רע"א 5187/98 יואב בהירי נ. בתיה כרמון

דין הבקשה לרשות לערער להידחות, שכן אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, אשר מצדיקה מתן רשות לערער בפני דרגה שלישית (בר"ע 103/83

חניון חיפה נ' מצת הדר , פ"ד לו(3) 123).

ביסוד ההליכים מצויה תביעה של המבקש על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965-. התביעה מבוססת על תלונה, ששלחה המשיבה, עובדת במשרד הפנים, למשרד החוץ, ואשר עניינה בחשדות של המשיבה לפעולות לא תקינות של המבקש. בית משפט קמא (הנשיא זיילר והשופטים י' צור וא' צ' בן זמרה), קבע כי למשיבה, עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. בכך נהפכה קביעתו של בית משפט השלום (השופט מ' גל), לפיה ההגנה האמורה אינה עומדת למשיבה.

בפני הערכאות הקודמות לא היתה מחלוקת, כי תלונתה של המשיבה לא הופנתה לגורם האחראי במשרד החוץ, אשר הופקד על טיפול בתלונות מן הסוג בו מדובר. מעיון בפסקי הדין עולה, כי השאלה העיקרית אשר עמדה בבסיס השוני בין התוצאה בבית משפט השלום לבין זו בבית המשפט המחוזי, היתה האם בנסיבותיו הספציפיות של הענין היה על המשיבה לערוך בדיקה בדבר הגורם במשרד החוץ האחראי לבירור תלונה שהגישה ביחס למבקש. בית משפט השלום השיב לשאלה זו בחיוב, ומכאן מסקנתו כי ההגנה לפי סעיף 15(8) אינה עומדת למשיבה. לעומתו, ראה בית המשפט קמא את העובדות באור אחר, וקבע כי על המשיבה לא היתה חובה לבדוק את זהותו של הגורם האמור. כך או כך, אין מדובר בשאלה בעלת אופי עקרוני או כללי, כי אם, בעיקרו של דבר, בשאלה של הערכה של עובדות המקרה המסויים וביישום הדין על פיהן. בירורה של שאלה מעין זו אינו מצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

לפיכך, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.