רע"א 587/03 דניאלה נעימי נ. עו"ד מ. קידר-הנאמן לנכסי החייבים יעקב נעימי

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר) שלא לדחות את מימוש משכון המשיב 2 בביתה של המבקשת.

המשיב 2 הינו בעל משכנתה בבית המבקשת. הוא הגיש בקשה למימוש המשכון עוד בשנת 1999. מימוש המשכון נדחה פעם אחר פעם בשל הליכים שונים אותם יזמה המבקשת. לאחר שבקשותיה הקודמות נדחו, פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה שיעכב את הליכי המימוש בהוצאה לפועל למשך שנה, כיוון שלנחלה שבבעלותה אמורה להתווסף חלקת אדמה נוספת, בכפוף למתן אישורים שונים מטעם הרשויות. המבקשת טענה כי הרחבה זו של הנחלה תגדיל את ערכה, ותביא למכירת הנכס תמורת מחיר גבוה יותר.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בסוברו כי אף אם היה משתכנע כי השטח יסופח לנחלת המבקשת - כי אז יתבטא ערכו גם במכירתו של הנכס שתיערך היום. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר לוותה בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בהחלטה מיום 2.7.2003 נעניתי לבקשת עיכוב הביצוע. עתה, משהושלמו הליכי רישום הבקשה, בשלה העת לדון בבקשת רשות הערעור.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר נימנע מלעכב את מימוש המשכון. היא סבורה כי מימוש המשכון כעת יגרום לה לנזק בלתי הפיך. זאת כיוון שביתה יימכר והיא תאבד את האפשרות להנות הפירות הרחבתה הצפוייה של החלקה שבבעלותה. המבקשת גורסת כי אין ספק כי בעתיד הקרוב יושלמו ההליכים בקשר לתוספת זו לחלקה, ולכן, כך לפי שיטתה, יש להימנע ממימוש המשכון בעת הזאת.

המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיב 1, הנאמן לנכסי בעלה פושט הרגל של המבקשת, טוען בתשובתו (הסתורה קמעה) כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי ערך התוספת האפשרית לנחלה יבוטא במחיר שיושג עבורה. המשיב 1 מציין כי ככל שערך זה לא יבוטא במחיר אשר יושג במימוש הנכס בהוצאה לפועל, הרי שאובדן כספי זה הוא פועל יוצא הכרחי של מאפייני ההליך של מכירה כפוייה, הליך המאפיין כל מימוש של משכון.

המשיב 2, סבור כי בקשה זו הינה שימוש לרעה בהליכי משפט, ואינה אלא, עוד ניסיון בשורה ארוכה של ניסיונות של המבקשת למנוע ממנו את מימוש זכויותיו, עליהן איש אינו חולק. המשיב 2 מצביע על השיהוי בהעלאת הטענה בדבר ההרחבה העתידית של החלקה, ועל העדרן של ראיות אשר יבססו את הטענה כי הרחבה זו תתבצע בזמן הקרוב.

המשיב 3, מדגיש את הנזק הנגרם לקופת פשיטת הרגל בשל העיכוב הרב במימוש הבטוחה, שכן חיובי הריבית לטובת המשיב 2 הולכים ותופחים. עוד סבור המשיב 3, כמו המשיב 2, כי המבקשת נעדרת מעמד בהליך זה, כיוון שהבקשה שדחייתה היא נשוא בקשת רשות הערעור, הוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי המשיב 1.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות שהוגשו עליה ובתגובה שהגישה המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט קמא מצא, על בסיס חומר הראיות שהוצג בפניו, כי טענות המבקשת לעניין הנזק שייגרם לה בשל מימוש המשכון עתה, לא הוכחו כדבעי. בית משפט זה, בהכריעו בבקשות רשות ערעור, אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי מקום לחרוג ממנהגה זו של ערכאת הערעור בעניינה של המבקשת. בכל מקרה, כפי שציין השופט המלומד בבית המשפט קמא, אם וככל שקיים סיכוי כי ערך נכסה של המבקשת יעלה, הרי, שסיכוי זה יגולם במחיר שיתקבל ממכירת הנכס עתה.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב 1 בסך 5,000 ש"ח, בהוצאות המשיב 2 בסך 10,000 ש"ח, ובהוצאות המשיב 3 בסך 10,000 ש"ח.