רע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מסדר פאטי ביני פראטללי

לפני בקשה לפטור מערבון בהליך שבכותרת.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קיבל את ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי תביעת שיבוב שהגיש המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המבקש) , נגד המשיבים התיישנה. בבקשה שלפני טוען המבקש כי מעמדו כזרוע של המדינה וכגוף כלכלי-ציבורי מבטיח שהוא ישלם כל סכום הוצאות שיושת עליו, אם וככול שיושת. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין חולק כי מצבו הכלכלי של המבקש מאפשר לו להפקיד ערבון. כמו כן, לטענתם, המבקש טרם שילם להם את סכום ההוצאות בהם חויב בפסק דינו של בית משפט קמא.

2.לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, כולל תגובה נוספת שהוגשה לבקשתי על ידי המבקש, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני דין הבקשה להידחות. אנמק את עמדתי. לפי סעיף 8 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תש"ח-1948 ( להלן: חוק לתיקון סדרי הדין ) , פטורה המדינה מתשלום כל אגרה, פיקדון או מתן ערובה או בטוחה במסגרת הליכים שהיא צד להם. לפי סעיף 11 לחוק "לעניין חוק זה, דין מוסד המדינה שאינו תאגיד כדין המדינה". לפי סעיף 8(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, המוסד לביטוח לאומי הוא "תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית". מכאן, שסעיף 8 לחוק לתיקון סדרי הדין אינו חל על המבקש.

3.אשר לטענת המבקש לפיה מעמדו ואיתנותו הפיננסית מצדיקים מתן פטור מהפקדת ערבון. אכן, אין מחלוקת בדבר איתנותו הכלכלית של המבקש. אולם עצם איתנותו הכלכלית של תאגיד אין די בה כדי להעניק לו פטור גורף מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד. רק במקרים מסוימים, בהם בנוסף לאיתנות כלכלית, מוכחת מסורת ארוכה של כיבוד פסיקת הוצאות משפט, ללא יוצא מן הכלל, הנוהג הוא להסתפק בהפקדת התחייבות עצמית חלף הפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית. אולם בשים לב למספר מקרים שהובאו לפני לאחרונה בהם נטען כי המבקש לא שילם את ההוצאות בהן חויב בערכאות קודמות (ראו: רע"א 5742/06; רע"א 3596/06), אין לי אלא לקבוע, בזהירות הראויה, כי דומה שלא כך הוכח לגבי המבקש ומכל מקום לא כך הוכח במקרה שלפני. כאמור, לטענת המשיבים המבקש טרם שילם להם את ההוצאות בהם חויב בפסק דינו של בית משפט קמא. במצב דברים זה, אין מקום להיעתר לבקשה לפטור מערבון. ודוק, במסקנתי זו אין כדי להטיל ספק בכך שהמבקש מתעתד לשלם למשיבים את ההוצאות בהן חויב בפסק דינו של בית משפט קמא וכן את ההוצאות בהן יחויב בהליך שבכותרת, אם תפסקנה כאלה. אולם החובה להפקיד ערבון נובעת לא רק מהחשש כי פסיקת בית המשפט לעניין הוצאות לא תכובד בתאריך כלשהו, אלא גם על מנת לוודא את זמינותו של התשלום.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקש יפקיד ערבון בסך של 15,000 ₪ תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צרך במתן הודעה נוספת.