רע"א 5367/13 דוד לוי עו"ד נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הבקשה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.7.2013, שבה נקבע כי אין מקום לקבל את הצעתו של המבקש להפקיד התחייבות עצמית חלף עירבון, וכי לאחר שיופקד העירבון תישקל בקשתו של המבקש לדיון דחוף בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט השלום בעניין סעד זמני. יצוין, כי גם בבקשה שלפניי מבוקש להסתפק בהתחייבות עצמית של המבקש חלף עירבון.

לעניין האגרה – מצאתי לנכון לפטור את המבקש מתשלומה, זאת בשים לב למהות ההליך ולהוראת תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

עם זאת, לא מצאתי מקום להיעתר באופן מלא לבקשה לפטור מעירבון. ראוי לחזור ולהבהיר: התחייבות עצמית כלל אינה נחשבת חלופת עירבון לצורך תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו בש"א 5385/09

עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (16.7.2009)). יתרה מכך, איתנות פיננסית היא תנאי הכרחי (אם כי לא מספיק) באותם מקרים חריגים ביותר – שענייננו וודאי אינו נמנה עליהם – שבהם נאות בית המשפט להסתפק בהתחייבות עצמית במקום עירבון (ראו עניין עיריית חיפה הנ"ל). קשה להבין כיצד בעל-דין טוען מחד גיסא כי מצבו הכלכלי קשה, ומאידך גיסא מבקש להסתפק ב"התחייבות עצמית" לתשלום הוצאות ככל שתפסקנה.

בשולי הדברים אציין כי אף ההתחייבות העצמית שצירף המבקש מתייחסת לנזקים הנובעים מסעד זמני, וממילא אינה מתאימה לתכלית העירבון שבו מדובר כאן, אשר נועד להבטחת מקור לתשלום הוצאות בהליך בקשת רשות הערעור.

מעבר לאמור לעיל, בקשת הפטור שהוגשה לבית משפט זה אינה מנומקת כשלעצמה ומפנה לבקשות ולמסמכים שהוגשו בערכאות הקודמות (המצורפים לבקשת רשות הערעור). עיינתי בחומר שבתיק וכן בבקשת רשות הערעור גופה, הנסבה על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי (בעניין עירבון ובעניין מועד דיון). איני סבור כי יש מקום למתן פטור מלא מהפקדת עירבון בהליך שבכותרת. עם זאת, לאור כלל הנסיבות לרבות מהות ההליך, מצאתי לנכון להעמיד את העירבון על סכום נמוך של 5,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). כמובן שהמבקש יכול להקדים את מועד ההפקדה. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה.