רע"א 5807/18 רמי לרר נ. רם אשר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופטת ר' שמולביץ ) מיום 26.6.2018 בת"א 61857-12-13, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון כתב ההגנה ולהגשת כתב תביעה שכנגד.

רקע והליכים קודמים

2.

בחודש דצמבר 2013 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבית משפט השלום תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים ונתבעים נוספים, לתשלום שכר עבודה ולהחזר הוצאות שהוציא המשיב במסגרת עבודה שביצע עבורם ושהניבה להם, לטענתו, רווחים ( תא"ק 61857-12-13). בחודש יוני 2015, משנחתמו הסכמי פשרה עם מי מן הנתבעים וחל שינוי בעילות התביעה, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום נעתר לבקשה, ובהמשך לכך, הגיש המשיב ביחד עם אחיו, הם המשיבים 3-2, אשר נשאו, לטענתם, בחלק מן ההוצאות, תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי (להלן: התביעה ).

3.

בתביעה נטען כי המשיב פעל וקידם הליכי תכנון מול ועדת התכנון והבניה (להלן: הוועדה ), שבסופם צורפו חלקות שבבעלות המבקשים (להלן: החלקות ) ליישוב אירוס הסמוך לנס ציונה וייעודן שונה מחקלאות לבנייה למגורים. משכך, נטען כי על המבקשים לשאת בהוצאותיהם של המשיבים ובשכר טרחתו של המשיב עבור העבודה שביצע עבורם. בכתבי הגנתם טענו המבקשים, בין היתר, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר עילה.

4.

בהמשך לכך, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב הגנה ולהגשת כתב תביעה שכנגד. בבקשה נטען, כי במהלך בדיקות שנערכו על-ידי המבקשים לאחר הגשת התביעה, גילה מומחה מטעמם כי המשיב התרשל בהערכת שווי החלקות באופן שפגע בזכויותיהם. בכך, נטען, יש כדי לתרום באופן מהותי להגנת המבקשים אל מול המשיבים הן בדמות טענת קיזוז (להלן: טענת הקיזוז ) והן בדמות תביעה שכנגד. עוד נטען, כי בניגוד לאמור בתביעה, פועלו של המשיב לא שינה את זכויותיהם של הנתבעים 17-10 ומשכך הם אינם חייבים בתשלום שכר טרחה ראוי ובהחזר הוצאות למי מהמשיבים. המבקשים הסבירו כי הבקשה הוגשה רק בשלב זה מאחר שהטענות התגלו לאחרונה באקראי על-ידי המומחה מטעמם, אך הדגישו שהתנהלות המשיב עולה כדי מרמה וגניבה, וכי די בכך כדי לקבל את הבקשה.

5.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי טענות המבקשים בדבר המרמה והגזל הועלו ללא תימוכין, ולפיכך יש לדחותן. עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. בנוסף, המשיבים טענו להיעדר יריבות, שכן בעלת הדין הנכונה לפי סעיף 122(3) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 (להלן: חוק התכנון ) היא הוועדה. בנוסף, המשיבים התנגדו לטענת הקיזוז, בין היתר כיוון שהחיובים האמורים אינם נובעים מעסקה אחת, ושאין מדובר בסכום קצוב. בתשובתם לתגובה חזרו וטענו המבקשים כי מעשי המרמה לא היו ידועים עת הוגש כתב ההגנה, והוסיפו כי המקרה חוסה תחת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. עוד טענו המבקשים ליריבות אישית נגד המשיבים, וזאת לאור הסעד הנתבע – השבת מקרקעין.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. לעניין הבקשה לתיקון כתב ההגנה נקבע, כי הבקשה הוגשה בשיהוי וללא הנמקה המניחה את הדעת. לעניין טענת הקיזוז, נקבע כי המבקשים לא הצביעו על זכות קיזוז העומדת להם לפי דין, וכי זו אינה עומדת להם לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן אין מדובר באותה עסקה. לעניין הטענות הנוגעות למבקשים 17-10, הוער כי ככל שהמשיבים אינם זכאים לסכומים שנתבעו מהמבקשים, הרי שהדבר יתברר במסגרת ההליך וכי אין הצדקה לתיקון כתב ההגנה בשלב זה. בנוסף, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים להיעדר יריבות, זאת נוכח הוראת סעיף 122(3) לחוק התכנון הקובעת כי הזכאי לקבלת דמי איזון במסגרתה של תכנית מיתאר , אשר המבקשים טענו כי הם זכאים להם בגדרה של טענת הקיזוז, איננו רשאי לתובעם מן החייב בהם, אלא מן הוועדה המקומית בלבד.

בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים להגשת כתב תביעה שכנגד, שכן המבקשים לא הגישו את כתב התביעה שכנגד בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, כאמור בתקנה 53(א) לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), וכן לא הראו טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות להארכת המועד המבוקשת, כנדרש על-פי דין.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

7.

המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה מחמת שיהוי, הן מכיוון שלא היה ביכולתם של המבקשים לדעת על מעשי המרמה של המשיבים קודם למועד הגשת הבקשה, והן נוכח הגשת הבקשה בשלב מוקדם של ההליך, בטרם התקיים קדם המשפט הראשון. כמו כן, המבקשים מוסיפים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את טענתם להיעדר יריבות, ועת קבע כי המבקשים לא הצביעו על זכות קיזוז העומדת להם על-פי דין וכי החיובים אינם נובעים מאותה עסקה. בהקשר זה טוענים המבקשים, כי גם מבלי שתתקבל טענת הקיזוז שהעלו בבקשה, הרי שהיה על בית המשפט המחוזי להתיר את תיקון כתב ההגנה לצורך הוספת העובדות החדשות שנתגלו על-ידי המומחה.

לבסוף, מלינים המבקשים על קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הציגו טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד. בין היתר, נטען כי לתביעה שכנגד סיכויים גבוהים, בהיותה נתמכת בחוות דעת המומחה, ומשכך ראוי היה לאפשר הגשתה.

8.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורים כי דין הבקשה להידחות מכל הנימוקים שהעלו לפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כלל ידוע הוא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים דיוניים מובהקים הנוגעים לסדרי דין, הנתונים לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית, ובכלל זה החלטות בעניין תיקון כתבי טענות. התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית במקרים מעין אלה תיעשה במקרים נדירים, בהם נמצאה חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר (ראו למשל: רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל

מזון בע"מ , פסקה 5 (10.8.2006); רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נאל

דיבלופרס בע"מ , פסקה 6 (28.8.2011); רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין פסקה 8 (23.10.2017); רע"א 5278/18 ממון נ' אוסטיס

בע"מ , פסקה 6 (07.08.2018) (להלן: עניין ממון ) . המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים אלו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

10.

אוסיף עוד כי אמנם תקנה 92 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", והלכה היא כי בעניין זה בית המשפט ינקוט בגישה עניינית וליברלית (ראו למשל: רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר , פסקה 5 (25.10.2012); עניין ממון , פסקה 7 ), ואולם, בית משפט זה הדגיש לא אחת כי לא בכל מקרה ראוי יהיה לאפשר תיקון כתבי הטענות. לצורך ההחלטה בעניין זה, על בית המשפט לבחון בין שיקוליו האם מבקש התיקון נהג בחוסר תום לב או בשיהוי רב; האם התיקון עלול לקפח את הצד שכנגד; והאם התיקון עלול להביא להארכת הדיון ולסרבולו (ראו: רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 8 (30.8.2011); רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני , פסקה 8 (05.06.2018)). בענייננו, בית המשפט המחוזי בחן היטב את השיקולים הרלוונטיים והגיע לאורם למסקנה כי אין להיעתר לבקשות, ולא ראיתי להתערב בכך. אדגיש כי בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים עוד משנת 2013, וכי המבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, שעה שעל פניו נראה כי ניתן היה לברר את העובדות שהועלו במסגרתה עוד קודם לכן.

11.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

אעיר כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי לפגוע בזכויותיהם של המבקשים לנקוט בהליך נפרד למימוש זכויותיהם.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.