רע"א 5571-23 רע"א 5571-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.7.2023 (ע"ר 33420-07-23, השופט ג' הס). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2023 (ע"א 1105-07-23, השופטת א' מור-אל בסמכותה כרשמת).

2.מקורו של ההליך בטענה לקיומו של חוב של המבקש כלפי המשיבה, פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: פלאפון), בגין ציוד ושירותי שיחות שרכש ממנה ביולי 2014. בתוספת הוצאות הגבייה הסכום לחיוב הועמד על 4,260 שקלים. בתמצית יצוין כי כבר בינואר 2015 הגישה פלאפון תביעה על סכום קצוב נגד המבקש, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. מן המסמכים שצורפו לבקשה שבפני לא הובהרו הטעמים לחלוף הזמן בתיק זה, אך הלכה למעשה התנגדותו של המבקש הוגשה במרץ 2022, ובשלב זה התביעה הועברה להמשך דיון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. בית משפט השלום נתן למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת פיקדון בסך 800 שקלים.

3.ביום 22.6.2023 בית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב את המבקש במלוא סכום התביעה, בניכוי כספי הפיקדון (תאד"ם 7486-04-22, השופט ג' הימן).

4.ביום 2.7.2023 הגיש המבקש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לפטור מאגרה ובקשה לפטור מערבון. בקשות אלו הן שעומדות ביסוד ההליך שבפני. בעיקרו של דבר, המבקש טען בפני בית המשפט כי הוא נעדר כל אמצעים כלכליים, ועל כן אינו מסוגל לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. המבקש לא צירף תצהיר לבקשותיו, אך צירף פירוט חשבון עו"ש, שממנו נלמד כי הכנסותיו מביטוח לאומי וממשרד הבינוי והשיכון עומדות על כ-5,000 שקלים בחודש, וכן עולה כי הוא נעדר מסגרת אשראי והכנסות מעיסוק. עוד צירף המבקש מסמכים המעידים על כך שהיה בעבר דר רחוב.

5.על בסיס נתונים אלו, רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה לפטור מאגרה, דחתה את הבקשה לפטור מערבון, וכן הפחיתה את סכום הערבון כך שזה יעמוד על 3,000 שקלים, להפקדה בשלוש פעימות בסך של 1,000 שקלים כל אחת. רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי מצבו הכלכלי של המבקש אמנם דחוק, אך הוסיפה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, ועל כן האיזון הראוי בין זכותו לנהל הליך משפטי לבין זכותה של המשיבה לפסיקת הוצאות ככל שיידחה הערעור מצוי בהפחתת גובה הערבון בלבד.

6.ביום 16.7.2023 המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הרשמת, ובו עתר לפטור מהפקדת הערובה, כשהוא חוזר ומפנה לטענותיו באשר למצבו הכלכלי הקשה.

7.בפסק דינו הנזכר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור מבלי לקבל תשובה בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בה, ואף הטעים כי זו משקפת את האיזון הראוי בין ההתחשבות הנדרשת במצבו הכלכלי הקשה של המבקש לבין זכויותיה של המשיבה.

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה חוזר המבקש, שאינו מיוצג, על הטענות שהעלה ונדחו.

9.לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן זו אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ונטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"א 8778/22 חננאל נ' מאירי (5.3.2023); רע"א 1133/23 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (2.4.2023)). כמו כן, התרשמתי שהמותבים הקודמים התייחסו בכובד ראש למצבו הכלכלי והאישי המורכב של המבקש ונתנו לו משקל.

10.לצד האמור, ומבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים, קשה שלא להבחין בכך שהליך משפטי שנסב על סכום של כמה אלפי שקלים מתנהל בערכאות זה יותר משמונה שנים נגד אדם שמצבו הכלכלי אינו מן המשופרים. ניתן אך לקוות שהצדדים ימצאו את הדרך להגיע לכלל סיום מוסכם של הסכסוך ביניהם.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.