רע"א 5671/08 כוכב אלבז (אלקבץ) נ. בנק לאומי למשכנתאות

1.

המבקשת, המצויה בהליכי פשיטת רגל, הגישה לראש ההוצאה לפועל בחיפה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המבקשת מדירתה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל (בתיק שמספרו 12-06232-07-01) בהם נקט נגדה המשיב (להלן: הבנק ), לשם מימוש משכון שנרשם על הדירה להבטחת החזר הלוואה של הבנק שניתנה למבקשת ולבעלה לשעבר. ראש ההוצאה לפועל הנכבד (כב' הרשם ש' רומי ), בהחלטתו מתאריך 11.6.08, דחה את הבקשה לעכב את הפינוי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובגדרה הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הפינוי (בר"ע 3371/08). בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל ) החליט, בתאריך 23.6.08, לדחות את בקשת המבקשת ככל שהיא נוגעת לעיכוב ביצוע הפינוי, בקובעו, בין היתר, כי: "אין כל בסיס משפטי לחיוב הזוכה להמתין תקופה כה ארוכה, הגורמת לו נזקים ...".

על החלטה זו הגישה המבקשת, בתאריך 24.6.08, בקשת רשות לבית משפט זה. בגדרה הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הפינוי, שהיה קבוע לתאריך 25.6.08, וזאת כנגד הפקדה של מלוא חוב הפיגורים לבנק (לפי שיטתה של המבקשת), בסך של 55,600 ש"ח, בקופת בית המשפט או קופת ההוצאה לפועל.

2.

בתאריך 24.6.08 הוריתי על מתן סעד ארעי המעכב את ביצוע הפינוי עד להחלטה אחרת. כן הוריתי למבקשת לצרף לתיק, כמשיבים, את הנאמן בהליכי פשיטת הרגל ואת בעלה לשעבר, מר שמעון אלבז, כבעל מחצית הזכויות בדירה. בנוסף נתבקשה תגובת המשיבים כולם.

3.

בתגובתו, הבהיר הבנק את טעמיו המפורטים לדחיית הבקשה. הבנק טען כי עקב הפיגורים הנמשכים בפרעון ההלוואה, כמו גם כניסתה של המבקשת להליכי פשיטת רגל, עומדת לבנק הזכות להעמיד את מלוא סכום ההלוואה (בסכום של קרוב ל-400 אלף ש"ח, הכולל הפרשי הצמדה וריבית) לפירעון מיידי, ולפעול למימוש המשכון שנרשם להבטחת החזר ההלוואה. עוד טען הבנק, בין היתר, כי המבקשת היא פושטת רגל, שכל תשלום על-ידה כיום עלול להיחשב כהעדפת נושים אסורה. חרף כל האמור, ציין הבנק בשולי תגובתו כי הוא יהיה מוכן לעכב את פינוי הדירה, בהתקיים מספר תנאים (שלכאורה, בית משפט זה נתבקש לקובעם). תמצית התנאים: תשלום מלוא חוב הפיגורים (סכום שעומד לשיטת הבנק כבר על 66,162 ש"ח), הסכמה של כל הצדדים הנוגעים להסדר או העלולים להיות מושפעים ממנו כי זכויות הבנק לא ייפגעו, והסכמתם של האמורים לכך שלא תהא להם טענות כלפי הבנק בקשר עם ההסדר. לאור האמור, הוריתי לצדדים בהחלטתי מתאריך 8.7.08 להודיע בתוך 14 יום האם הגיעו להסדר שיאפשר את עיכוב הליך הפינוי מן הדירה.

4.

בתאריך 27.7.08 הודיע הבנק כי הצדדים לא הגיעו להסדר כלשהו, וטען שהמבקשת לא נקטה בעקבות החלטתי מתאריך 8.7.08 כל פעולה למצוא פתרון למצב הדברים שנוצר. מתגובת המבקשת עולה כי היא אכן לא עשתה דבר לאחר החלטתי האמורה מתאריך 8.7.08 לשם הגעה להסדר מוסכם עם הבנק, על יסוד המתווה הנזכר בתשובתו. המבקשת הסתפקה רק בהודעה לאקונית ששלחה לבנק ביום 25.6.08 (בעקבות מתן סעד הארעי), ואשר ברור היה כי אינה מקובלת על הבנק, כי היא נכונה לשלם את חוב הפיגורים בסך 55,600 ש"ח ולפעול להמשך תשלום החזרי ההלוואה כסדרם. רק לאחר קבלת הודעתו של הבנק מתאריך 27.7.08, פנתה ב"כ המבקשת לבנק, אשר הבהיר כי הוא מוכן עדיין להגיע להסדר, ככל שישולם מלוא חוב הפיגורים (בסך 66,162 ש"ח) ותתקבל לכך הסכמת כל הנוגעים להסדר, לרבות בעלה לשעבר של המבקשת, שמעון אלבז, והערב להלוואה – מר יהושע צבר. לטענת המבקשת לא ניתן לקבל את הסכמת השניים, המצויים שניהם בהליכי כינוס נכסים.

בנסיבות הענין, אין מנוס איפוא אלא להיזקק לבקשת רשות הערעור ולהכריע בה.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הבנק והנאמן, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור (ובגדרה – הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי) – להידחות. כעולה מן המסמכים שצורפו לתשובת הבנק, הרי שבקשה דומה קודמת של המבקשת נדחתה כבר הן על-ידי ראש ההוצאה לפועל, והן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בבר"ע 2305/07, מתאריך 16.3.08, שדחה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (פסק דין שלא צורף על-ידי המבקשת לבקשותיה). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל ) קבע בפסק דינו האמור כי בהיעדר טענת "פרעתי" מטעם המבקשת, ומשכל טענתה של המבקשת היא שבעלה לשעבר לא עמד בתשלומי המשכנתא, דין הבקשה להידחות, וזכותו של הבנק למימוש הבטוחה שבידו. אין במוכנותה העקרונית (ולא המעשית) של המבקשת כיום – בניגוד לעבר – לשלם את מקצת חובה לבנק כדי לשנות את מצב הדברים, ואין בפיה כל טענה ממשית, שיהיה בכוחה למנוע מן הבנק את זכותו למימוש הבטוחה.

6.

נושה מובטח שבידו שעבוד קנייני יכול להיפרע מן החייב בדרך של מימוש הנכס המשועבד, במנותק מהליכים אחרים המתקיימים בעניינו של החוב או בעניינו של החייב, דוגמת הליכי פשיטת רגל (ראו: רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות , פ"ד נד(4) 761). אמנם, הנכס המשועבד במקרה דנן הוא דירת מגוריה של המבקשת ושל ילדיה. עם זאת, על כך נאמר:

"עם כל הרגישות הראויה בנושא זה, בסופו של יום גם אין לנעול דלת בפני לווים על ידי מניעה נמשכת של מימוש משכנתא בהליכים ארוכים, המייקרים את כלל ההלוואות ועלולים להביא להחמרת תנאיה" (ר ע " א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

(לא פורסם, 7.12.04, מפי השופט א' רובינשטיין )

7.

אחרונה: המבקשת נמנעה מלצרף את בעלה לשעבר מר אלבז (כבעל מחצית הזכויות בדירה) לבקשותיה, חרף הוראות חוזרות ונשנות של הערכאות השיפוטיות לעשות כן. הסבריה בענין אינם מניחים את הדעת. בית המשפט המחוזי הנכבד כבר העיר בפסק דינו כי: "חובת צירופו של הגרוש להליכים כגון אלה הובהרה כבר בבר"ע הקודמת, אולם למרות זאת בחרה המבקשת, מסיבות השמורות עמה, שלא לצרפו לבקשה דנן". מן המסמכים שצירף הבנק לתשובתו עולה כי מר אלבז (שביקש להצטרף להליכים קודמים בהם נקטה המבקשת) טוען שהאחריות לנשיאה בתשלומי המשכנתא חלה על המבקשת, וחשוב מכך – הוא מסכים למימוש הבטוחה, כפי הנראה על מנת למנוע את המשך תפיחת החובות לבנק. מסתבר כי עמדה זו לא היתה נוחה למבקשת ולכן היא נמנעה מלהציגה, אף שמחויבת היתה לעשות כן, ודאי עת היא עותרת לסעד זמניים בערעור.

8.

בשים לב לנסיבות ולהשתלשלות הדברים שתוארה לעיל – לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד נשוא בקשה זו, וממילא לא מצאתי כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור בתיק זה.

9.

לאור כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית, ובגדרה נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי. עם זאת על מנת ליתן למבקשת הזדמנות אחרונה לנסות ולהגיע להסדר עם הבנק, אשר יובא לאישור הערכאה השיפוטית המתאימה וייתר את הצורך בפינוי הדירה, ולחלופין – להיערך לפינוי הדירה, אני מאריך את הסעד הארעי שניתן על ידי בהחלטתי מתאריך 24.6.08, עד ליום 31.8.08, שאז יתבטל.

10.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב, בסכום של 5,000 ש"ח.