רע"א 5693/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ארט בי, חברה בערבות מוגבלת (בפירוק)

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' אור) בע"א 4207/98 מיום 25/6/98.

1.המשיבה הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כספית בשווי 152,551,000 ש"ח נגד המבקשים ונגד המשיבים הפורמאלים. טענת המשיבה היא כי הסכום הנ"ל נגזל ממנה על ידי המשיב הפורמאלי בוגוסלב בגשיק והועבר לחשבונו האישי בבל"ל, בסיועם הפעיל ו/או בשל תרמיתם, רשלנותם החמורה וחוסר זהירותם החריגה של המבקשים והמשיב הפורמאלי עודד הראל. המשיבה היא חברה בפירוק והתביעה הוגשה באמצעות מפרקה, מר יז'י צירן (להלן: "המפרק").

2.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לחייב את המשיבה במתן ערובה לתשלום הוצאותיהם וזאת בשל חשש שאם ייפסקו הוצאות לטובתם לא יוכלו להיפרע מהמשיבה, עקב היותה חברה זרה חדלת פירעון, הנמצאת בהליכי פירוק. לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה לחיובה בערובה הגישו המבקשים בקשה לחקור את המפרק על התצהיר שנתן, בתמיכה לתגובת המשיבה. רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' וכסלר) נתנה החלטה בבקשה לחקירת המפרק, לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה זו. לפי החלטת הרשמת אין מקום להזמין את המפרק, השוהה בפולין, לחקירה בשלב זה. חקירתו של המפרק על התצהיר ועל מצב נכסי המשיבה תתאפשר בעת הופעתו כעד במהלך המשפט.

3.על החלטה זו ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי המבקשים יוכלו לחקור את המפרק בשלב ההוכחות חקירה שלמה, ובכך יחסכו זמן והוצאות במקום לבזבזם. אם מחקירתו יעלה שסיכויי התביעה קלושים יוכלו המבקשים לחזור ולפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את המשיבה בערובה להוצאות. עוד קבע בית המשפט שבנסיבות העניין אפילו אין לתובעת כספים כערובה להוצאות, עדיין יש לאפשר לה להוכיח תביעתה כנגד המבקשים.

4.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו. נציין כי בשלב זה טרם נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה לחיוב המשיבה בערובה. המבקשים מעמידים את בקשתם על שני טיעונים משפטיים. האחד, כי זכותו של בעל דין, במסגרת הליכי ביניים, לחקור את המצהיר מטעם הצד שכנגד נותרה על כנה גם לאחר תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") בנוגע להגשת בקשה בכתב. השני, כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הערעור מבלי שהתקיים בו דיון על דרך סיכומים בכתב או על דרך הטיעון בעל-פה.

5.לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. אכן, צודקים המבקשים בטענתם כי תיקון התקנות לא נועד לשנות מהדין הקודם לעניין זכותו של בעל דין לחקור על תצהירי יריבו בחקירה שכנגד גם בהליכי ביניים. הלכה בעניין זה יצאה רק לאחרונה מידי בית משפט זה (ראו רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח'

(טרם פורסם)). עם זאת, היקף החקירה בהליכי ביניים נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ואף רשאי הוא, בנסיבות מסוימות, ליתן את החלטתו ללא חקירת המצהירים, על יסוד הבקשה והתשובה בלבד (ראו רע"א 624/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד רשות שדות התעופה (טרם פורסם)). במקרה הנדון לפני שוכנעתי כי הן הרשמת והן בית המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור על החלטת הרשמת, שקלו לגופן את טענות הצדדים ועשו שימוש ראוי בשיקול הדעת המוקנה להם, תוך התחשבות בשלב הראשוני בו מצוי המשפט ותוך קביעה כי המבקשים את הערובה יוכלו לעתור על דרך בקשה חוזרת גם בשלבי המשפט הבאים. משמעות קביעה זו הינה כי מהמבקשים לא נשללה הזכות לחקירה שכנגד אלא אך נדחתה למועד מאוחר יותר. מהחלטות בית המשפט המחוזי לא ניתן להסיק, ולו ברמז, כי הן נסמכו על התיקון הנ"ל בתקנות, וכי בית המשפט סבר שהתיקון גרע מזכותו של בעל דין לחקור את יריבו על תצהירו. אציין עוד כי בתשובה לבקשת רשות הערעור חזרה המשיבה על הודעתה כי המפרק יזומן כעד במהלך המשפט עצמו והוא יסכים להיחקר גם על התצהיר נשוא בקשה זו.

6.לעניין טיעונם של המבקשים לגבי דחיית הערעור מבלי שהתקיים בו דיון, לאחר עיון בבקשה ובתשובה על נספחיהן, נחה דעתי כי הערעור הוכרע על היסודות הנדרשים בתקנה 453 לתקנות ומטעם זה, מבלי להכריע בשאלת סדרי הדין בערעור על החלטת רשם, לא מצאתי מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי (וראו גם תקנה 526 לתקנות).

7.כאמור, טרם ניתנה החלטה בבקשה לחיוב המשיבה בערובה. אף בשל כך לא מצאתי מקום להתערב בשלב מקדמי זה. בנסיבות אלה נחה דעתי כי אין מקום לרשות ערעור בעניין זה.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה מס' 1 בסך 10,000 ש"ח.