רע"א 5336/06 עו"ד גיל פרמינגר נ. עיריית חיפה

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ) בע"א 3165/06 מיום 8.6.06, אשר קיבל ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה מיום 11.2.06.

המבקש (להלן: פרמינגר ) הינו עורך-דין במקצועו, אשר ניהל את משרדו מדירתו בחיפה. ביום 13.9.00 התגלה למשיבה (להלן: העיריה ), כי פרמינגר מנהל מזה זמן את משרדו מדירתו ועל כן תיקנה את חיוב הארנונה המתייחס לדירה, המוחזקת על-ידו, באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.1.95. עקב כך פתח פרמינגר ביום 1.2.01 בהליכים בבית-משפט השלום בנהריה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו יש לבטל את החיוב הרטרואקטיבי. ביום 6.7.03 ניתן בבית משפט השלום פסק-דין שקיבל את טענת פרמינגר וקבע, כי חיוב הארנונה יחל מהיום בו גילתה העיריה, כי בדירה מתנהל משרד עורכי-דין.

העיריה ערערה על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1826/03) וטענה כי במקרים של חוסר תום לב, כמו במקרה דנא, ניתן לתקן את החיוב רטרואקטיבית. לאחר דין ודברים הסכימו הצדדים, כי חיוב הארנונה ייעשה בדיעבד החל מראשית שנת 1996 וכי אם פרמינגר ישלם את חובו עד ליום 30.9.04, לא תתווסף לחוב ריבית פיגורים (להלן: הסכם הפשרה ). בית המשפט המחוזי נתן להסכמת הצדדים תוקף של פסק-דין ביום 6.7.04 (להלן: פסק הדין שבפשרה ).

ביום 24.1.05 ביקש פרמינגר מבית המשפט המחוזי כי ייתן פסיקתא בעניין פסק הדין שבפשרה. בבקשה זו ביקש להכליל נתונים שלא נכללו במסגרת הסכם הפשרה, כגון בקשה לפטרו מארנונה עד למחציתה של שנת 2000 וכן בקשה לפטור בגין נכס ריק לתקופה בת שישה חודשים. ביום 18.1.05 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה למתן פסיקתא, בנימוק שאין מקום לשינוי או הוספה על האמור בהסכם הפשרה.

ביום 13.9.04 הגיש פרמינגר תביעה נוספת למתן פסק-דין הצהרתי בבית-משפט השלום בחדרה (ת"א 4738/04) ובגדרה ביקש כי בית המשפט יצהיר כי הוא איננו חייב לשלם לעיריה את הסכום אשר נקבע בהסכם הפשרה. העיריה מצידה, הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף וטענה כי על העניין חל מעשה בית-דין, שכן טענה בדבר פטור בגין נכס ריק הועלתה בהליכים קודמים והסדר הפשרה סתם את הגולל על טענה זו. בית המשפט בחדרה קיבל את טענת העיריה ודחה את תביעתו של פרמינגר ביום 19.12.04.

בנוסף להליכים הנ"ל התקיים בין פרמינגר לעיריית חיפה הליך נוסף בבית-משפט השלום בעכו במסגרת ת.א. 4095/03 ובגדרו תבע פרמינגר את העיריה בגין הליכי גבייה, שהתנהלו כנגדו שלא כדין. בית המשפט קיבל את תביעתו של פרמינגר והעיריה אכן חויבה בתשלום סך של 26,000 ש"ח, בגין עוגמת נפש שנגרמה למבקש. לאחר קבלת פסק-דין זה שלחה עיריית חיפה לפרמינגר הודעת קיזוז ביום 9.1.05, לפיה הינה מקזזת את הסכום שנפסק לזכותו מחובו כלפיה (להלן: הודעת הקיזוז ).

ביום 2.5.05 פנה פרמינגר למנהלת אגף הגבייה של עיריית חיפה במכתב וביקש, כי יינתן לו פטור בגין נכס ריק לתקופה שבין 1.1.96 - 1.6.96. המבקש לא צרף כל אסמכתא המעידה שאכן הנכס היה ריק מאדם בתקופה המבוקשת. במקביל לאמור לעיל, פרמינגר פתח שני תיקי הוצאה לפועל כנגד העיריה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק הוצאה לפועל 02-17984-05-2 (מאוחד עם תיק 02-17988-05-06). בתגובתה לתיקי ההוצאה לפועל הנ"ל טענה העיריה טענת "פרעתי" כנגד טענות פרמינגר וזאת בהתבסס על חובו של פרמינגר כלפיה.

ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשמת ק' מרגולין-פלדמן) קיבלה את טענותיו של פרמינגר וקבעה, כי פסק הדין בפשרה איננו פסק-דין הצהרתי גרידא והחיוב אשר נקבע בו הינו חיוב אופרטיבי ומפורש וכפועל יוצא יש לעיריה טענת קיזוז, אותה ניתן להעלות כנגד זכותו של פרמינגר וכי את פסק הדין של פרמינגר ניתן לבצע בלשכת ההוצאה לפועל. ואולם עקב ההשגה שהגיש פרמינגר לעניין שיעור הסכום המוטל עליו,

הרי שמדובר בזכות קיזוז "נטענת" אשר אין מקום לבררה במסגרת טענת "פרעתי" ואשר על כן אין מקום לדון בטענת הקיזוז שהעלתה העיריה במסגרת טענת "פרעתי".

על ההחלטה הנ"ל של ראש ההוצאה הגישה העיריה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ) בפסק-דינו מיום 8.6.06 קיבל את ערעורה של העיריה בקובעו שחובו של פרמינגר נקבע בעקבות הסכם פשרה שקבע את עקרונות החישוב במסגרת ערעור שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי ומסכום החיוב המתקבל בעקבות עקרונות החישוב, יש להפחית את הסכום שהוא זכאי לו. מכיוון שהסכום שנפסק לטובת פרמינגר נופל מחיוב הארנונה שהושת עליו ומכיוון שהעיריה שלחה הודעת קיזוז כדת וכדין, אזי ברור הדבר כי פרמינגר חייב כסף לעיריה ולא ההיפך. מכאן, שעל ראש ההוצאה לפועל היה לקבל את טענת "פרעתי" שטענה העיריה ולסגור את התיק שפרמינגר פתח כנגד העיריה על מנת לגבות ממנה את הסכום בו זכה.

מכאן הבקשה שבפני למתן רשות ערעור.

פרמינגר, אשר מייצג את עצמו, מסתמך על החלטת ראש ההוצאה לפועל וטוען כי בעניינו התעוררה סוגיה עקרונית ולפיה בפסיקה שנפסקה עד כה נקבע, כי לראש ההוצאה לפועל קיימת סמכות לברר טענת "פרעתי" בעילת קיזוז רק כאשר מדובר בעילת קיזוז קיימת ולא כאשר מדובר בעילת קיזוז נטענת. בית המשפט המחוזי התעלם מסוגיה זו ולא דן בה לגופה, לפיכך יש מקום ליתן לו רשות ערעור בסוגיה.

מנגד טענה באת-כוחה של העיריה כי אין מקום ליתן רשות ערעור בסוגיה דנן וזאת משום שהיא איננה עונה לרף אותו מציבה בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. (להלן: חניון חיפה ). כמו כן, לטענתה, אין מקום ליתן רשות ערעור משום שלפי ההלכה הפסוקה, במסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז כאשר מדובר בזכות קיזוז קיימת אשר הינה "זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת" (רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט (לא פורסם)). במקרה שלפנינו עמדה לעיריה זכות קיזוז קיימת קלאסית מכוח הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בקשת רשות הערעור שבפני איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

לגופו של עניין ייאמר, כי ככלל נהוג להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שזו זכות חלוטה ושוב אין הזוכה יכול להלין על קיומה. זכות קיזוז קיימת תיתכן גם "כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב" (ראו דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית, בעמ' 194ב). לא כן זכות קיזוז נטענת שהינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו ובירורה של טענה כזו חורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי".

מן הכלל אל הפרט: בעניינו אין כל ספק כי לעיריה יש זכות קיזוז קיימת, וזכות זו הינה בלתי שנויה במחלוקת, מקום שצמחה מהסכם פשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק-דין. למרות השגותיו וטענותיו הרבות של פרמינגר, אל לנו

ללכת שולל אחר הערפל שבעובדות פרשה זו, שכן ביום 19.12.04 פסק בית-משפט השלום בחדרה שמדובר בפסק-דין חלוט המהווה מעשה בית-דין בין הצדדים. אי לכך השגתו של פרמינגר לעיריה אין בה כדי לטשטש את הסכמתו הבסיסית לחובו ואין בה כדי לגרוע מהאמור בפסק הדין שבפשרה. משכך, אין לי אלא לקבוע, שמדובר בזכות קיזוז קיימת, אשר איננה שנויה במחלוקת כלל.

אשר-על-כן בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, המבקש ישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.