רע"א 5452/21 טל הלל נ. מתן נחמיאס ,עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 21.7.2021, בת"א 42670-02-21 (סגנית הנשיאה א' כהן ), אשר על-פיה נדחתה בקשת המבקשים להארכת מועד להפקדת ערובה.

רקע ותמצית העובדות

2.

ביום 3.6.2016 הגיש המשיב, מתן נחמיאס, תביעה לבית משפט השלום בהרצליה, לתשלום סך של 415,800 ₪, בין השאר בגין שירותים משפטיים שסיפק למבקשים 2-1 – טל וברק הלל, ולמבקשות 5-3 – חברות שונות אשר נטען כי שימשו את טל וברק בפועלם העסקי (ת"א 2633-06-18 ) .

3.

לאחר כמה דחיות, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 13.12.2020, אליה לא התייצבו המבקשים, ובה מצא בית משפט השלום (השופט ג' הס ) לנכון לאפשר למשיב להוכיח את תביעתו. לאחר שהלה עשה כן – ניתן פסק דין במעמד צד אחד, במסגרתו התקבלה התביעה במלואה, כך שכלל הנתבעים חויבו יחד ולחוד במלוא הסכום שנתבע, כמו גם בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 102,500 ₪, לצד הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,000 ₪, בגין ביטול הליך ההוכחות (להלן: פסק הדין ).

4.

זמן קצר לאחר מכן, ביום 24.12.2020, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. ביום 19.1.2021 נעתר בית משפט השלום לבקשתם, והורה על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת

"ערובה משמעותית " בסך של 310,000 ₪, להבטחת תוצאות ההליך (בנוסף לתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪), כך ש "ככל שלא ישולמו ההוצאות או לא תופקד הערובה יישאר פסק הדין על כנו" . החלטה זו התקבלה מכוח שיקול דעת בית משפט, שכן בית המשפט לא מצא שנפל פגם בהמצאת כתב התביעה או בזימון לדיון אשר עשויים להוביל לביטול מכח חובת הצדק, וכמו כן מצא שסיכויי ההגנה אינם גבוהים.

5.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט השלום, ובה טענו כי לא היה מקום להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה כלל, בפרט לא בסכום ערובה בשיעור כה גבוה (רע"א 42670-02-21). ביום 3.5.2021 התקבל הערעור חלקית. כנקודת מוצא אמנם הודגש, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין "בתנאים שייראו לו" , וזאת "גם כנגד מלוא סכום הערובה" , אלא שבניגוד לקביעת בית המשפט השלום, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי ב נסיבות המקרה – נוכח סכום הערובה הגבוה במיוחד שנקבע, כמו גם השונות בסכומי התביעה ביחס לנתבעים השונים – יש להפחית את סכום הערובה לסך של 100,000 ₪ בתוספת של 10,000 ₪ הוצאות משפט. כמו כן נקבע , כי "סכומים אלו יופקדו עד ליום 15.6.2021" , ואם לא יֵעשה כן – "יישאר פסק דינו של בית משפט קמא מיום 13.12.2020 בעינו" .

6.

המועד שנקבע – הגיע; אולם הערובה – לא הופקדה. יומיים לאחר חלוף המועד, ביום 17.6.2021, קבע בית המשפט השלום, כי "משלא הופקדה הערובה בהתאם לפסק הדין מיום 3.5.2021 שניתן ברע"א 42670-02-21, פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 13.12.2020 עומד בעינו" .

דא עקא, בחלוף מספר ימים נוספים, ביום 21.6.2021, הפקידו המבקשים את הערובה בסך של 100,000 ₪; בגין הפקדה זו, ביקשו לבטל את פסק הדין מיום 13.12.2020, בטענה שעמדו בתשלום הערובה שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 23.6.2021 דחה בית המשפט השלום את בקשתם; הובהר כי המבקשים לא עמדו במועדים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכי ממילא אין לבית משפט השלום "סמכות לשנות מפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי" . מאותם טעמים, נדחתה ביום 29.6.2021 גם בקשה שהגישו המבקשים לעיון חוזר בהחלטה ( לאחר שביום 25.6.2021 הופקדו גם 10,000 ₪, הוצאות המשיב ).

7.

המבקשים לא אמרו נואש. ביום 12.7.2021, הגישו לבית המשפט המחוזי, לתיק בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 19.1.2021 (רע"א 42670-02-21), בקשה "להארכת מועד להפקדת ערובה" . לאחר שנתקבלה תגובתו של המשיב לבקשה, נדחתה בקשת הארכה. בית המשפט המחוזי העיר, כי "הבקשה הוגשה לבית משפט זה משקבע בית משפט השלום, ובצדק, כי אינו מוסמך להאריך המועד שנקבע בפסק דיני" , אולם לגופו של עניין הגיע לכלל מסקנה כי עקרונות של סופיות הדיון והסתמכות המשיב, מצדיקים את דחיית הבקשה, והותרת פסק הדין של בית משפט שלום על כנו בעקבות אי- עמידה בתנאי שנקבע לביטולו. עוד הודגש, כי תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות "לאזן בין האינטרס של בעל הדין לבין האינטרס הציבורי ובכלל זה יש לדאוג לכך שהליך ראוי והוגן יוכרע בתוך זמן סביר וינוהל באופן שיוויוני, מידתי ויעיל" ; במקרה דנן, "הארכה בדיעבד" אינה תואמת את העקרונות הללו, ואת הצורך "לכבד את הנקבע בהחלטות שיפוטיות" .

מכאן הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות המבקשים

8.

המבקשים סבורים, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו, וכי היה מקום להאריך את המועד להפקדת הערובה. ראשית נטען, כי אין לייחס משקל להסתמכותו של המשיב, היות שלא ניתן להניח כי במשך חמישה ימים הספיק להסתמך על פסק הדין, ובמיוחד מאחר שידע כי המבקשים עמלים על גיוס סכומי-הכסף הנדרשים, לצורך הפקדת הערובה. עוד נטען בהקשר זה, כי התרופה להגנה על אינטרס ההסתמכות, הריהי "השבת הצד הנפגע למצב בו הוא היה טרם הסתמך על החוזה, או במקרה דנן, על פסק הדין" , וכי ממילא, בנסיבות דנן, אין בפי המשיב טענה להתחייבויות כלשהן שנטל בהסתמך על סכום פסק הדין. שנית, טוענים המבקשים, כי איזון האינטרסים נוטה לקבלת בקשת הארכה. הם מדגישים כי עסקינן בערובה בסכום לא מבוטל, אשר הופקדה באיחור של ימים ספורים בלבד. לשיטתם, ובהסתמך גם על עקרונות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), מטרת בקשת הארכה היתה ועודנה "להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" , כאשר דחייתה נותנת עדיפות פסולה ליעילות; וכך ביתר שאת, בהינתן שענייננו בפסק דין שהתקבל על בסיס פרשת התביעה בלבד.

9.

עוד טוענים המבקשים, כי יש ליתן רשות ערעור, ולקבל את הערעור, על מנת למנוע עיוות דין. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי כתב התביעה שהגיש המשיב 'מנופח' ומתעלם מהתשלומים ששולמו; כי פסק הדין מחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד, וזאת למרות שגם כתב התביעה מייחס לכל נתבע חלק אחר מרכיב התביעה; כי הסכמי שכר הטרחה כלל לא נחתמו עמם, אלא עם חברת בהט עבודות בנייה בע"מ בלבד; וכי לכל אורך ההליך ניסה המשיב מספר פעמים לקבל פסק דין במעמד צד אחד, בחוסר תום-לב, ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיב. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבעו מועדים ברורים להפקדת הערובה המופחתת שקבע, תוך שהובהר כי אם לא תופקד הערובה במועד – "יישאר פסק דינו של בית משפט קמא מיום 13.12.2020 בעינו" . הגם שהוקצב למבקשים יותר מחודש-ימים לצורך הפקדת הערובה המופחתת – לא נעשה הדבר במועד; גם בקשה כלשהי להארכת המועדים שנקבעו – לא הוגשה. בנסיבות הללו, משהופקדה הערובה באיחור חרף מסגרת הזמנים הברורה, ללא הצדקה משכנעת, יש טעם רב בנימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי, כי טעמים של סופיות הדיון, כמו גם הסתמכותו של המשיב – מטים את הכף לעבר דחיית בקשת הארכה.

אכן, כפי טענת המבקשים, מטרת סדרי הדין, בין השאר, "להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" (תקנה 1 לתקנות). אולם לצד זאת, כידוע, בעל דין שאינו עומד במסגרת הזמנים הדיונית – נוטל סיכון; לא בכל מצב, יהיה בטענתו כי יש להעדיף את המהות על פני הפרוצדורה כדי להושיעו (ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם , פסקה 2 (31.1.2010); רע"א 3776/16 גנים נ' רחל , פסקאות י'-י"א (15.8.2016)). בענייננו, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הארכה לאחר שנתן דעתו על המכלול, ושקל את השיקולים מזה ומזה, תוך התחשבות גם בשאלת התוצאה הצודקת, הן לאור התנהלות הצדדים וקביעות ההחלטות ופסקי הדין בענייניהם, הן לאור האינטרס הציבורי – אשר האיזון ביניהם נדרש לפי תקנה 5 לתקנות. לא מצאתי בהחלטה פגם של ממש, אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותי.

11.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.