רע"א 5403/16 רע"א 5403/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 22.6.2016 בה הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת כתב ההגנה שהגישו המבקשות תוך מתן אפשרות לתקנו בתוך 30 ימים; וכן על החלטתו מיום 26.6.2016 בה נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 22.6.2016.

1.ביום 24.12.2014 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשות לבית המשפט המחוזי והמבקשות מצידן הגישו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. בכתב התשובה שהגישה המשיבה נטען כי יש למחוק את כתב ההגנה שהגישו המבקשות מאחר שאינו ממלא אחר ההוראות הקבועות בתקנות 86-85 ו-89 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות ). בטרם הוכרעה בקשה זו הגישו הצדדים "בקשה לאישור הסדר דיוני לדחיית מועד דיון וקביעת ישיבת קדם משפט" בה צוין כי הם מעוניינים "למצות כעת את המשא ומתן ביניהם [...] מבלי לעכב את המשך ניהולו של התיק" ומשכך ביקשו, בין היתר, לקבוע ישיבת קדם משפט ולאפשר להם להשלים את ההליכים המקדמיים. בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר בהחלטה שניתנה בו ביום. קדם המשפט נערך ביום 22.6.2016 ובמהלכו החליט בית המשפט המחוזי לדון בבקשת המשיבה למחיקת כתב הגנתן של המבקשות, וקבע כי:

אין המדובר בכתב הגנה ערוך לפי התקנות. הן בשל כך שכולל הוא כתב תביעה שכנגד [...] והן בשל כך שאין בכתב ההגנה התייחסות ספציפית לסעיפי כתב התביעה, אלא התייחסות לנושאים [...].

תיקיית כתבי הטענות בנט המשפט איננה אוחזת כתב תביעה שכנגד נפרד כמסמך נפרד ואף אם הוגש כזה מסמך, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שכתב ההגנה כפי שמצוי בתיק אינו יכול לשמש כתב הגנה.

בנסיבות אלה, מורה על מחיקתו של כתב ההגנה. ניתנת לנתבעת [למבקשות] הזדמנות לתקן את כתב ההגנה תוך 30 יום מהיום, ימי הפגרה יבאו במניין [...].

לא תותר הרחבת חזית בכתב ההגנה [...] כתב התביעה שכנגד, ככל שבכוונת הנתבעת להגישו יוגש באותו פרק זמן במסמך נפרד.

הנתבעת תישא בהוצאות בסך 50,000 ש"ח [...] הן בשל התיקון והן בשל אי התייצבות נציגי הנתבעת לדיון.

בקשה לעיון חוזר בהחלטה התקבלה בחלקה ביום 26.6.2016 ובית המשפט הפחית את סכום ההוצאות ל-40,000 ש"ח נוכח הבהרה שהגישו המבקשות ביחס לאי ההתייצבות של נציגיהן לדיון.

2.מכאן הבקשה דנן בה מלינות המבקשות על שתי ההחלטות. לטענתן, הן הגישו כתב תביעה שכנגד במסמך נפרד אשר לא נסרק לתיקייה האלקטרונית במערכת "נט המשפט" בשל "טעות של המזכירות". עוד טוענות המבקשות כי אינן יודעות כיצד יתקנו את כתב ההגנה בהינתן האיסור שהוטל עליהן להרחיב את חזית המחלוקת. כמו כן טוענות המבקשות כי כתב ההגנה עמד בדרישות הדין וכי ההוראה על מחיקתו ותיקונו היא סנקציה חריפה, בפרט על רקע ההסדר הדיוני אליו הגיעו עם המשיבות ובשים לב להליך הגישור המתנהל בין הצדדים. לבסוף מלינות המבקשות על סכום ההוצאות הגבוה שנפסק לחובתן. בד בבד עם הגשת הבקשה עתרו המבקשות לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

3.המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי לא ויתרה על טענותיה בנוגע לכתב ההגנה, והדבר אף עוגן בהסדר הדיוני. אשר לפסיקת ההוצאות בסך 40,000 ש"ח, מציינת המשיבה כי לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט, (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ) לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, אך היא מותירה עניין זה לשיקול דעת בית המשפט.

4.דין הבקשה להידחות.

בית המשפט הורה למבקשות לתקן את כתב הגנתן ולהגיש מחדש ובנפרד את כתב התביעה שכנגד. אין מדובר, אפוא, בהחלטה המשפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים או שגורמת למבקשות נזק של ממש (ראו סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ודי בכך על מנת לדחותה. לכך יש להוסיף כי החלטה על תיקון כתבי טענות היא החלטה דיונית מובהקת שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 2565/07

טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננבים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א , פסקה ד' (25.3.2007); רע"א 2148/09

עיריית גבעתיים נ' ד"ר חיוטין , פסקה 3 (6.4.2009)). אשר לטענה כי בית המשפט החליט בעניין מיוזמתו אף שהמשיבה זנחה את טענותיה בנוגע לכתב ההגנה, כידוע במסגרת קדם המשפט רשאי בית המשפט, גם מיוזמתו, " לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך ..." (תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ , פסקה 7 (26.10.2005); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 155 (מהדורה שנייה, התשס"ח-2008) ; משה קשת הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה כרך ב 1114 (מהדורה 15, התשס"ז-2007)). על כן, גם אלמלא ביקשה המשיבה למחוק את כתב ההגנה של המבקשות, היה רשאי בית המשפט להורות על תיקונו.

5.נראה כי עיקר טרונייתן של המבקשות מופנית בסופו של יום כלפי חיובן בהוצאות בסך 40,000 ש"ח בשל תיקון כתב ההגנה. אכן, סכום ההוצאות שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקשות מעורר קושי, בהינתן העובדה שמדובר בהליך ביניים ולא בהליך העיקרי וכן בהינתן העובדה שההחלטה ניתנה במהלך קדם משפט שהתקיים ממילא, ובעוד הליך לגישור בין הצדדים להשגת הסדר מוסכם מצוי בעיצומו. זאת ועוד - הנטל היחיד שהוטל על המשיבה, אם בכלל, בעקבות התיקון הנדרש הוא הגשת כתב תשובה מתוקן. בנסיבות אלה לא היה מקום לפסוק שכר טרחה כה גבוה ( ראו והשוו: בג"ץ 891/05

תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר , פסקאות 24-19

(30.6.2005); רע"א 6793/08

לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ , פסקה 17 (28.6.2009)). המשיבה, בהגינותה, הותירה בתשובתה לבקשת רשות הערעור את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט, אך בהינתן הוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט אין אפשרות ליתן רשות ערעור בעניין זה ואין מנוס מדחיית הבקשה. עם זאת, יש לקוות שהצדדים ישכילו להגיע ביניהם להסכמות במסגרת הגישור המתקיים ביניהם אשר תייתרנה את ההליך כולו ויכללו, בין היתר, גם הסכמה בסוגיית ההוצאות שנפסקו.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

אין צו להוצאות.