רע"א 5462/14 ימימה ברזלי נ. יאיר (ג'ייסון) ברזילי

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ה"פ 36315-11-13, כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט לענייני משפחה (להלן: ההחלטה ). לצד הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ההליכים בפני בית המשפט המחוזי עד להכרעה בשאלת הסמכות העניינית במסגרת הבר"ע.

רקע והליכים

2.

ברקע תביעה שהגיש משיב 1 (להלן: המשיב ), על דרך של המרצת פתיחה, לבית המשפט המחוזי כנגד המבקשת (להלן: המבקשת ) וכנגד אחיו – משיב 2, שהוא גם בעלה לשעבר של המבקשת (להלן: משיב 2 ). המשיב עתר לסעד הצהרתי, שלפיו הסכם ההלוואה שנחתם ביום 11.4.2011 (להלן: הסכם ההלוואה ) בינו לבין אחיו הינו תקף, כמו גם שטר המשכון והשעבוד מאותו היום. עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי המשכונות שנרשמו לטובת המשיב על זכויותיו של משיב 2 במקרקעין, במטלטלין, במניות ובכל תמורה שתתקבל מצדדי ג' (להלן: הנכסים הממושכנים ) תקפים ונרשמו כדין. על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, חובו של משיב 2 למשיב בגין ההלוואה נאמד בסך של כ-6 מיליון ש"ח – סכום העולה על שוויים המצטבר של כלל הנכסים הממושכנים לטובת האחרון.

בהתאם לכך, התבקש בית המשפט ליתן צו המורה על ביטול הליכי העיקול שנקטה המבקשת במסגרת תיק הוצאה לפועל – לגביית חובותיו של משיב 2 כלפיה מכוח הסכם הגירושין משנת 1998 (להלן: הסכם הגירושין ) – כנגד כלל הנכסים הממושכנים לטובת המשיב. כמו כן התבקש עיכוב הליכי העיקול עד להכרעה בתביעה. בהחלטה שניתנה ביום 13.7.2014, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, שכן טענת המשיב בדבר היותו נושה מובטח טרם הוכחה.

ביום 29.7.2014 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה להעברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה" (להלן: הבקשה להעברת התיק ), מחמת שמדובר ב"סכסוך משפחתי בין בני המשפחה... שעילתו סכסוך בתוך המשפחה". ביום 6.8.2014 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, מושא הבקשות שבפניי, שדחתה את הבקשה מן הטעם שהוגשה בשלב מאוחר וללא הסבר. התיק קבוע לשמיעת הוכחות ליום 17.9.2014.

הבקשה למתן רשות ערעור

3.

לטענת המבקשת, מקומה של התביעה להתברר בבית משפט לענייני משפחה. היא מוסיפה כי תכלית התביעה היא מתן הכשר ותוקף הצהרתי להסכם ההלוואה, שאינו אלא הסכם למראית עין, ונועד להבריח את נכסי משיב 2, על מנת לסכל את גביית הכספים המגיעים למבקשת על פי הסכם הגירושין. לעניין מועד הגשת הבקשה להעברת התיק, טוענת המבקשת כי זו הוגשה בשלב מוקדם של ההליכים – עד כה התקיים רק דיון קדם משפט אחד, ואף טרם הושלמו ההליכים המקדמיים.

מנגד, טוען המשיב כי אין כל סכסוך בינו לבין אחיו, משיב 2, וצירופו של האחרון כנתבע נעשה רק בעקבות פניית המבקשת לבית המשפט המחוזי, עובדה שכלל לא הוזכרה בבקשות. המשיב מטעים כי מדובר במחלוקת אזרחית, בינו לבין המבקשת – כנושים של משיב 2 – והצדדים לתביעה אינם בני משפחה. לבסוף, מדגיש המשיב כי הבקשה להעברת התיק הוגשה בשיהוי, ושומה היה על המבקשת להגישה מיד עם צירופו של אחיו כנתבע.

דיון והכרעה

4.

ליבת הבקשה למתן רשות ערעור בשאלה של סמכות עניינית. בעבר, הייתה מקובלת בפסיקה הגישה שלפיה ניתן לטעון להעדר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון ואף בערכאת ערעור. או אז, שאלת הסמכות העניינית הייתה מתבררת לגופה. ואולם, בעשרים השנים האחרונות נבקעו סדקים בגישה זו והתחזקה המגמה שלא להיזקק לטענה בדבר חוסר סמכות עניינית אם הועלתה באיחור (רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי , פ"ד נח(3) 49, 52 (2004)). כך, למשל, בעניין אחד נדחתה הטענה שהועלתה רק בשלב הערעור (רע"א 3121/08 נדב נ' עובדיה (25.8.2008)), ובעניין אחר נדחתה הטענה שהועלתה בשלב הסיכומים, קרוב למתן הכרעה (עניין כלפה לעיל). ניתן להסביר זאת בכך שהימנעות מהעלאת הטענה בהזדמנות הראשונה, או בשלב מוקדם אחר של ההליך, יוצרת מניעות מהעלאתה לאחר מכן – לאחר שבית המשפט כבר דן בטענות הצדדים ואולי אף הכריע בהן. כמו כן, הימנעות מהעלאת הטענה עד לשלב מאוחר של ההליך עשויה להצטייר כחוסר תום לב דיוני. בהיבט אחר, ישנן גם הצדקות מעשיות של יעילות המערכת הדיונית בגישה הבוחנת את עיתוי העלאת טענת חוסר הסמכות העניינית (ראו, למשל, ע"א 1662/99 חיים נ' חיים , פ"ד נו(6) 295, 311-310 (2002)).

אמנם, דרך המלך היא העלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית כבר בהזדמנות הראשונה, בסמוך לפתיחת ההליך והגשת כתבי הטענות לבית המשפט או במהלך הדיון הראשון בתיק. יחד עם זאת, גם אם לא נקט בעל דין דרך זו – אין בכך בהכרח כדי לסתום את הגולל על האפשרות לקבל את טענתו בהמשך. בענייננו, עד כה התקיים דיון קדם משפט אחד בלבד. אמנם, מאז פתיחת ההליך הוגשו בקשות והודעות שונות, לרבות הבקשה לצירוף משיב 2 כנתבע, אך התיק עודנו מצוי בשלב מקדמי יחסית.

עיתוי הגשת הבקשה להעברת התיק דורש התייחסות, מאחר ובית משפט קמא דחה את הבקשה על יסוד זה בלבד, ובלשונו: "לא ברור מדוע הוגשה הבקשה עתה, לאחר שהתקיימו כבר דיונים בתיק, ואין מקום להיעתר לה בשלב זה. הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה".

הנימוק האמור אינו משקף את אמת המידה המשפטית המחייבת בנסיבות העניין. אין מדובר בבקשה להארכת מועד, אשר הסבר להגשתה באיחור הוא חיוני ומתחייב. אף לא מדובר בטענת התיישנות, שיש להעלות בהזדמנות הראשונה – אחרת לא נזקקים לה (סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958), או בטענת חוסר סמכות מקומית – שהכלל בעניינה דומה (ראו, למשל: ע"א 6010/99 עו"ד ששון, כמנהל המיוחד של חברת תבור, תעשיות שיש בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נו(1) 385, 395 (2002); ע"א 487/64 רוט נ' פישר , פ"ד יט(2) 148, 150 (1965)). יוער כי הבדל זה בין הטענות מתבטא בדרכים נוספות. בין היתר, כלל הוא כי הערכאה המבררת מחויבת לבחון את סמכותה העניינית לדון בתיק שבפניה בעצמה, ומבלי "לחכות" שהצדדים יטענו טענה מעין זו (ראו: ע"א 8481/05 לולו נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים (28.2.2007)). לא כך הוא בטענת התיישנות, למשל.

המסקנה מהאמור עד כה, היא כי המועד בו הוגשה הבקשה להעברת התיק אינו מאוחר מדי באופן המצדיק את דחייתה. אלא עדיין יש לבחון את העניין לגופו. לכך אפנה כעת.

5.

בבואנו לקבוע האם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות העניינית לדון בסוגיה כלשהי, יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים : (א) זהות הצדדים – האם מדובר בבני משפחה; ו-(ב) מהות הסכסוך – האם מקורו ועילתו ביחסים המשפחתיים (ראו: בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני , בפסקה 11 (29.4.2014) (להלן: עניין פלונית )). כך עולה משילוב הוראות סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), שלפיו ענייני משפחה יידונו בבית משפט לענייני משפחה, וסעיף 1(2) לחוק. האחרון קובע כי "ענייני משפחה" הם גם "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו , או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה , יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (ההדגשות הוספו). "בן משפחה" כולל, בין היתר, את בן הזוג, בן הזוג לשעבר וכן את אחיו ואחיותיו של בן הזוג.

השאלה הראשונה שניצבת לפתחנו היא האם המשיב, שהוא אחיו של בעלה לשעבר של המבקשת, נחשב ל"בן משפחה" כהגדרת החוק. שאלה זו הועלתה גם בעניין פלונית – והמענה שניתן לה, בדעת רוב, היה שלילי. הטעם בדבר הוא כי "לא כל תובענה אזרחית בין בני משפחה על כל דרגות הקרבה האפשריות, שעניינה סכסוך בתוך המשפחה, מסורה לסמכותו הייחודית של בית המשפט למשפחה", ו-"רק בנוגע לאותו 'גרעין קשה' של בני משפחה, אשר בגדרו מתעוררות מחלוקות, שמטיבן ומטבען הן מורכבות מהתחום המשפטי ומהתחום הרגשי גם יחד, נדרש הפתרון היסודי, המקיף והממצה אשר בתחום מומחיותו של בית המשפט למשפחה" (שם, בפסקה 18).

הנה כי כן, די בכך כדי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

6.

באשר לתנאי השני שעניינו מהות הסכסוך, המבחן שנקבע לקיומה של תובענה אזרחית "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" הוא "מבחן המקור או הסיבה" (שם, בפסקה 21). "על הסכסוך המשפטי לתרום תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה" (ראו שם, וכן: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 344 (2000)). אינני סבור כי ההיבט המשפחתי של הסכסוך אכן תרם תרומה כזו. נזכיר שוב כי מלכתחילה, המשיב לא תבע את אחיו והאחרון צורף כנתבע רק לבקשת המבקשת. המשיב אף הדגיש כי אין סכסוך בינו לבין אחיו. גם אם כספי ההלוואה נועדו לסייע למשיב 2 בתשלום המזונות למבקשת, אין בכך כדי "לצבוע" את הסכסוך כמשפחתי. רקע לחוד, ומהות עילת התביעה לחוד.

בענייננו העובדה כי המלווה הוא אחי הלווה אינה משנה. על פני הדברים, עיקרה של המחלוקת נוגע למערכת היחסים בין המשיב לבין המבקשת כנושים של משיב 2, ולסדר הפירעון ביניהם. הסכם הגירושין בין משיב 2 למבקשת וחובותיו כלפיה הם "ברקע" – אך לא בהם מתמקד הסכסוך המשפטי, הם אינם מהווים את המקור או הסיבה לו. לפיכך, אין בכוחם כדי להצדיק העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה. כאמור, התנאי השני – מהות הסכסוך – אינו מעלה או מוריד מהתוצאה, שכן די בכך שאין מדובר בבני משפחה כהגדרתם בחוק כדי לשלול את סמכות בית המשפט לענייני משפחה בנסיבות העניין.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. כפועל יוצא, זהו גם דינה של הבקשה לסעד זמני בדמות עיכוב הליכים. המבקשת תישא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ש"ח.