רע"א 5795/21 יצחק בן משה נ. עו"ד אלונה בומגרטן

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הלית סילש ) בפש"ר 24386-07-13 ופש"ר 19727-07-21 מיום 18.8.2021, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש, המצוי בהליכי חדלות פירעון, לפדיון נכס על ידו. בצד בקשת רשות הערעור, התבקש גם עיכוב ביצוע החלטה זו.

1.

עסקינן בבקשתו של המבקש (להלן: החייב ), המצוי בהליכי חדלות פירעון מזה כ-8 שנים, לפדיון עצמי של בית מגוריו המצוי בפתח תקווה, והידוע כגוש 6371 חלקה 176 (להלן: הנכס ). סוגיית מימושו של הנכס האמור החלה להתדיין עוד בתחילתם של הליכי חדלות הפירעון, כאשר נפתח הליך הוצאה לפועל בעניין, ביוזמת נושה מובטח של החייב (תיק מס' 20-10950-13-5. להלן: הליך הוצאה לפועל ). במסגרת הליך ההוצאה לפועל מונה כונס נכסים לנכס, והחלו להתנהל הליכים למכירתו כאשר ביום 15.3.2016 נחתם הסכם מכר עם צדדים שלישיים (להלן: הרוכשים המיועדים ) כנגד תמורה בסך של 5.5 מיליון ש"ח (הסכם אשר קיבל תוקף על ידי רשמת ההוצאה לפועל ביום 22.3.2016).

2.

הרקע להגשת הבקשה מושא ההליך דנן הוא בהודעת עדכון מיום 18.8.2021 שהוגשה מטעם הנאמנות בהליך חדלות הפירעון (המשיבות 1 ו-2. להלן: הנאמנות ), לפיה הרוכשים המיועדים של הנכס לא השלימו את תמורת המכר, חרף ארכות חוזרות ונשנות שניתנו להם, ועל כן הוגש בהליך ההוצאה לפועל בקשה לביטול הסכם המכר מחמת הפרתו ויציאה להליך מכרז חדש (להלן: הודעת העדכון ו- הבקשה לביטול הסכם המכר , בהתאמה).

3.

בעקבות הודעה העדכון, ועל אף שטרם התקבלה כל החלטה בעניין על ידי רשמת ההוצאה לפועל, הגיש המבקש עוד באותו יום " בקשה דחופה לפדיון הנכס על פי החלטת בית המשפט העליון רע"א 5725/16 " (להלן: הבקשה ). על פי האמור בבקשה, החייב מציע לפדות את הנכס ב"סכום נטו" באמצעות העברה של 2 מיליון ש"ח לקופת פשיטת הרגל, ובנוסף לכך לשאת בתשלומי החוב של הנושה המובטח (אשר עומדים, לטענתו, על כ-3 מיליון ש"ח). הצעה זו מבוססת, כך על פי הנטען, על עמדת הנאמנות שהוגשה ביום 10.1.2016.

4.

ביום 18.8.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה מן הטעם שאין באמור בהודעת העדכון כדי לאפשר לחייב להגיש בקשה לפדיון עצמי של הנכס. מכל מקום, צוין כי בקשתו של החייב לפדיון עצמי של הנכס נדונה ונדחתה בהחלטות קודמות, ובפרט בהחלטה מיום 7.3.2016. עוד הדגיש בית המשפט קמא כי אין בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 5725/16, אליה הפנה החייב, כדי לסייע לו בבקשתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לאחר שעיינתי בנימוקי בקשת רשות הערעור, ובהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא, וכן מעיון בנט-המשפט, בקשת החייב לפדיון עצמי של הנכס הוגשה עוד ביום 3.1.2016, כאשר ביום 7.3.2016 קבע בית המשפט קמא כי לנוכח הפער הניכר בין הצעת הפדיון מטעם החייב לבין ההצעה שזכתה בהתמחרות בשעתה, נראה כי הצעת החייב איננה רלוונטית עוד. בהמשך, הגיש החייב בקשה נוספת לפדיון הנכס, וזו נדחתה ביום 19.7.2016, תוך שבית המשפט קמא מבהיר כי ככל שהחייב מעוניין לפדות את הנכס, עליו להגיש בקשה מתאימה במסגרת הליך ההוצאה לפועל בגדרו מתנהל הליך המכר. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה אחרונה זו נדחתה על ידי כב' השופט יורם דנציגר ביום 24.7.2016 במסגרת רע"א 5725/16 תוך שנקבע כי " משבקשת המבקש הוגשה אפוא שלא בדרך הנכונה, לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי כי יש לדחותה ". מכאן שבקשתו של החייב כבר הובאה לפתחו של בית המשפט קמא לפני למעלה מ-4 שנים, כאשר אין בהודעת העדכון שהוגשה כדי לשנות מהחלטות קודמות שניתנו בעניין, בוודאי בשים לב לכך שהבקשה לביטול הסכם המכר טרם נדונה והוכרעה. ממילא, כפי שאף הובהר לחייב, ההליך המתאים להגשת בקשותיו של החייב הקשורות להליך המכר של הנכס הנדון הוא במסגרת הליך ההוצאה לפועל שמתנהל בעניינו.

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.