רע"א 5428-23 רע"א 5428-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון), מיום 16.5.2023, ב-רע"א 18700-01-23, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור ואת בקשת המבקש להוספת ראיות. בקשת רשות הערעור נסובה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ב' יהלום), מיום 27.12.2022, ב-ת"א 57914-12-22, אשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני.

רקע הדברים

2.עניינה של המחלוקת במקרקעין בשטח של כ-7 דונם, המצויים בשכונת סילוואן בירושלים (להלן: המקרקעין). מדובר בשטח פתוח עליו מצוי מבנה קטן של שני חדרים. אין חולק כי המקרקעין מצויים בבעלות הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית בירושלים (להלן: הפטריארכיה). הפטריארכיה לא צורפה כמשיבה להליך זה, או לבקשה לסעד זמני דלמטה (מושא בקשת רשות הערעור דנן).

בשנת 2004 חכרה המשיבה 2 (להלן: דונהד) את המקרקעין מהפטריארכיה בהסכם חכירה לדורות (בעניין זה נוהלו מספר הליכים משפטיים, עד שלבסוף נקבע כי ייפוי הכוח שמכוחו נחתם הסכם החכירה תקף; וראו: ע"א 8398/17 פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investment Limited (10.6.2019); ע"א 5572/20 פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investment Limited (8.6.2022)).

הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לעובדה שמשפחתו של המבקש מחזיקה במקרקעין מזה כ-90 שנה (החל משנת 1931), שאז נחתם הסכם שכירות בין סב המבקש לפטריארכיה. הצדדים חלוקים ביניהם, עם זאת, באשר למעמדו הנוכחי של אבי המבקש כמחזיק במקרקעין. בעוד המבקש טוען כי אביו שוכר את המקרקעין מהפטריארכיה בהסכם שכירות המתחדש מעת לעת (החל משנת 1961), המשיבים טוענים כי החל מיום 8.6.2022 (מועד מתן פסק הדין ב-ע"א 5572/20 המוזכר לעיל) מעמדו של אבי המבקש הוא של "שומר שכר" במקרקעין, בהתאם להסכמות משנת 2009 בין ב"כ המשיבות לב"כ המבקש דאז, עו"ד שוכרי (להלן: הסכם 2009).

3.ביום 13.11.2022 שלח ב"כ המשיבה 2 הודעה לעו"ד שוכרי, אשר כאמור ייצג את המבקש ואת אביו בהליכים קודמים (ובין היתר בעת עריכת הסכם 2009). בהודעה נמסר כי דונהד מתכוונת להתחיל בביצוע חפירות ארכאולוגיות במקרקעין, ועל כן תקופת היותו של אבי המבקש "שומר שכר" תסתיים בסוף אותו החודש.

4.כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 26.12.2022, תפסו המשיבות חזקה במקרקעין לשם ביצוע העבודות הארכיאולוגיות כאמור. בו ביום פנה המבקש לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 57914-12-22), בבקשה דחופה למתן סעד זמני במעמד צד אחד (וקודם להגשת כתב תביעה בתיק העיקרי), האוסר על המשיבות בבקשה (או מי מטעמן) "להיכנס ו/או לחפור ו/או לבצע עבודות בנייה כלשהן ו/או לעשות עבודות כלשהן בשטח המקרקעין".

למחרת היום התקיים דיון דחוף בבית משפט השלום, במעמד הצדדים, במסגרתו נערך בירור עובדתי והוצגו ראיות לבית המשפט. בסוף הדיון ניתנה החלטת בית משפט השלום (השופטת ב' יהלום), אשר דחתה את הבקשה לסעד זמני, הן במישור הפוססורי והן במישור הפטיטורי. במישור הפוססורי קבע בית משפט השלום, לצורך הליך הסעד הזמני, כי: "היה בין הצדדים סיכום על מעמדו של [אבי המבקש] כשומר שכר, ככל שהמבקש פועל מכוחו ובשמו אין לו יותר זכויות ממה שיש לאביו, וכשומר שכר אינו בעל זכות פוססורית במקרקעין" (פסקה 17 להחלטה).

5.ביום 6.1.2023 הגיש המבקש את התביעה העיקרית בבית משפט השלום, נגד המשיבות ונגד הפטריארכיה (שאינה משיבה בהליך דנן). בגדרי התביעה התבקש צו קבוע המורה למשיבות לסלק את ידן מהמקרקעין ולהשיבם למשיב או לאביו, ואשר יאסור "להפריע לחזקת התובע [המבקש] ושימושו במקרקעין".

6.ביום 8.1.2023 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום הנ"ל (ב-רע"א 18700-01-23). בהחלטה מיום 16.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' גורדון) את בקשת רשות הערעור (ובד בבד נדחתה גם בקשה שהגיש המבקש להגשת ראיות נוספות).

בית המשפט המחוזי ציין כי קביעת בית משפט השלום שלפיה "שומר שכר" אינו זכאי לזכות פוססורית במקרקעין אינה נקיה מקושי (תוך הפניה לסעיף 1(א) לחוק השומרים, התשכ"ז-1967). אולם, נקבע כי מחדלו של המבקש לפעול מיד עם קבלת המכתב ביום 13.11.2022, מצדיק כשלעצמו את דחייתה במישור הפוססורי: "המבקש לא הגיב למכתב, לא שלל את טענות המשיבות ולא התריע בפניהן כי הוא מתנגד לכניסתן לקרקע, באופן שעשוי היה לחסוך מהן את ההערכות הדרושה לצורך זה. ממילא שלא פנה לבית המשפט מבעוד מועד בבקשה לצו מניעה, הגם שלפי מכתב זה ידע שמבחינתן של המשיבות החזקתו בנכס הסתיימה, ובכוונתן להיכנס לקרקע" (פסקה 26 להחלטת בית המשפט המחוזי).

בקשת רשות הערעור

7.ביום 16.7.2023 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, המופנית נגד החלטות הערכאות קמא בעניין הסעד הזמני. בעיקרם של דברים, חוזר המבקש על טענותיו לזכויות במקרקעין מכוח הסכם שכירות שנכרת בין אביו לבין הפטריארכיה. בגדרי הבקשה, מבוקש "להורות על השבת המצב לקדמותו קרי להשיב את החזקה במקרקעין לידי אבי המבקש"; וכן "ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להפריע או להיכנס למקרקעין עד להכרעה בתביעה".

מעיון במערכת "נט המשפט", התברר כי ביום 13.6.2023 ניתן פסק דין חלקי בבית משפט השלום בעניין הנתבעות 2-1 (שהן המשיבות 2-1 בהליך דנן), אשר קיבל את בקשתן לסילוק התביעה נגדן על הסף (להלן: פסק הדין החלקי). זאת, מכיוון שהתביעה הוגשה בשם מי שאינו מתיימר להיות בעל הזכות הנטענת – אבי המבקש – אלא על ידי בנו: "בהיעדר טענה מפי התובע [המבקש] לזכות משלו במקרקעין מושא התביעה, אין בכוחו להגיש תביעה זו בשמו שלו". זאת, אף לפי גרסתו של המבקש עצמו, אשר טוען כי אביו הוא בעל זכות שכירות מכוח הסכם עם הפטריארכיה.

8.ביום 28.9.2023 הגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי בירושלים, ערעור על פסק הדין החלקי (ע"א 63145-09-23). הטיפול בבקשת רשות הערעור דנן הוקפא, בהחלטתי מיום 2.11.2023, עד להכרעה בערעור הנ"ל.

ביום 17.4.2024 ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין, בהסכמת הצדדים, בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין החלקי. פסק הדין הורה על תיקון פסק הדין החלקי במובן זה שהתביעה נגד המשיבות דנן תימחק ולא תידחה. כעולה מפרוטוקול הדיון, הסכמת הצדדים התגבשה על רקע פטירת אבי המבקש.

במצב הדברים הנוכחי, התביעה בבית משפט השלום נותרה תלויה ועומדת נגד הפטריארכיה בלבד (הנתבעת 3), אשר לא הייתה צד לבקשה לסעד זמני מושא הבקשה דנן.

9.ביום 16.5.2024 הוגשה הודעה מטעם המבקש, ובה התבקש כי תינתן לו שהות, עד ליום 2.6.2024, להודיע האם הוא עומד על בקשת רשות הערעור דנן. זאת, לטענת המבקש, שכן ייתכן כי עד למועד זה יפתח בהליך משפטי חלופי נגד המשיבות יחד עם בקשה לסעד זמני. לעמדת המבקש, "מחיקת ההליך בבית משפט השלום אינה מייתרת את ההכרעה בבקשת רשות ערעור בעניין הבקשה לסעד זמני שעה שהמבקש או יורשי המנוח עשויים לנקוט בהליך משפטי חדש רק בעקבות פטירת המנוח, הליך דומה להליך העיקרי שהבקשה לסעד זמני מושא הבר"ע הנה במסגרתו"; המבקש מוסיף וטוען כי מחיקת בקשת רשות הערעור דנן תגרום לו נזק בעניין טענותיו לסעד זמני משהוא יוותר לפרק זמן כלשהו ללא בקשה תלויה ועומדת.

כמו כן, ציין המבקש כי התביעה בבית משפט השלום נותרה תלויה ועומדת נגד הפטריארכיה.

דיון והכרעה

10.דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

הבקשה שבפניי היא למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום, שלא להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני. מאז הגשת בקשת רשות הערעור, נמחקה, בהסכמת המבקש, התביעה העיקרית נגד המשיבות. אשר על כן, מקום בו, כאמור, לא מתנהל הליך עיקרי נגד המשיבות, אין הבקשה דנן יכולה לעמוד ודינה להידחות.

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות ערעור בעניין דחייתו של סעד זמני, בהיעדר תיק עיקרי; ויפים הדברים לענייננו:

"עיקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העיקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העיקרי, בטל מאליו גם הצו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עיקרון זה מנחה את הדין בעניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות הערעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהיעדר תיק עיקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

11.העובדה כי המבקש שוקל את האפשרות לפתוח בהליך משפטי חדש נגד המשיבות, אינה משנה לעניין זה. ככל שתוגש תביעה חדשה כאמור, והמבקש ימצא לנכון להגיש בגדרה גם בקשה למתן סעד זמני – הבקשה תידון בפני הערכאה המוסמכת שבה תתנהל התביעה. אין מקום "לעקוף" הליך דיוני זה על ידי הכרעה בבקשת רשות הערעור דנן, בגין אי-מתן סעד זמני בתביעה שנמחקה, באופן שיכבול את הערכאה השיפוטית שבפניה תובא תביעה חדשה כאמור.

אשר לעובדה שהתביעה בבית משפט השלום עודנה מתנהלת נגד הפטריארכיה, יוזכר כי הבקשה לסעד זמני מושא ההליכים דנן לא הופנתה נגד הפטריארכיה, ועל כן עובדה זו אינה רלוונטית לבקשת רשות הערעור.

12.בלא לגרוע מהאמור לעיל, ומעבר לצורך, אציין בנוסף כי בין כה וכה לא מצאתי שהבקשה דנן עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" על החלטה שעניינה בקשה למתן סעד זמני (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וכן ראו, מני רבים: רע"א 7840/22 סעיד נ' חברת פטרה הולדניג (Petra Holdings Ltd), פסקה 30 וההפניות שם (7.2.2023)). הדין באשר למתן סעד זמני בתביעות פוססוריות מוכר וידוע, והחלטות הערכאות קמא נעדרות כל מימד עקרוני לעניין זה. טענות המבקש מופנות נגד יישום הדין האמור בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (רע"א 5107/22 אפ.סי.סי שיפינג בע"מ נ' ארסבן, פסקה 14 והאסמכתא שם (13.10.2022)).

13.יובהר כי איני מביע דעה לעניין בקשה לסעד זמני אם יגיש המבקש כזו לערכאה המוסמכת, ככל שיחליט להגיש תביעה חדשה נגד המשיבות.

14.מהטעמים המפורטים לעיל – דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.