רע"א 5404/09 ממ"ג גיאוטק בע"מ נ. החברה לפוטוגרמטריה והנדסה בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3671/07 וע"א 3733/07 (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר-שרון), מיום 3.6.2009 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ש' אלמגור, סגנית נשיא) בא' 13877/05 מיום 26.8.2007.

1.

המשיבה 1 הינה חברה העוסקת משנת 1968 בתחום מיפוי צילומי אויר ומדידות. המשיבה 2 היא חברה בעלת ארכיון הכולל מפות ומדידות והמשיב 3 הוא מנהלן. המבקשים 2 ו-3 הקימו בשנת 2003 את המבקשת 1, העוסקת במתן שירותי מיפוי ומדידה. ביוני 2003 נחתמו בין הצדדים שני הסכמים, הראשון נחתם בין המבקשת למשיבה 1, לפיו העבירה המשיבה 1 את כל פעילותה והמוניטין שלה בתחום המיפוי ורכושה למבקשת 1 וכן ארבעה מכשירי מדידה, תמורת הסכום שנקבע בהסכם. ההסכם השני נחתם בין המבקשת למשיבה 2, לפיו מכרה האחרונה למבקשת תוכנות שהיתה לה זכות בלעדית להפצתם, המשיב 3 התחייב ליתן שירות פיקוח מקצועי, וכן התחייבו המשיבות להימנע מלבצע, אלא באמצעות המבקשת, עבודות בתחום המיפוי תמורה ל- 30% מרווחי המבקשת. המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלה מי מביניהם הפר, אם בכלל, את ההסכמים.

2.

בית משפט השלום קבע כי מדובר בשני הסכמים נפרדים שנחתמו בין צדדים שונים וכי המבקשים 2 ו-3 ערבים להסכמים אלו. בית המשפט קבע כי המבקשת הפרה את התחייבותה על פי ההסכם הראשון, לא שילמה את התמורה לה התחייבה ואף החזירה את המכשירים באופן שלא ניתן היה עוד להשתמש בהם. לכן חייב את המבקשים בתשלום בסך של 75,000 דולר. עוד קבע כי שני הצדדים הפרו את ההסכם השני באי מתן שירותי ייעוץ הדרכה ופיקוח ומנגד באי הפרשת רווחים, ולכן קבע כי אין מקום לפסוק את הפיצוי המוסכם. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין.

3.

בית המשפט המחוזי החליט לדחות את שני הערעורים בנימוק לפיו פסק הדין מבוסס על קביעות וממצאים עובדתיים שערכאת הערעור לא תתערב בהם. בית המשפט הדגיש כי למרות שהמבקש 3 לא חתום על ההסכמים הוא נחשב כבעלים של המבקשת 1, גם אם לא היה בעל מניות בה בעת חתימת ההסכם הראשון. למסקנה זו הגיע לאור התנהגותו, מתשובותיו בעת העדות שנתן ובייחוד כאשר הטענה להעדר חבות של המבקשים 2 ו-3 כערבים אישית להתחייבויות המבקשת 1, נזנחה בסיכומים שהגישו. עם זאת בחר בית המשפט המחוזי להתערב בפסק הדין של בית המשפט השלום והחליט להפחית את סכום הפיצוי שנפסק למשיבים ולהקטין בהתאמה את שכר הטרחה. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקשים טוענים כי נדרשת הכרעה ברורה וחד משמעית בסוגית מתן ערבות אישית בעל פה, סוגיה שטרם נדונה בבית משפט זה. לטענתם, המבקש 3 אינו חתום על ההסכמים, וודאי שלא כערב ולא קיבל על עצמו כל ערבות אישית, אף לא בדרך של התנהגות. לדעתם, המבקשים 2 ו-3 אינם ערבים כלל מכח ההסכמים שאינם מפרטים מה הסכום לו ערבים, מה כוללת הערבות והאם היא מוגבלת. לשם חיוב בערבות נדרש מסמך כתוב כראיה ולכל הפחות קיומן של ראיות פוזיטיביות משכנעות אחרות, שלא קיימות במקרה דנן. המבקשים טוענים עוד כי המשיבים הפרו את ההסכם הראשון הפרה יסודית שכן השעבודים שרבצו על המכשירים שקנו לא הוסרו, אלא לאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום. ביטול ההסכם על ידם נעשה, איפוא, על רקע ההפרות היסודיות והחוזרות של ההסכם על ידי המשיבים והציוד שהוחזר הונח במקום שהוסכם עליו. המבקשת טוענת כי כתוצאה מהפרת ההסכם סבלה מנזקים כספיים ומפגיעה בתדמיתה. לאור זאת מבקשת היא להרשות לה לערער על פסק הדין וכן לפסוק כי ראוי היה לאפשר לה להגיש ראיה חדשה במהלך הערעור הנוגעת לצבר הזמנות העבודה שהיו בידי המשיבה 1 ושהיה אמור לעבור לידי המבקשת 1.

5.

דין הבקשה להידחות. בסופו של יום אין הבקשה מעלה סוגיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר יש להן מקום להישמע בערכאה זו ב"גלגול שלישי". אכן, לשם הוכחת הסכם ערבות אין להסתפק ב"הרהורי הלב של הנושה" (ע"א 714/87 שר נ' כהן , פ"ד מג (3) 159 (1989), ואף בהבעה סתמית של נכונות לערוב אין די (רע"א 1818/05 ניהול גן העיר בע"מ נ' פיק נכסים בע"מ (לא פורסמה, 4.8.05)), ואולם נפסק כי הערבות יכולה לקום גם בלא כתב, גם אם תידרש לפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב (ע"א 457/89 כהן נ' שפילברג , פ"ד מה(2) 177, 183 (1990)). יישומן של הלכות אלו על המקרה דנן אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). בית המשפט המחוזי ציין כי בהסכם הראשון נאמר שבעלי המבקשת יהיו ערבים לחלקם בהסכם, ובהסכם השני נאמר כי בעלי המבקשת, המבקשים 2 ו-3, הינם ערבים אישית להתחייבויותיהם על פי הסכם זה. עובדות אלו, לצד התנהגותו של המבקש 3 ועדותו הקושרת עצמו להסכמים ולערבותו האישית, ולצד עדותו של המבקש 2, הביאו את בית המשפט למסקנה כי המבקשים 2 ו-3 ערבים אישית להסכמים. יוסף

כי בית המשפט ציין כי הטענה להעדר חבותם של המבקשים 2 ו-3 כערבים אישית על פי ההסכם נזנחה למעשה בסיכומיהם בבית המשפט קמא. קביעות אלו ברורות הן ומובילות למסקנה אליה הגיעו הערכאות דלמטה ולפיכך אין מקום להתערב בהן.

משכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.