רע"א 5441/11 אברהם פלקסר נ. בנק לאומי לישראל בע''מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר ), אשר דחה את עיקר ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' כהן ) לפיו התקבלה תביעת המשיב להשבת כספים שהועברו לחשבון המבקש ונדחתה תביעה שכנגד של המבקש. יצויין, כי בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וזאת לגבי קבלת תביעת המשיב לחייב את המבקש בתשלום יתרת החובה שהצטברה בחשבונו.

2.

המבקש עבד כחשב במשרד עורכי דין (להלן: המשרד ). חשבון המבקש וחשבון המשרד נוהלו אצל המשיב. ביום 29.5.1998 מסר המבקש למשיב את רשימת המשכורות של המשרד לחודש מאי. למחרת הועברו הכספים בהתאם למפורט ברשימה, לרבות העברת סך של כ-145 אלף ש"ח לחשבון המבקש. הכספים הועברו על אף שהרשימה לא הייתה חתומה על ידי מורשי החתימה של המשרד ולמרות שמספר ימים קודם לכן, ויום לאחר שהמבקש פוטר, הודיע המשרד למשיב כי יש לעכב את הפעולות בחשבונות המשרד ולקבל אישור לכל שיק. בעקבות פניית המשרד למשיב הושב לו הסכום שהועבר למבקש והמשיב הגיש תביעה נגד המבקש להשבת הסכום שהועבר לחשבונו וכן לתשלום יתרת חובה שהצטברה בחשבונו. המבקש הגיש תביעה שכנגד.

3.

בית משפט השלום קיבל את תביעת הבנק ודחה את התביעה שכנגד. טענות המבקש במישור יחסיו עם המשרד נדחו ובית משפט השלום נמנע מלהידרש לטענות המבקש באשר לזכאותו לתשלום הסכום שהועבר לחשבונו על רקע סיום עבודתו. נקבע, כי די בכך שהוכח כי המבקש לא היה רשאי להעביר את הכספים שהועברו לחשבונו כדי להקים עילה להשבתם. עוד נקבע, כי אין מקום לפטור את המבקש מחובת השבת הכספים בשים לב לנסיבות שליוו את העברת הרשימה למשיב, נסיבות מהן עולה כי המבקש הטעה את המשיב והביא את נציגיו לסבור כי ההוראה להעביר את הכספים לחשבונו ניתנה על דעת הגורמים המוסמכים במשרד. בנוסף, נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש אשר בגדרה תבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל התנהלות המשיב ובפרט העמדת יתרת החובה בחשבונו לפירעון מיידי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את חלקו של הערעור הנוגע לקבלת תביעת ההשבה מצד המשיב והנוגע לדחיית התביעה שכנגד. נקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, אשר התבססו, בין היתר, על ממצאי מהימנות. עוד נקבע, לאחר בחינת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, כי בצדק קבע בית משפט השלום שעל המבקש להשיב למשיב את הסכומים שהועברו לחשבונו וכי נוכח התנהלות המבקש אין מקום לפטור אותו מהשבת הסכומים מטעמי צדק. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בצדק נקבע שהיה על המבקש להוכיח קיומו של חוב של המשרד כלפיו, נטל בו לא עמד וכי ממילא אף אם היה מוכח חוב כאמור אין הדבר יכול להועיל לו במישור יחסיו מול המשיב. יצויין, כי בגדרו של ההליך נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות תוך שנקבע כי הגשתן צריכה הייתה להיעשות באמצעות העדתם של נציגי המשרד במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית משפט השלום וכי אין מקום לפתיחת ההליך מחדש בגדר הערעור.

5.

על פסק דין זה נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי בגדרה שב המבקש וטוען כי היה מקום לבחון את זכאותו, במישור היחסים בינו לבין המשרד, לסכום הכסף שהועבר לחשבונו. כן טוען המבקש, כי מאחר שהיה זכאי לסכומים שהועברו לחשבונו, לא היה מקום לחייבו בהשבה. המבקש מוסיף וטוען כי הנטל להוכחת העדר זכאותו לסכום הכסף שהועבר לחשבונו מוטל על המשיב ולא עליו. המבקש משיג אף על דחיית בקשתו להגשת ראיות נוספות וטוען כי בכך נמנעה ממנו האפשרות לבסס את טענתו בדבר תרמית מצד המשרד כלפי המשיב בפנייתם אליו בדרישה להשיב את הכספים שהועברו לחשבונו. בנוסף, נטען כי היה מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו, בין היתר מאחר שחלקם מבוססים על ראיות שאינן קבילות. המבקש שב על טענתו לפיה המשיב מושתק מלטעון להטעיה מצידו. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה ביישום הדין הנוגע להעברת כספים בשגגה של בנק לצד שלישי. עוד הועלתה הטענה כי היה מקום לפטור את המבקש מהשבת הכספים משיקולי צדק וכי טעה בית המשפט המחוזי כשדחה את ערעור המבקש על דחיית התביעה שכנגד.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. עיון בבקשה מעלה כי מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים החריגים בהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון על ידי שתי ערכאות שיפוטיות וטענותיו תחומות לדלת אמותיו של הסכסוך בין הצדדים מבלי שמתעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדרו של סכסוך זה וההליך במסגרתו התברר.

7.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.