רע"א 5489/12 קפה הנרייטה בע"מ נ. הופמן פנינה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן ) אשר דחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מ' סובל ) . בהחלטתו, דחה בית משפט השלום בקשת רשות ערעור של המבקשת על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת נ' פרס ).

1.

המבקשת מפעילה בית קפה בתל אביב, שאת שטחו היא שוכרת מהמשיבה 1. המשיבה 2 היא נציגות בית משותף שבשטחו, בין היתר, פועל בית הקפה (להלן: הנציגות ) . ביום 10.5.2010 הגישה הנציגות תביעה נגד המשיבה 1 לסילוק יד מגינת הבית המשותף. ביום 6.12.2010 ניתן פסק דין על ידי המפקח על הבתים המשותפים בתל אביב (להלן: המפקח ) אשר קיבל את תביעת הנציגות. במסגרת פסק הדין אסר המפקח על המשיבה 1 או מי מטעמה לעשות שימוש ייחודי בגינה המשותפת, והורה על סילוק מיטלטלין שהוצבו שם במסגרת פעילות בית הקפה המופעל שם. ביום 19.1.2011 הגישה המשיבה 1 ערעור על פסק דינו של המפקח לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נדחה בידי כב' השופטת י' שיצר (עש"א 36094-01-11 ). על יסוד פסק הדין של המפקח, הוציאה רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת נ' פרס ) ביום 3.12.2011 צו עשה נגד המשיבה 1 המחייב את פינוי שטח הגינה. ביום 21.12.2011 דחתה הרשמת התנגדות צד ג' לביצוע פסק הדין המפקח שאותה הגישה המבקשת, וקבעה שהגינה תפונה עד ליום 4.1.2012. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לרשות ערעור על החלטת הרשמת, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. ביום 31.1.2012 דחה בית משפט השלום את בקשת רשות הערעור, וקבע בין היתר כי פסק דינו של המפקח מהווה מעשה בית דין כלפי המבקשת.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן ) דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום ביום 4.7.2012. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו המפורטת כי בקשת רשות הערעור שהוגשה לו היא בקשה למתן רשות ערעור שני על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לאחר שערעור על החלטה זו נדחה בבית משפט השלום; וכי המבקשת לא העלתה כל טעם המצדיק ליתן רשות ערעור שכזו, בהיעדר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים בהתאם להלכה הנוהגת לעניין זה. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט המחוזי כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופו של עניין. כך, נקבע כי המבקשת הייתה מעורבת במידה משמעותית בהליכים שהתקיימו לפני המפקח; אומצו קביעות בית משפט השלום לפיהן כלל טענותיה של המבקשת הועלו לפני המפקח בידי מנהלה אשר נחקר על תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו; ושאין בעובדה שהמבקשת לא הייתה צד פורמאלי להליך שהתנהל לפני המפקח בכדי למנוע את תחולת פסק הדין שניתן על ידו בעניינה. זאת, נוכח הקרבה המשפטית בין המבקשת למשיבה 1, ובהסתמך על פסיקת בית משפט זה לעניין תחולת מעשה בית דין ביחס למי שלא היה צד פורמאלי להליך.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, ובצידה בקשה לסעד זמני לעיכוב ביצוע הפינוי. המבקשת טוענת, בין היתר, כי טעתה רשמת ההוצאה לפועל כאשר קבעה שהמבקשת הייתה צד להליך שהתנהל לפני המפקח, שכן היא לא נכללה כנתבעת במסגרתו; שהמבקשת לא שכרה את הגינה מאת המשיבה 1, ואינה פועלת כמחזיקה מטעמה ולכן פסק דינו של המפקח איננו חל עליה; וכי נוכח האמור, מהווה החלטת הרשמת פגיעה בזכות הגישה לערכאות, משלא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן במשורה, מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הדברים אמורים אף ביתר שאת שכן מדובר בבקשה לרשות ערעור ב"גלגול רביעי", לאחר שעניינה של המבקשת נידון לפני רשמת ההוצאה לפועל, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי (השוו: רע"א 3484/11 נדב נ' שמע (לא פורסם, 15.6.20111)). הכרעותיהן של הערכאות הקודמות עסקו בקביעות עובדתיות אודות מידת הקרבה במהלך ניהול ההליך בין המבקשת לבין המשיבה 1, וביישום ההלכה הנוהגת לעניין מעשה בית דין בעניינן. לפיכך, מהבקשה שלפנינו לא עולה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור, ולו בקירוב.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני שנלוותה לה.

משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.