פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5278/18
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
רבקה ממון
נ ג ד
המשיבים:
1.
אוסטיס
בע"מ
2. דוד דרש
3. אפרים וולך ו-4 אח'
4. רשות מקרקעי ישראל – מחוז ירושלים
בקשת רשות ערעור על
החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר'
וינוגרד
)
בת"א 23178-10-10 מיום 11.6.2018 ומיום 12.6.2018
בשם המבקשת:
עו"ד ראובן יהושע
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט מחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) מיום 11.6.2018 ומיום 12.6.2018 בת"א 23178-10-10, בגדרן דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים נוספים.
רקע והליכים קודמים
2.
בבית המשפט המחוזי מתנהלת מאז שנת 2010 תביעת המבקשת כנגד המשיבים לאכיפת הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 31.12.1989 לרכישת דירה בבניין דירות, ולתשלום פיצויים מוסכמים ופיצויים בגין ירידת ערך הדירה. בתביעה טענה המבקשת כי המשיבים הפרו את הסכם המכר בכך שלא קיימו את התחייבויותיהם על-פי ההסכם לרשום בלשכת רישום המקרקעין את הבניין כבית משותף ואת המבקשת כבעלת הזכויות בדירה. בכתב הגנתם טענו המשיבים כי נבצר מהם למלא אחר התחייבותם לרישומו של הבניין כבית משותף, וזאת משום שלאחר שניתן לבניין טופס 4 בנו דיירי הבניין (להלן: הדיירים האחרים ) ברכוש המשותף תוספות בנייה ללא היתר בנייה, באופן שאינו מאפשר את רישום הבניין כבית משותף.
עם הגשת כתב ההגנה הגישו המשיבים בקשה לצירופם של הדיירים האחרים כנתבעים נוספים בתובענה, או לחלופין כצדדים שלישיים. המבקשת התנגדה לצירוף הדיירים האחרים כנתבעים וטענה כי עילת תביעתה, המבוססת על הפרת הסכם המכר, היא נגד המשיבים בלבד וכי אין לה כל יריבות עם הדיירים האחרים.
3.
מאז ועד היום התקיימו בין הצדדים הליכים רבים בניסיון לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, שלא ראיתי לפרטם, ואשר במסגרתם, בין היתר, הסכימו הצדדים על צירופם של הדיירים האחרים כנתבעים בתובענה. בסופו של דבר נכשלו המאמצים לסיום הסכסוך באמצעות הסדר, והעניין הוחזר להכרעתו של בית המשפט המחוזי.
בשלב מסוים שבה המבקשת וטענה כי צירופם של הדיירים האחרים איננו נדרש לה, לא במישור המהותי ולא במישור הדיוני, ולפיכך הודיעה לבית המשפט כי היא אינה מתנגדת למחיקתם של הדיירים האחרים מהתובענה. בהמשך לכך, ביקשה המבקשת מבית המשפט המחוזי לפסול את "הסכם השיתוף" שנחתם כביכול (לטענתה) בין הצדדים במהלך המגעים למשא ומתן שהתקיימו ביניהם (להלן: הסכם השיתוף ) , ואשר הוגש לבית המשפט המחוזי על-ידי הדיירים האחרים במסגרת תגובתם.
החלטות בית המשפט המחוזי
4.
בהחלטתו מיום 11.6.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי יש להורות על מחיקת הדיירים האחרים מהתובענה, בין היתר מאחר שהמבקשת הצטרפה אף היא לבקשה למחיקתם. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי מועד לשמיעת ראיות ולסיכומים בעל-פה ליום 30.10.2018. כיוון שבית המשפט המחוזי לא התייחס לבקשת המבקשת להורות על פסילת הסכם השיתוף, הגישה המבקשת בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי והפעם ביקשה לתקן את תביעתה ולצרף את הדיירים האחרים כנתבעים בהליך. בהחלטה מיום 12.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי אין מקום להורות על תיקון התביעה בשים לב לכך שמועד שמיעת הראיות והסיכומים נקבע בהתאם למתווה המקורי של התביעה ועל פי בקשת המבקשת. עוד צוין כי המועד נקבע אף בהתחשב בעובדה שהדיון בתובענה "התמשך מעל ומעבר לכל גבולות הסביר", כלשון בית המשפט. במצב דברים זה, כך נקבע, אין מקום להגשת בקשות חדשות אשר סותרות בקשות קודמות, זאת בפרט מקום בו הסעדים
החדשים אינם עולים בקנה אחד עם הסעדים המקוריים שהתבקשו בתביעה.
על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
הבקשה דנן
5.
לטענת המבקשת, יש מקום ליתן לה רשות ערעור שכן יש בהחלטות האמורות כדי להשפיע באופן ממשי, ואף בלתי הפיך, על זכויות הצדדים ועל גורל התביעה עד כדי דחייתה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לבקשתה כי ככל
שיסבור שיש באי-צירופם של הדיירים האחרים כדי לפגוע בסיכויי קבלת תביעתה, כי אז יש לקבל את בקשתה החלופית – להורות על צירופם להליך בכל דרך שימצא בית המשפט המחוזי לנכון. המבקשת טוענת עוד כי בית המשפט המחוזי ייחס משקל נכבד להתמשכות ההליכים ואולם לגישתה, הדיונים שהתקיימו נסובו סביב ניסיונותיהם של הצדדים להגיע להסכם פשרה. כן נטען כי עד מועד ההוכחות שנקבע נותר פרק זמן של כארבעה חודשים, שבמהלכו ניתן יהיה למלא אחר כל הדרישות הדיוניות הנחוצות לצירוף הנתבעים ולהגשת ראיות משלימות. באשר להסכם השיתוף, נטען כי היה על בית משפט המחוזי ליתן
דעתו במסגרת החלטותיו גם לסוגיה זו ולהורות על פסילת ההסכם מלשמש כראיה.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה
כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי שנתבקשה תשובת המשיבים.
כלל ידוע הוא כי החלטה בדבר תיקון כתב תביעה היא עניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה אלא במקרים בהם נמצאה חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר (ראו לדוגמא: רע"א 4040/11
שגב נ' אנג'ל פסקה 6 (28.8.2011); רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין פסקה 8 (23.10.2017)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
7.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי ככלל, בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב טענות בכל עת על-מנת שניתן יהא להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (ראו: תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הלכה היא כי בעניין תיקון כתבי טענות ינקוט בית המשפט בגישה ליברלית ועניינית (ראו: רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר , פסקה 5 (25.10.2012)). בין מכלול שיקוליו, יביא בית המשפט בחשבון את השלב בו מצוי ההליך, את תום לבו של המבקש, ואת השפעת ההחלטה על הצדדים הנוספים להליך ועל משכו של ההליך (וראו: רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל , פסקה ד(2) (2.7.2006); רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 8 (30.8.2011)).
יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך אף הוא למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כאמור, ההליך דנן מתנהל בבית המשפט המחוזי מאז שנת 2010 , ובית המשפט המחוזי קבע מועד לשמיעת הוכחות וסיכומים לחודש אוקטובר 2018. בנסיבות אלה, אף בהתעלם מהשתלשלות העניינים כמפורט לעיל ומעמדתה של המבקשת עד ממש לאחרונה כי אין היא מעוניינת בצירוף הדיירים האחרים לתובענה, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה.
8.
אשר לבקשה לפסילת הסכם הפשרה, חזקה על בית המשפט כי יתייחס לסוגיה זו במהלך שמיעת הראיות.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו באב
התשע"ח
(7.8.2018).
ש ו פ ט ת