פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5367/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
דוד לוי, עו"ד
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב מיום 18.07.2013 בתיק ברע 032373-07-13
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 18.7.2013 (בר"ע 32373-07-13, כב' השופטת ו' אלשייך ). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לקיים דיון דחוף בעניינו, כל עוד לא הופקד עירבון.
2.
המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד מנהל מקרקעי ישראל. במסגרת התיק העיקרי הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני, אשר יורה למנהל לשלם לו כ-340,000 ₪. בית משפט השלום דחה את הבקשה.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור (להלן: הבר"ע) לבית המשפט המחוזי, על החלטת בית משפט השלום שלא להעניק לו סעד זמני. יחד עם הבר"ע הוגשו לבית המשפט המחוזי שתי בקשות: האחת - לאפשר למבקש למסור התחייבות עצמית במקום העירבון בסך 20,000 ₪ שהיה עליו להפקיד בקופת בית המשפט המחוזי (להלן: הבקשה לפטור מעירבון), והשנייה – לקיים דיון דחוף בבר"ע (להלן: הבקשה לדיון דחוף). הבקשה לפטור מעירבון נדחתה, בשים לב לנימוקיה. הבקשה לדיון דחוף נדחתה אף היא, ברם בית המשפט הבהיר כי לאחר שיופקד העירבון כנדרש - יובא התיק בשנית על מנת לשקול שוב את הבקשה לדיון דחוף. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
3.
הבקשה שבפניי מתמקדת בשתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי: דחיית הבקשה לפטור מעירבון, ודחיית הבקשה לדיון דחוף בבר"ע. הוסבר כי המנהל (הנתבע בתיק העיקרי) גרם למבקש (התובע) עוול וחסרון כיס, ובשל כך המבקש זקוק באופן דחוף לסעד הזמני. לכן על בית המשפט המחוזי לפתוח שעריו לפני המבקש, גם ללא קבלת עירבון, משום שזהו תנאי שאין ביכולתו של המבקש לעמוד בו.
4.
דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא כי התחייבות עצמית בהליכי ערעור איננה נחשבת כחלופת עירבון. חריג לכך אפשרי רק אם המערער הוא בעל איתנות פיננסית ברורה (למשל: משרד ממשלתי), והוא איננו צפוי להערים קשיים על תשלום הוצאות משפט ככל שיחוייב בהן (השוו: בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה
(16.7.2009)). בענייננו, המבקש מעיד על עצמו כי הוא שרוי בקשיים כלכליים. הוא אף הגיש בקשה לפטור מאגרה מטעמים אלו, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה. בנסיבות המתוארות, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להסתפק בהתחייבות עצמית של המבקש חלף עירבון. יצוין גם כי לא עולה מהחומר שהמבקש צעד בנתיב של בקשה להפחתת גובה העירבון, או ערעור על החלטה – ככל שניתנה - שלא להפחית את גובה העירבון.
באשר לבקשה לקיים דיון דחוף, יוזכר כי הפקדת עירבון היא תנאי חיוני בהליך הערעורי. תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אף קובעת כי אם לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון - יירשם הערעור לדחיה. בענייננו, הבר"ע שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי לא נדחתה, אלא ניתנה לו הזדמנות נוספת להפקיד עירבון כנדרש. עולה כי אין מקום לקיים דיון בבר"ע לגופה כל עוד המבקש איננו מכבד את ההוראות בדבר הפקדת עירבון. אף אם ישנו מקום ליוצא מן הכלל, למשל במקרה בו ייגרם נזק בלתי הפיך והמבקש בהליך הגיש בקשה למתן פטור שטרם נידונה, אין המקרה הנוכחי נכנס לסיווג כזה. דהיינו, בנסיבות העניין לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט. יוער כי ניתן לעורר את השאלה האם הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לקיים דיון דחוף - נופלת בגדר סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, מאחר והיא עוסקת ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון", ומשכך לא תינתן עליה רשות ערעור. ברם שאלה זו תיוותר בצריך עיון, הואיל וגם לגופו של עניין אינני סבור כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי.
5.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' באלול התשע"ג (14.8.2013).
ש ו פ ט