רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט

א' רון ) בת"א 38519-08-15, מיום 24.1.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות

להתיר להן לתקן את כתב ההגנה ולהגיש חוות דעת נוספת של מומחה מטעמן.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתם של המשיבים 3-1 (להלן יחד: המשיבים ) בטענה להתרשלות המבקשות והמשיבים 5-4 במהלך מעקב הריונה של המשיבה 2, ובין היתר, באי-אבחון מום לבבי של המשיבה 3 בסקירת מערכות ואקו לב עובר, וכן לאחר הלידה – באבחון ובטיפול במומים מהם סובלת המשיבה 3.

בין תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשות, הוגש תצהירו של פרופ' יגל , מנהל אגף נשים ויולדות בהסתדרות מדיצינית הדסה, היא המבקשת 1 (להלן: פרופ' יגל ).

פרופ' יגל התייחס בתצהירו, בין היתר, לבדיקת האולטרסאונד שנערכה למשיבה 2 במהלך הריונה, ולהכשרתה ולמקצועיותה של טכנאית האולטרסאונד שערכה את הבדיקה, היא המבקשת 2.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ובטרם נקבע מועד לשמיעת הראיות, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לתקן את כתב הגנתן ולהגיש חוות דעת רפואית נוספת של ד"ר ליטל גורדין

קופילוב , מומחית בתחום קרדיולוגיית ילדים (להלן: המומחית ). חוות הדעת אף צורפה על ידן לבקשה (להלן: חוות הדעת

הנוספת ). בבקשה נטען כי בין הצדדים התקיימה פגישת גישור בתיק הנדון, במסגרתה הודיע בא-כוח המשיבים כי בכוונתו לחקור את פרופ' יגל , בין היתר, על עדות שנתן לפני שנים בהליך אחר. בהמשך לכך, כך נטען, קיימו המבקשות התייעצות בהשתתפות פרופ' יגל , במהלכה הוא עיין בבדיקת האקו שהתקיימה בסמוך לאחר לידתה של המשיבה 3 והעריך על-פיה כי סביר ביותר שהמום הלבבי מסוג VSD לא היה "גדול" בעת ביצוע הבדיקה על-ידי הטכנאית. המבקשות הוסיפו כי לאחר בירורים נוספים שאיששו את הערכתו זו של פרופ' יגל , הם פנו למומחית לקבל את חוות דעתה בנדון, וזו חוות הדעת הנוספת אותה ביקשו המבקשות לצרף כראיה בתיק.

3.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה. בהחלטה צוין כי הנטייה היא לא לאשר בקשות לתיקון כתבי טענות בשלבים מאוחרים של ההליך. עוד נקבע כי הבקשה חותרת תחת "מעמדו הייחודי והנקי של הליך הגישור", שכן המבקשות סברו שעליהן לצרף חוות דעת נוספת רק לאחר הליך הגישור שהתקיים בין הצדדים, ובעקבות המידע שנמסר להם במהלכו. בנסיבות אלה, כך נקבע, יש לדחות את הבקשה.

הבקשה דנן

4.

לטענת המבקשות, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הפסיקה מגלה גמישות בכל הנוגע להתרת הגשת ראיות בשלבים מאוחרים. המבקשות טוענות גם כי לא עלה בידיהן להגיש את חוות הדעת הנוספת קודם לכן, שכן בדיקת האקו בה צוין כי ה- VSD "גדול" הועברה לידיהן רק לאחר שהגישו את חוות הדעת מטעמן, ורק במסגרת תצהירי העדות הראשית של המשיבים. כן נטען כי על בית המשפט לתת משקל רב לחשיבות הראיה לשם גילוי האמת, וכי מכל מקום התרת הגשת חוות הדעת הנוספת בענייננו לא תביא לדחייה משמעותית של שמיעת הראיות. המבקשות מוסיפות כי המידע שנמסר להן בגישור הוביל אך באופן עקיף ביותר להבנתן כי נדרשת חוות דעת נוספת, וכי אין בכך כדי לפגוע בטיבו ובמעמדו של הליך הגישור.

5.

המשיבים טוענים בתשובתם כי בענייננו מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית, עליה חל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופם של דברים, טוענים המשיבים, בין היתר, כי חוות הדעת הנוספת מבקשת לשנות את חזית המחלוקת וכי היא סותרת מסמכים רפואיים מזמן אמת ואת חוות הדעת הראשונה שהגישו המבקשות. כן נטען כי אין בחוות הדעת הנוספת כדי לסייע בהכרעה בשאלות שבמחלוקת. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה להוספת חוות הדעת הנוספת הוגשה באיחור, בשיהוי ובחוסר תום לב, וכי מדובר בניסיון פסול לערוך "מקצה שיפורים", אשר יוביל להכבדה על הדיון ולסרבולו. לבסוף, נטען כי הבקשה להגשת חוות הדעת הנוספת נבעה מישיבת הגישור, וכי גם בשל כך יש לדחותה. המשיבים מוסיפים כי היה ותתקבל הבקשה יש לחייב את המבקשות בהוצאות בסכום ניכר.

המשיבים 5-4 הותירו הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, נתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל.

7.

בפתח הדברים אבהיר כי בניגוד לטענת המשיבים, החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מהווה החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת אשר לא ניתן להשיג עליה מכוח הצו, אלא החלטה בבקשה לתיקון כתבי טענות (ראו: רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.מ.מ.ס (האנגלי) נ' פלונית , פסקה 5 (23.8.2017) (להלן: עניין פלונית )).

8.

לגופם של דברים, כאמור, וחרף נטיית ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטות הערכאה המבררת שעניינן ניהול ההליך וסדרי דין (ראו למשל עניין פלונית ), אני סבורה כי במקרה הנדון יש להתיר למבקשות לתקן את כתב טענותיהן ולהגיש את חוות הדעת.

ככלל, התרת תיקון כתב טענות על-ידי בית המשפט אפשרית בכל עת על-מנת שניתן יהא להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (ראו תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הלכה היא כי בעניין תיקון כתבי טענות ינקוט בית המשפט בגישה ליבראלית ועניינית (רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר , פסקה 5 (25.10.2012)). בין מכלול שיקוליו, יביא בית המשפט בחשבון את השלב בו מצוי ההליך, את תום לבו של המבקש, ואת השפעת ההחלטה על הצדדים הנוספים להליך ועל משכו של ההליך (רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל , פסקה ד(2) (2.7.2006); רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 8 (30.8.2011)).

9.

בענייננו, נראה כי תיקון כתב טענותיהן של המבקשות והגשת חוות הדעת הנוספת מטעמן נדרשים על-מנת להביא לבירור ממצה של סוגיות המצויות במחלוקת בין הצדדים, ובהן השאלה האם החמצת המום הלבבי נובעת מחמת התרשלות המבקשות.

בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי טרם החל את שלב שמיעת הראיות, ומשכך לא נראה שהוספת חוות דעת בשלב זה תסרבל באופן ממשי את ההליך ותכביד עליו (ראו: עניין פלונית , פסקה 6).

10.

עוד אציין כי לא שוכנעתי שהוספת חוות הדעת הנוספת תוביל לפגיעה ממשית בהליך הגישור ובמעמדו. מטענות הצדדים עולה כי מידע שנמסר במהלך הליך הגישור הוביל לפגישת ייעוץ בין המבקשות לבין פרופ' יגל , שהוא כאמור עד מטעמן, במסגרתה נבחן על-ידו אחד המסמכים הרפואיים. בהמשך לכך, ומבלי שהובהר דיו הקשר הישיר לדברים שנאמרו בהליך הגישור, החליטו המבקשות להגיש את הבקשה להוספת חוות דעת מטעמן. לנוכח האמור, לא הובהר בטענות הצדדים, ואף לא בהחלטת בית המשפט המחוזי, כיצד הגשת הבקשה פוגעת במעמדו של הליך הגישור באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

11.

אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשות רשאיות לתקן את כתב ההגנה ולצרף את חוות דעתה הרפואית של ד"ר ליטל גורדין

קופילוב .

המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ש"ח בגין ההוצאות שיגרמו להם כתוצאה מתיקון כתב ההגנה.

12.

סוף דבר – הערעור מתקבל.