רע"א 5206/04 מרדכי היב (כהן) נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט גרוס) בבש"א 6516/04 מיום 4.4.04, אשר דחתה את בקשת המבקשים לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא א. גולדין) המורה על פינויים של המשיבים ממבני מגורים ובית מלאכה בהם הם מחזיקים.

2.המשיבים מתגוררים במקרקעין נשוא הדיון החל משנת 1951. אין חולק כי המקרקעין האמורים נמצאים בבעלותו של מינהל מקרקעי ישראל, אשר הגיש בשנת 1996 תביעה בבית משפט השלום לסילוק ידם של המבקשים. כנגד תביעה זו התגוננו המבקשים בטענות התיישנות ובטענה להיותם בני רשות חינם בלתי הדירה בנכס המקרקעין. בית משפט השלום בפסק דינו דחה טענות אלו בקבעו כי על אף שניתן לראות במבקשים בני-רשות בנכס, רשות זו נתבטלה בעת שהוגשה התביעה האמורה ומאותו שלב על המבקשים לסלק ידם מן הנכס.

3.על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר הדיון בו טרם החל. משחלפו שנתיים מעת מתן פסק הדין, ביקש המשיב להוציאו לפועל. בתגובה לכך פנו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה בציינו את התמשכותם של ההליכים משך שש שנים, וכן את העובדה כי על אף שפסק הדין ניתן עוד בשנת 2002, לא ראו המבקשים לנכון לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד שהתברר כי המשיב החל בהליכי הוצאה לפועל, שנתיים לאחר מתן פסק הדין. מאחר שהמדובר ברשות חינם נקבע כי לא ייגרם למבקשים נזק אם יימנע בית המשפט מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן רשות שכזו ניתנת לביטול בכל עת, ומכל מקום אין הדבר פוגע בזכותם של המבקשים לתבוע פיצוי בגין הפינוי בלא קשר לחובת הפינוי בפועל של נכס המקרקעין. משנדחתה בקשתם, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה כי זה יעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בקשה זו נדחתה אף היא מנימוקים דומים.

4.מכאן הבקשה שבפנינו. טענותיהם העיקריות של המבקשים הן כי טובים סיכויי ערעורם להתקבל. כן הם טוענים כי הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תביא לתוצאה בלתי הפיכה שכן המיבנים נשוא המחלוקת מיועדים להריסה. מנגד טוענת המדינה כי התמשכות ההליכים והנזק שנגרם מכך לציבור מצדיקים את דחייתה של הבקשה.

5.דין הבקשה להידחות. הבקשה שבפנינו נדונה ונדחתה בידי שתי ערכאות קודמות. הדיון בה בערכאה שלישית אפשרי רק מקום שמתעוררות שאלות בעלות השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. (רע"א 1343/97 סופרזול קינן את בייזמן בע"מ נ' עיני, חברה לבנין בע"מ, תק' על' 97(1) 46; רע"א 5931/98 אסלאן נ' אשואח , תק' על' 98(3) 1586). הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע במקרה שבפנינו איננה מעוררת שאלות מסוג זה ודי בכך כדי לדחותה.

6.מעבר לנדרש יצויין, כי נראה שאף לגופם של דברים אין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות. סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד ואילו המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לגובה הפיצוי שהמבקשים דורשים עבור הפינוי. מאחר ומדובר במחלוקת שעניינה האמיתי הוא כספי, אין הצדקה לעכב את הליך הפינוי, העלול להסב נזק ישיר לפיתוח האיזור, ובכך להסב נזק ישיר לאינטרס הציבורי.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, ואין בכך כדי למנוע מן המבקשים להגיש תביעות כספיות, אם ובמידה שמצויות בידיהם עילות תביעה לעשות כן.