רע"א 522/16 ג'יעאן אברהם נ. ג'אן רחמים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת מ' נד"ב) מיום 18.1.2016 בה נדחתה בקשת המבקשים להארכת מועד להפקדת ערבון כתנאי לעיכוב ביצוע פסק דין (להלן: ההחלטה הראשונה ) וכן על החלטת בית המשפט מיום 19.1.2016 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה.

1.ביום 4.8.2015 קבע בית משפט השלום בכפר-סבא כי המבקשים פלשו למקרקעין גובלים שהמשיב הוא בעל הזכויות בהם והורה להם לפנות את השטח אליו פלשו תוך 180 יום מיום מתן פסק הדין (להלן: המקרקעין שבמחלוקת ). בית המשפט הוסיף וחייב את המבקשים בהוצאות המשיב בסך 36,000 ש"ח (להלן: פסק דין השלום ). המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי ועמו בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. ביום 23.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק הדין בתנאי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבון בסך 50,000 ש"ח עד ליום 13.1.2016. לטענת המבקשים הם שגו בתום לב וסברו כי המועד האחרון להפקדת העירבון חל ביום 19.1.2016 ומשנודע להם ביום 17.1.2016 כי שגו, כאמור, הגישו בקשה להארכת מועד קצרה להפקדת הערבון עד ליום 19.1.2016.

בהחלטתו מיום 18.1.2016 דחה בית המשפט את הבקשה להארכת מועד ללא נימוקים. המבקשים הפקידו את הערבון במלואו עוד באותו יום, וביום המחרת הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה בה עמדו על מצבו הקשה של המבקש 1, קשיש בן 80 הסובל, בין היתר, מבעיות זיכרון, הודיעו כי הפקידו את הערבון ועמדו על הנזק שייגרם להם היה ותדחה בקשתם. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

2.מכאן הבקשה דנן בה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם להארכת מועד להפקדת העירבון שכן האיחור היה בתום לב ולא מתוך זלזול בבית המשפט, וכי לא נגרם למשיב כל נזק שכן כל העירבון כבר הופקד בקופת בית המשפט. מנגד, כך טוענים המבקשים, דחיית בקשתם תסב להם נזק קשה שכן הלכה למעשה משמעה דחיית הערעור שהגישו על פסק הדין.

בד בבד עם הבקשה דנן הגישו המבקשים בקשה למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט שלום, וביום 21.1.2016 ניתן צו ארעי לעיכוב פינוים מהמקרקעין שבמחלוקת עד להכרעה בבקשה.

3.המשיב טוען כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט במטרה לדחות את הקץ ולעכב את פינוי המקרקעין שבמחלוקת. לגישת המשיב הגם שבמקרקעין שבמחלוקת ניצב מבנה המשמש למגורים, סיכויי הערעור אינם גבוהים ואינם מצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

המועד להפקדת ערבון אינו קבוע בחיקוק והוא נתון להחלטת בית המשפט. על בקשה להאריך מועד זה חלה, אפוא, הרישה של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כך:

528.מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.

על פי תקנה 528 רשאי בית המשפט להורות על הארכת מועד שקבע לפי שיקול דעתו וזאת אף אם חלף המועד עליו הורה. בהקשר זה נפסק כי בבואו להפעיל שיקול דעת זה על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הטעמים לאיחור במועד, לערוך איזון אינטרסים בין בעלי הדין (המבקש והמשיב) ולהביא בחשבון גם את אינטרס הציבור בכללותו. עוד נפסק כי על בית המשפט להוסיף ולבחון האם אי עמידתו של בעל הדין במועד שנקבע נובעת מזלזול בבית המשפט ( בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625 (1998) (להלן: ענייו רוזן );

ראו גם: חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 163 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1237 – 1244 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

5.בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי מן הדין לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים אך התנה זאת בהפקדת עירבון. משלא הופקד העירבון במועד ובית המשפט דחה את הבקשה להארכת המועד להפקדתו, התוצאה היא כי ביצועו של פסק-הדין לפינוי אינו מעוכב.

תוצאה זו מעוררת קושי.

האיחור בהפקדת העירבון על ידי המבקשים היה בן ימים ספורים והמבקשים אף הפקידו את הערבון במלואו מיד כשנודע להם כי טעו באשר למועד ההפקדה. בנסיבות אלה ובהינתן גילו המתקדם של המבקש 1, מצבו הרפואי והטעות בתום לב ברישום המועד, נראה כי אין מדובר בזלזול מכוון בבית המשפט או בשימוש לרעה בהליכי משפט, כטענת המשיב. זאת ועוד, העירבון הופקד במלואו טרם שנקף המועד לפינוי המקרקעין שבמחלוקת על פי פסק הדין (31.1.2016), והמשיב לא הצביע על פגיעה כלשהי בו או בהליך כתוצאה מאיחור זה .

לעומת זאת דחיית הבקשה להארכת המועד להפקדת העירבון עשויה לייתר את הערעור כולו והנזק שייגרם למבקשים ברור. לבסוף, יש לזכור כי העירבון נועד להבטיח את תשלום הפיצוי על נזקים שיגרמו למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע, ככל שיגרמו. מטרה זו הושגה עם הפקדת העירבון הגם שהופקד באיחור קל, ודי בכך על מנת לקבל את הבקשה (ראו: עניין רוזן , בעמ' 628; בש"א 2281/98 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה ( 26.7.1998) ;

בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ירון אלמלם , פסקה 14 (28.6.2006) ).

6.מטעמים אלו, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.1.2016 מבוטלת ולמבקשים ניתנת אורכה להפקדת העירבון עד ליום 18.1.2016, הוא המועד שבו הופקד הערבון בפועל.

אין צו להוצאות.