רע"א 552/99 דקואר מילאד נ. "מגדל" חברה לבטוח בע"מ

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים. המשיבה כפרה בחבותה, וטענה כי תאונת הדרכים לא ארעה כלל וכי התביעה מבוססת על תרמית.

בית משפט השלום (כב' הנשיא א' קיטאי) הורה על פיצול הדיון בתביעה, באופן שתידון תחילה שאלת החבות. לאחר שנשמעו ראיות לענין החבות, החליט בית המשפט לדחות את ההכרעה בענין זה לשלב הסופי של המשפט.

עם תחילת הדיון בשאלת הנזק, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים לשם הערכת מצבו הרפואי. בית משפט השלום קבע כי אין להעתר לבקשה, ודחה אותה מבלי לנמק את החלטתו, בקובעו כי הנימוקים ינתנו בפסק הדין "באם יהא צורך".

לאחר ההחלטה הזו הציע בית המשפט לב"כ הצדדים, כי פסק הדין ינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: החוק). הצדדים שקלו בדבר, ונתנו את הסכמתם למתן הכרעה בדרך זו, תוך שהמבקש "שומר על זכותו להגיש ערעור על ההחלטה שלא למנות מומחים רפואיים".

בית משפט השלום נתן פסק דין על דרך הפשרה, וחייב את המשיבה לשלם למבקש סכום של 12,500 ש"ח.

ערעור שהוגש על ידי המבקש נדחה. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי, השופט מ' הס והשופט א' רזי) קבע כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטות בית משפט השלום. זאת, בין השאר, משום ש"אומד דעתם של הצדדים כמשתקף מהנסיבות מצביע על כוונה שהליך הפישור יחול על כל מרכיבי הסכסוך".

2.על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור. המבקש טוען בבקשתו כי עניינו מצדיק הכרעה שיפוטית שלישית בבית משפט זה בשל חשיבותו המשפטית והציבורית. לשיטתו, העובדה שבית משפט קמא לא יחס חשיבות, להודעתו על "שמירת זכותו" לערער על ההחלטה בענין מינוי המומחים, עשויה להרתיע מתדיינים מלהסכים להמשיך ולנהל את הדיון בדרך של פשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק. לגופו של ענין, טוען המבקש היה מקום למנות מומחים רפואיים לאור המסמכים שהונחו בפני בית המשפט.

בקשת רשות הערעור הובאה תחילה בפני כב' השופטת שטרסברג כהן. בהחלטתה הדגישה השופטת שטרסברג כהן כי ראוי "...להצביע על הסתירה הפנימית שבהסכמת בא-כוח המבקש לדיון לפי סעיף 4(ג) תוך שמירה על זכותו לערער על הסירוב למנות מומחים רפואיים." היא ציינה כי "ניתן אמנם לערער על פסק הדין לפי סעיף 4(ג) אלא שהערעור מצומצם הוא, באשר בית המשפט אינו מנמק את פסק דינו והוא רשאי לשקול שיקולים שונים מאלה הנשקלים לקראת מתן פסק דין על פי חומר ראיות וטענות משפטיות. הוא רשאי לקחת בחשבון סיכונים וסיכויים להצלחת התביעה או לכשלונה, באופן מלא או חלקי ועוד. לפיכך, אין מקום להסכמה לקבל פסק דין על דרך הפשרה תוך שמירה על זכויות, שתאפשר אחר כך לבטל את עצם ההסכמה ולחזור לדיון בדרך הרגילה ולבקש מינוי מומחים".

לאור האמור, ובהתחשב בעובדה שמדובר בערכאה שלישית המתבקשת לחזור ולדון בענין, נתבקשו הצדדים להודיע לבית המשפט אם מוכנים הם ליישב את המחלוקת על ידי הסדר ללא צורך בהכרעה שיפוטית.

הצדדים הודיעו לבית המשפט כי לא הגיעו להסדר. משכך הובאה הבקשה לפני.

3.לא שוכנעתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בערכאת ערעור שניה. לגוף הדברים מצטרף אני לדבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בהחלטתה, לאמור, כי משהוסכם על הצדדים כי פסק הדין ינתן לפי סעיף 4(ג), צריכה היתה הסכמה זו להנתן ללא הסתייגויות, ואין מקום לאפשר למי מהם לערער על החלטות ביניים שניתנו לפני שנותב הדיון לדרך הפשרה. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא קיימת עילה להתערבותו.

דין הבקשה להדחות איפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין מקום ליתן צו להוצאות.