רע"א 589/99 יונתן כספי נ. צבי צרפתי ושות' חברה לבניין בקבלנות בע"מ

המבקשים הגישו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), אשר ביטל בחלקו פסק בורר ביניהם. הביטול מתייחס לחלק מפסק הבוררות, הקובע כי המבקשים אינם ערבים אישית לחיוביה של המשיבה הפורמלית שהיא חברה בבעלותם, אשר בחלקו האחר של פסק הבורר התקבלה תביעת משיבה 1 נגדה.

הנימוק לביטול אותו חלק מפסק הבורר הוא, כי שאלת ערבותם האישית של המבקשים לא היתה כלל במחלוקת, וממילא לא נשמעו ראיות וטענות בעניין זה. לפיכך, נגוע פסק הבורר, ככל שהוא נוגע לערבות, בחריגה מסמכות, ויש בו כדי לעורר אף חשש לעיוות דין.

כיוון שהחברה עצמה (המשיבה הפורמלית) אינה בעלת נכסים משמעותיים, הרי בפועל על המבקשים עצמם לשאת בתשלום על פי פסק הבורר.

על פסק דין זה מתבקשים, כאמור, המבקשים לערער, ובפני בקשתם להארכת המועד להפקדת ערבון. הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להפקדת ערבון, ולאחר שנשלחה למבקשים הודעה, כי בקשתם נרשמה לדחיה בהתאם לתקנות 431 ו404-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות).

בבקשה להארכת המועד ובתצהיר המצורף לה נטען, כי מצבם הכלכלי של המבקשים ושל המשיבה הפורמלית קשה, עסקיהם נקלעו לקשיים חמורים ונפתחו נגד כשבעים וחמישה תיקי בית משפט והוצאה לפועל. כן נטען, כי בתקופה האחרונה לא משכו המבקשים לעצמם משכורות מהחברה, ומנגד נדרשו להוצאות רבות למימון הסדרי פשרה, תשלומי שכר טירחה לעורכי דין וכדומה. לדבריהם, ניסו המבקשים לגייס את הכסף להפקדת הערבון בדרכים שונות, בין היתר בנסיון לממש ציוד, אך המחיר שניתן היה להשיג תמורתו היה כעשירית מערכו. בלית ברירה החליטו המבקשים ללוות כסף להפקדת הערבון מאימם הקשישה.

אין בנימוקי המבקשים כאמור כדי להצדיק את הימנעותם מהפקדת הערבון:

המבקשים טוענים, כאמור, כי בתקופה הרלוונטית מימנו פעולות משפטיות אחרות. אין בפיהם הסבר מדוע נדחתה הפקדת הערבון בפני הוצאות ופעולות משפטיות אחרות שהמבקשים ביצעו בתקופה זו. מן ההסבר שנתנו נראה, כי למבקשים רכוש בעל ערך, אך הם לא מצאו לנכון לממש את רכושם לשם הפקדת הערבון במועד.

המבקשים אף אינם מסבירים מדוע לא הוגשה בקשת האורכה לפני תום המועד להפקדת הערבון, אלא רק כחודשיים וחצי לאחר מכן.

הלכה היא, כי מי שמגיש בקשה להארכת מועד לאחר שערעורו כבר נרשם לדחיה על ידית בית המשפט, צריך לאזן את מחדלו בתצהיר בו ינתן הסבר מספיק למחדל זה. בש"א 3780/98, גיא רוזן נגד כפר הריף כפר שיתופי להתישבות , תקדין עליון 98(3) 1521). בנסיבות העניין, אינני סבורה כי תצהיר המבקשים מספק הסבר מספיק לאיחור.

זאת ועוד: גם לגופו של עניין, פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא מנומק ומפורט, ולכאורה נראה כי הסיכוי שתינתן למבקשים רשות לערער עליו, וכי ערעורם יתקבל, אינו גדול.

נוכח כל האמור, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.

בהתאם לתקנות 404(ב) ו431- לתקנות הנ"ל, נדחית הבקשה לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון.