רע"א 5742/06 המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי המשיבה אינה חבה בפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בנסיבות בהן הכלי הפוגע אינו "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק. המבקש, המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המבקש ) הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין. המזכירה הראשית קבעה את סכום הערבון שעליו להפקיד להבטחת הוצאות המשיבה על סך של 20,000 ₪. בהודעתו מיום 11.7.06 טען המבקש כי דינו בעניין אגרות וערבויות הוא כדין המדינה ולפיכך הוא פטור מהפקדת ערבון. בהחלטתי מיום 13.7.06 התבקש המבקש להבהיר את עמדתו הנ"ל. בתגובתו טען ב"כ המבקש כי המבקש פטור מתשלום אגרה ולפי תקנה 13(ח) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 ניתן לו פטור מכל תשלום נוסף, ובכלל זה, מהפקדת ערבון. עוד טען ב"כ המבקש כי ההיגיון העומד ביסוד הפטור הניתן למדינה מהפקדת ערבון הינה חוסנה הכלכלי והעדר חשש מאי תשלום ההוצאות, ואותו הגיון חל, על פי הנטען, גם על המבקש שהוא גוף איתן פיננסית.

2.בהחלטתי מיום 1.8.06 הבהרתי כי תקנה 13(ח) הנ"ל אינה פוטרת את המבקש מהפקדת ערבון, אולם בשים לב לטענת המבקש לעניין מעמדו הפיננסי והעדר חשש מאי תשלום הוצאות משפט בקשתי את תגובת המשיבה למתן פטור למבקשת מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות ההליך. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. ב"כ המשיבה הבהיר, כי ברגיל היתה המשיבה משאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בבקשה לאור מיהות המבקש. אולם, לטענתו, במקרה דנן אין הוא יכול לעשות כן שכן המבקש טרם שילם לו את ההוצאות בהן חויב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, למרות שבערעור הסכימה המשיבה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון.

3.בהחלטתי ברע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מסדר פאטי ביני פראטללי (טרם פורסם) הבהרתי כי סעיף 8 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תש"ח-1984, הפוטר את המדינה מהחובה להפקיד ערבון, אינו חל על המבקשת. כמו כן הבהרתי כי אין די באיתנות כלכלית על מנת להעניק פטור גורף מהחובה להפקיד ערבון. פטור כאמור ניתן רק באותם מקרים מיוחדים בהם מוכחת מסורת של כיבוד פסיקת הוצאות משפט, וכי לא כך הוכח לגבי המבקשת במספר הליכים שבאו לפני (רע"א 399/06 הנ"ל; רע"א 3596/06 המוסד לביטוח לאומי נ' ביה"ס "בן יקרי" כפר הנוער הדתי (טרם פורסם)), ומכל מקום לא כך הוכח במקרה שלפני. כאמור, לטענת המשיבה המבקשת טרם שילמה לה את הוצאות המשפט בהן חויבה בפסק דינו של בית משפט קמא. במצב דברים זה, אין מקום לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון. אוסיף, כפי שהבהרתי ברע"א 3990/06 הנ"ל, אין במסקנתי זו כדי להטיל ספק בכך שהמבקש מתעתד לשלם למשיבה את ההוצאות בהן חויב בערכאה הקודמת ואת ההוצאות בהן יחויב בהליך שבכותרת, אם תפסקנה כאלה. אולם החובה להפקיד ערבון נובעת לא רק מהחשש כי פסיקת בית המשפט לעניין הוצאות לא תכובד בתאריך כלשהו, אלא גם על מנת לוודא את זמינות התשלום. הערבון שנקבע יופקד תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת. ימי פגרה יבואו במניין הימים.