רע"א 5707/09 דוד רויזמן נ. ניסים לוי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים, ג'

גינת, סגן נשיא, ש' שטמר, וב' בר-זיו), שקיבל בחלקו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ע' נווה).

1.

המשיבים הגישו תביעה כספית ותביעה לסילוק יד נגד המבקשים. מדובר בשכנים הגרים בבניין בו שתי דירות בקרית אתא, שהוא בניין אחורי הנמצא על אותה חלקה יחד עם בניין נוסף ובו 6 דירות. הבניינים טרם נרשמו כבניינים משותפים. המשיבים טענו כי המבקשים השתלטו על קומת העמודים מתחת לביתם, גידרו אותה ומנעו שימוש בה, שלא כדין. בית משפט השלום קבע כי בהעדר רישום בית משותף נפרד לבניין, מדובר בחלק מהמקרקעין השייך לכל שמונה הדיירים החולקים את אותה חלקה בשווה ולכן דמי השימוש שקבע יחולקו ביניהם. כן קבע כי על המבקשים לסלק ידם מקומת העמודים ואף מחלק הגינה שנתפס על ידם שלא כדין.

2.

המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בו טענו כי קומת העמודים המקורה והגינה נרכשו והוצמדו על ידם כדין במסגרת הסכם רכישת הדירה. בית המשפט המחוזי סבר כי אין יסוד לערעור בכל הנוגע לקומת העמודים. אשר להוראות האופרטיביות שנתן בית משפט השלום בנוגע לגינה, סבר בית המשפט המחוזי כי אלה אינן מנומקות דיין ולכן החזיר את הדיון לבית משפט השלום, בנושא זה בלבד.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי. לטענתם, הם חתמו על ההסכם לרכישת דירתם לפני שהמשיבים רכשו את דירתם שלהם, ואף נרשמה לטובתם הערת אזהרה הכוללת הצמדת קומת העמודים והגינה. לפיכך, הם סבורים, חל סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. לטענת המבקשים, בניגוד לקביעת בית משפט השלום, הפירוט בחוזי הרכישה ובמסמכים האחרים מספק. בניגוד למקרים שנידונו בעבר בפסיקה, המשיבים היו מיוצגים בעת החתימה על החוזה ולכן אין לטעון כי לא הבינו על מה חתמו. לדעתם, היה מקום לקבל את עדות עו"ד גרי אביבי, בא כוחו של הקבלן שבנה את הבניין. לדעת המבקשים, מכלול זה מוביל למסקנה כי זכויות הבעלות בקומת העמודים ובגינה ניתנו להם במסגרת חוזה הרכישה, כדין, ולפיכך מבקשים הם לבטל את פסק הדין לעניין סילוק היד, תשלום דמי שימוש והוצאות המשפט.

4.

המשיבים הגישו בקשה לאפשר להם להגיב לבקשת רשות הערעור. החלטתי להיעתר לבקשה. לדידם של המשיבים אין הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. המשיבים מציינים כי באת כח המבקשים היא בתו של הקבלן שבנה את הבניין נשוא הדיון. לטענתם, הקבלן לא היה רשאי למכור למבקשים את הזכויות הקנייניות של המשיבים. המשיבים מפנים לפסק דין קודם בו נקבע כי אין לחברה הקבלנית או למנהלה כל זכות לנצל את אחוזי הבנייה שבבניין, וטוענים כי במהלך הדיון בבית משפט השלום הופרכה טענתם המרכזית של המבקשים לפיה רכשו את החלקים נשוא בקשה זו. בחוזה עליו חתמו המבקשים לא מופיעה המלה "מקורה". לעומת זאת, במסמך אחר עליו מופיעות חתימות הצדדים, הוצמדה קומת העמודים המקורה לשניהם כשטח משותף. לפיכך, לטענתם, עסקאות רכישת השטחים נשוא דיון זה נעשו לאחר חתימת כל חוזי המכר בכל הדירות, וזאת כדי לקנות את הסכמת המבקשים לבניית דירה תשיעית על גג הבניין, בלא היתר כדין. המבקשים מפנים לחוזי הרכישה עליהם חתמו הצדדים בהם לא מוזכר עניין ההצמדות כלל. להפך, בסעיף 11 בכל אחד מהחוזים הצהירו הצדדים כי אין להם זכויות כלשהן בשטח שבין העמודים. על סעיף זה חתומים כל רוכשי הדירות בבניינים. לאור כל האמור מבקשים הם לדחות את הבקשה.

5.

דין הבקשה להידחות מאחר ואין היא מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית ואין היא חורגת מהעניין של הצדדים הישירים לסכסוך זה. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלה האם הוצמד שטח קומת העמודים לדירת המבקשים הינה שאלה שבעובדה שבית משפט השלום פסק בה על יסוד הראיות שהובאו בפניו. בית משפט השלום קבע כי מחוזה הרכישה של המבקשים עולה כי לא רכשו את קומת העמודים המקורה, וכי עדותו של עו"ד אביבי בהקשר זה לא הניחה את דעתו. מסקנה זו התחזקה נוכח העובדה כי הקבלן לא היה רשאי לערוך עסקאות המאוחרות למכר הדירות, לרבות בנוגע להעברת קומת העמודים לידי המבקשים. במסקנה זו אליה הגיע בית משפט השלום, לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב. גם אני, כמו הערכאות דלמטה סבורה כי המבקשים לא הוכיחו קיומן של זכויות בקומת העמודים המקורה. לא מצאתי כי יש בטענותיהם של המבקשים כדי להפריך את מסקנת הערכאות דלמטה כי המבקשים לא הוכיחו קיומן של זכויות בקומת העמודים המקורה.

מאחר ועולה מפסק דינו של בית משפט השלום כי הסכסוך בין הצדדים הוא מר, ובשל כך שהדיון הוחזר לבית משפט השלום בנושא הגינה ולפיכך הסכסוך טרם הסתיים, החלטתי להימנע מהשתת הוצאות על המבקשים בבקשה זו מתוך תקווה כי הצדדים ישכילו, לטובתם, לסיים את המחלוקות שביניהם.

הבקשה נדחית.