רע"א 5548/13 אלברט גדמילוב נ. ו.א.ר.ס אלומיניום בע"מ

1.

בבית משפט השלום בהרצליה מתבררת תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם למבקש בתאונת עבודה. לאחר שהמומחים מטעם בעלי הדין נחלקו לגבי שיעור הנכות שנגרם למבקש מהתאונה, מינה בית משפט השלום מומחים מטעמו שחיוו דעתם כי שיעור נכותו של המבקש גבוה באופן שהפיצוי שייפסק לו לכאורה עובר את גבול סמכותו של בית משפט השלום. המבקש לא תיקן את כתב התביעה לאחר שהוגשו חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, וכן לא ביקש להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום הורה על הגשת תחשיבי נזק, אך בסופו של דבר ביכר שלא להציע לבעלי הדין הצעת פשרה, וזאת חרף כמה בקשות שהגיש לו המבקש לעשות כן עקב רצונו לסיים את התיק בפשרה ובמהירות האפשרית ולקבל את הפיצוי. בית משפט השלום קצב מועדים להגשת ראיות וקבע ישיבת קדם משפט ליום 5.2.2014. ביום 30.4.2013 הגיש המבקש בקשה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בנימוק שסכום הפיצוי שצפוי להיפסק לו חורג מגבול סמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט (כב' סגן הנשיאה י' הראל ) דחה את הבקשה בקובעו כי "בקשת [המבקש] להעברת התיק לבית המשפט המחוזי לא הוגשה בדרך הנדרשת. מכל מקום, בשלב זה לפחות איני סבור כי יש מקום להעתר לבקשה וככל שתוגש בהמשך בקשה ותוגשנה ראיות אשוב ואשקול האם יש מקום להעברת התובענה לביהמ"ש המחוזי". המבקש ביקש רשות לערער על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) דחה את בקשתו בנימוק שהחלטתו של בית משפט השלום אינה בגדר החלטה סופית והיא נתונה לשינוי כפי שנאמר בה; וכי לא נגרם לו בשלב זה עוול מהותי או נזק מהסוג המחייב התערבות של ערכאת הערעור בשלב זה. מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש כי היא מעוררת שאלות החורגות מעניינם של הצדדים: (1) האם ניתן לדחות את הדיון בטענת חוסר סמכות עניינית לאחר שלב הגשת הראיות; (2) האם ההלכה שנקבעה ברע"א 2992/98 ספקטור נ' מגדל חברה לביטוח בע "מ , פ"ד נב(3) 674 (1998) חלה על תביעות שאינן לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. המדובר בבקשת רשות ערעור שנייה על החלטת ביניים של בית משפט השלום בסוגיה שהיא דיונית במהותה, ושערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה אלא במקרים חריגים (רע"א 5341/11

הלה הנדסה בנייה וייזום בע"מ נ' שולדנריין (18.8.2011)). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום לא סגר את הדלת בפני הגשת בקשה חדשה. על כן אין לומר כי מדובר בהחלטה שבאה בגדר אמת המידה שנקבעה בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 למתן רשות ערעור על החלטה אחרת. מעבר לכך יצוין, כי בדין קבע בית משפט השלום שהבקשה להעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי לא הוגשה כנדרש. זאת, משום שמשעה שהמבקש בחר שלא לתקן את כתב התביעה במסגרת הזמנים הקבועה בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הרי שהיה עליו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה כאמור בתקנה 92 ולתמוך את בקשתו בתצהיר שיתייחס לסיבה העובדתית שבעטיה בקשת התיקון מוגשת בשלב זה ולא קודם לכן. תחת זאת הגיש המבקש בקשה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, בלא שזו נתמכה בתצהיר. כאמור, בית משפט השלום קבע שככל שלאחר הגשת התצהירים תוגש בקשה כדין, הוא יידרש לה. בהתאם לכך, טענותיו של המבקש שמורות לו והוא יוכל להגיש בקשה כאמור בהמשך ההליך.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.