רע"א 552/99 דקואר מילאד נ. "מגדל" חברה לבטוח בע"מ

1.בית משפט השלום (כב' הנשיא א' קיטאי) הורה על פיצול דיון בתביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים באופן שתידון שאלת החבות. תחילה נשמעו ראיות בשאלת החבות ובית המשפט החליט לדחות את ההכרעה בשאלה זו לשלב הסופי של המשפט. עם תחילת הדיון בשאלת הנזק נדחתה ללא נימוקים בקשת המבקש למנות מומחים רפואיים. בית המשפט הציע לתת פסק דין על דרך הפשרה (ס' 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) הצדדים הסכימו לכך, תוך שהמבקש שומר על זכויותיו להגיש ערעור על ההחלטה בדבר מנוי המומחה.

בית המשפט נתן פסק דין על דרך הפשרה וחייב את המשיבה לשלם למבקש סכום של 12,500 ש"ח. ערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו.

2.מוצאת אני להצביע על הסתירה הפנימית שבהסכמת בא-כוח המבקש לדיון לפי סעיף 4(ג) תוך שמירה על זכותו לערער על הסירוב למנות מומחים רפואיים. ניתן אמנם לערער על פסק-הדין לפי סעיף 4(ג) אלא שהערעור מצומצם הוא, באשר בית המשפט אינו מנמק את פסק-דינו והוא רשאי לשקול שקולים שונים מאלה הנשקלים לקראת מתן פסק דין על פי חומר ראיות וטענות משפטיות. הוא רשאי לקחת בחשבון סיכונים וסיכויים להצלחת התביעה או לכשלונה, באופן מלא או חלקי ועוד. לפיכך, אין מקום להסכמה לקבל פסק דין על דרך הפשרה תוך שמירה על זכויות שתאפשר אחר-כך לבטל את עצם ההסכמה ולחזור לדיון בדרך הרגילה ולבקש מנוי מומחים.

3.יש לזכור, כי אם יוחזר העניין למנוי מומחים, רשאית המשיבה לבקש להחזירו גם לקביעת שאלת החבות שלא הוכרעה. אם כל צד ישמור על זכותו לחזור לדרך הדיון הרגילה אם פסק-הדין לפי סעיף 4(ג) - לו הסכים - לא ייראה לו וכל זאת תחת מטריית מלות הקסם של "שמירה על הזכויות", נעודד התדיינות מיותרת תחת אשר נעודד דרך התדיינות מקוצרת. לפיכך, נראה לי שעל בית המשפט המקבל הסכמה מעין זו שקיבל מהמבקש, להעמידו בפני שתי אפשרויות: או שיסכים לפסק הדין לפי סעיף 4(ג) ללא הסתייגויות, או שינהל את המשפט בדרך הרגילה. אין לאפשר מעשה כלאיים.

5.הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט אם לאור ההשתלשלות ולאור הבעייתיות, ולאור העניין הקטן יחסית, ובהתחשב בעובדה שמדובר בערכאה שלישית המתבקשת לחזור ולדון בעניין, מוכנים הם לסיימו על ידי הסדר ללא הכרעה שיפוטית שתוצאתה מי ישונה.

תשובה תוך 15 יום.