רע"א 5471/02 דוד דיאמנט נ. קזרנובסקי יצחק

הן למבקש והן למשיב זכויות חכירה רשומות במינהל מקרקעי ישראל על רבע משטחו של מגרש בבני-ברק (להלן: המגרש). זכויותיו של המבקש במגרש מושכנו לטובת המשיב, ואולם, בפועל, מחזיק המבקש במחצית שטח המגרש ומנהל בו מוסך לתיקוני כלי-רכב.

בדצמבר 1996 ניתן פסק-בוררות לפיו על המבקש לפנות את הנכס - שהוגדר כזכויות החכירה שיש למבקש על רבע מן המגרש - בתוך שישים ימים. בעקבות פסק-הבוררות פעל המשיב להוצאת צו לפינויו של המבקש מכל שטח המגרש במסגרת הליכי הוצאה-לפועל.

המבקש הגיש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו תובענה למתן הצהרה, שלפיה המשיב אינו זכאי לפַנות את המבקש מכל השטח שהמבקש מחזיק בו לצורך ניהול המוסך. טענת המבקש הייתה, כי המשיב רשאי לפנותו רק ממחצית שטח המוסך, שכן המבקש התחייב בפסק-בוררות לפנות אך רבע משטח המגרש.

בית-משפט השלום דחה את התובענה, בקובעו כי המבקש התחייב על-פי פסק-בוררות לפנות את הנכס, וכי המבקש לא הוכיח כי רכש זכויות נוספות במגרש.

המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, שבגידרה טען, כי פינויו מן המוסך יגרום לו לנזק בלתי הפיך, שכן לקוחותיו ינטשו אותו ועסקו - המהווה מקור פרנסה למבקש ולמשפחות נוספות - יתמוטט כלכלית; וכי אם יזכה בערעור, לא יהיה ניתן עוד להשיב את המצב לקדמתו. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ואולם התנה את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות בנקאית או פיקדון במזומן בסכום של 100,000 ש"ח בתוך יומיים מיום מתן ההחלטה.

עוד באותו יום הגיש המבקש לבית-משפט זה ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי וכן בקשה לעיכוב ביצוע. בית-משפט זה (השופט אליעזר ריבלין) הורה על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הפינוי והעביר את התיק לטיפולו של רשם בית-המשפט לצורך קביעת ערבויות. לאחר שעיין בטענות הצדדים, קבע רשם בית-המשפט, כי המבקש יפקיד עירבון בסכום של 10,000 ש"ח וערבות צד שלישי בגובה של 30,000 ש"ח, וכל זאת בתוך עשרה ימים.

המבקש הפקיד את הערבויות, ואולם מאחר וההליך הנכון לתקיפת החלטת בית-המשפט המחוזי היה הגשת בקשת רשות ערעור, נמחק הליך הערעור והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי.

בבקשתו למתן רשות ערעור טען המבקש, כי אין ביכולתו להפקיד ערבות בגובה של 100,000 ש"ח, ולא-כל-שכן לגייס סכום זה בתוך יום אחד, שכן המבקש נקלע לקשיים כלכליים וחובותיו עולים כדי שמונה מיליון ש"ח. המבקש טען, כי למצער היה מקום לקבוע ערבות צד שלישי ולתת אורכה סבירה לצורך גיוסו של ערב.

מנגד טען המשיב, כי המבקש ניסה מספר פעמים לעכב את פינויו מן המגרש על-אף פסק-הבוררות שניתן, כאמור, בדצמבר 1996, וכי הנזק היומי הנגרם למשיב מאי פינויו של המבקש מן המגרש הינו 350 דולר.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, המשיב לא חלק על קשייו הכלכליים המתוארים של המבקש, ובנסיבות אלו נראה לי, כי יש להקל בקביעת תנאי הערובה שעל המבקש להפקיד כתנאי למתן צו לעיכוב ביצוע הפינוי. שכן, קביעת ערובה בגובה ובתנאים, שאין המבקש עיכוב הביצוע יכול לעמוד בהם, עלולה לסכל את מתן הסעד של עיכוב הביצוע, שעליו הורה בית-המשפט המחוזי. עם זאת, מן הצד השני של המתרס, יש לשמור על אינטרס המשיב בכך שהמבקש יעמיד ערובה נאותה, שתאפשר למשיב להיפרע את נזקיו, באם ידחה ערעורו של המבקש בבית-המשפט המחוזי.

לפיכך, באם יפקיד המבקש ערבות בנקאית או פיקדון במזומן בסכום של 20,000 ש"ח, נוסף על 10,000 ש"ח שכבר הופקדו, וכן ערבות צד שלישי נוספת על זו שכבר הופקדה ובסכום דומה, כך שבסך-הכל תופקד ערבות בנקאית או פיקדון במזומן בסכום של 30,000 ש"ח ושתי ערבויות צד שלישי בסכום של 30,000 ש"ח כל אחת, יעוכב ביצוע פינויו של המבקש מן המגרש.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, במובן זה שפינויו של המבקש יעוכב באם יפקיד בתוך שלושים ימים את הערבויות כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.