יסוד באופן שיש לראותו כהליך סרק. יש גם לזכור כי המדובר בשלב ראשוני, בו אין אפשרות לתחם את הסכסוך על ידי הפעלת מחוגה חדה ומדויקת, וכי אופיו המוגבל של הליך הפטור והיותו נדון בפני רשמים שולל בחינה מעמיקה של טענות בעלי הדין (רע"א 5136/01 עמוסי צדוק נ' בוכניק אהרון (לא פורסם)). עם זאת, העובדה כי בית משפט זה לא נוטה להתערב בממצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה הדיונית פועלת כנגד מתן פטור מוחלט מהפקדת ערבון.

איזון מכלול הנתונים והשיקולים שפורטו, על רקע מצבו הכלכלי של המערער, מוביל למסקנה כי יש להעמיד את סכום הערבון על סך של 5,000 ש"ח.

התוצאה היא שהמבקש מופטר מתשלום אגרה, אך לא מתשלום ערבון. ערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד בתוך 30 ימים, שאם לא כן יידחה ההליך ללא הודעה נוספת.