פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
5823/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש
:
משה
שוחט
נגד
המשיב
:
משרד
הבטחון - קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 20/7/98 בע"א 4141/98
שניתן
על ידי כבוד הנשיא ו' זילר והשופטים:
י'
צור וא"צ בן-זמרה
בשם
המבקש: עו"ד מ' סובול
בשם
המשיב: עו"ד ז' אלדן
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 4141/97, בפני השופטים: הנשיא ו' זילר, י' צור, א"צ בן-זמרה מיום 20/7/98).
1.המבקש הגיש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959-, ובה תבע להכיר במחלת הסוכרת שנתגלתה בו במהלך שירותו במשטרה כמחלה שנגרמה או הוחמרה עקב שירותו. תביעתו נדחתה על-ידי קצין התגמולים (החלטה מיום 30.7.96), שקבע כי לא קיים כל קשר בין מחלת הסוכרת ממנה סובל המבקש לבין תנאי שירותו במשטרה.
2.ערעורו של המבקש על החלטת קצין התגמולים בפני וועדת הערעורים שבבית המשפט השלום בירושלים, נדחה (ע"נ 178/96, בפני השופט (בדימ') מ' חסון והחברים פרופ' י' שנקר ועו"ד ז' וייל; פסק דין מיום 21/11/97).
3.המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי נושא הערעור הוא עניין עובדתי שאין לערער עליו; כמו כן נקבע, לגופו של עניין, כי מסקנת ועדת הערעורים נכונה היא.
4.כעת פונה המבקש לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. לטענתו לא נתן בית המשפט המחוזי דגש מספיק לעדות המומחה שהובאה בפניו ובה נאמר כי קיים קשר מלא של "גרימה" בין התנאים והנסיבות להם נחשף המבקש בשירותו לבין פריצת המחלה, הופעתה ומהלכה. כמו כן, טוען המבקש, כי טעה בית המשפט קמא כשקבע כי נעשה "שינוי חזית" בתביעתו של המבקש וכי טעה בית המשפט קמא כשהציב בפניו רף הוכחות גבוה ממידת ההוכחה "הנדרשת מנכה".
5.לטענת המשיב אין מחלוקת על כך כי מצב של דחק קיצוני עשוי לגרום להתפרצות מחלה, מהסוג בה לקה המבקש, אך המבקש לא הוכיח את גרסתו העובדתית לגבי מועד התגלות המחלה לראשונה. סוגייה זו, טוען המשיב, היא סוגיה עובדתית שאינה עומדת בדרישות סעיף 34(א) לחוק הנכים, (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- - לפיו ערעור לבית משפט מחוזי מותר בנקודה משפטית בלבד. עוד טוען המשיב כי מקרה זה אינו עונה על הקריטריונים למתן רשות ערעור שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה.
6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בערכאה שלישית תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (לעניין זה, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הלכה זו, וההגיון שבבסיסה, חלים אף מקום שבו הערעור הראשון היה על החלטתה של ועדת התגמולים לפי חוק הנכים (ראו לדוגמא: רע"א 3345/96 זקבך נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח הדבר שבעקבות האירוע החריג שעבר המבקש, פרצה אצלו מחלת הסוכרת. קביעה זו היא קביעה עובדתית הנעשית על בסיס הנתונים העובדתיים שהיו בפני ועדת הערעור ובפני בית המשפט המחוזי. בטענות כנגד הקביעות העובדתיות של הערכאות קמא אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 5475/95, דקל נ' מדינת ישראל - קצין התגמולים , (לא פורסם)).
7.דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"א בטבת התשנ"ט
(30.12.98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98058230.
A02
/דז/