ע"א 6414/98 משה מור נ. פלסטין פלנטיישנס בע"מ

1.ביום 31.1.99 נשלחה אל בא-כוח המערערים הודעה, כי הערעור נרשם לדחיה עקב אי הפקדת ערבון, בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). למערערים ניתנה אפשרות להגיב להודעה תוך חמישה ימים.

ביום 7.2.99 התקבלה הודעת המערערים, בה נטען כי בבית המשפט הופקד כתב ערבות מאת בנק כללי לישראל בע"מ עוד ביום 26.10.98. בנוסף, הודיעו המערערים, הוגשה מטעמם בקשה להמרת הערבון בערובה, וביום 14.12.98 התקבלה הבקשה והותר להם להמיר את הערבון בערבות צד ג', תוך חמישה עשר יום. עקב טעות לא הופקדה ערבות זו בבית המשפט, ולפיכך צורף כתב ערבות להודעת המערערים.

2.בהחלטה מיום 10.2.99 כתבתי, כי לכאורה נראה שכתב הערבות מאת בנק כללי לא הופקד בתיק זה, מאחר שמספר התיק ושמות בעלי הדין שבכתב הערבות לא תאמו את נתוניו של ערעור זה. על כך איפשרתי למערערים ולמשיבות להגיב.

על כך השיבו המערערים בתגובה מיום 2.3.99, ולאחר מכן הגישו, ביום 15.3.99, תגובה מפורטת יותר ובקשה להארכת מועד; היא הבקשה נושא החלטה זו. המשיבות מצידן הגישו תגובה מפורטת, בה ביקשו לדחות את הערעור בשל אי הפקדת ערבון, וכן ביקשו שלא לקבל את בקשת המערערים להארכת המועד להפקדת הערבות.

אף על פי שראוי היה להגיש את הבקשה להארכת המועד מלכתחילה, ולמצער בתוך המועד שנקצב להגשת התגובה, לא מצאתי לנכון לדקדק עם המערערים בעניין זה. כיוון שבפועל הוגשה הבקשה לפני מתן ההחלטה בתיק זה, החלטתי להתייחס אליה לגופה. עם זאת, איפשרתי למשיבים להגיב אף לבקשה זו.

3.מכתבי בי-דין שהגישו המערערים עולה כי כיום אף הם מודים שהערבות מאת בנק כללי איננה ומעולם לא היתה, בגדר ערבון בערעור זה. מדובר בערבות שהופקדה בתיק אחר, על ידי המשיבים

כאן, ולא על ידי המערערים, אשר נועדה להבטחת הוצאות המערערים כאן, שהיו המשיבים באותו הליך של בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין עיכוב ביצוע.

ברור גם, כי המערערים לא הפקידו את הערבות שהותר להם להפקידה במועד, ורק לאחר קבלת התראת בית המשפט לפי תקנה 431, ולאחר קבלת ההחלטה הנוספת מיום 10.2.99, ביקשו לראשונה הארכת המועד להפקדתה. המערערים צירפו, אמנם, כתב ערבות כבר לתגובה שהוגשה ביום 7.2.99, אך זאת לאחר המועד שנקצב להפקדתה.

לאחר חלוף המועד, וכל עוד לא הוארך, אין בהנחת הערבות במזכירות בית המשפט משום הפקדה כדין (ראו: בש"א 2511/90, צבי רום נגד עזבון המנוח אברהם שריער , פ"ד מד(3)589; רע"א 3432/93, משה אפרים נגד אבני ארנון , תקדין עליון 95(1) 337).

4.התוצאה היא, איפוא, שהמערערים לא הפקידו ערבון כפי שנדרשו מלכתחילה, ואף לא הפקידו ערבות כפי שהותר להם בהחלטה מיום 14.12.98. השאלה העומדת בפני היא האם יש מקום להאריך את המועד ולהתיר למערערים הפקדת ערבות זו באיחור.

5.תקנה 431 לתקנות קובעת, כי כאשר לא קויימה הוראה בדבר ערבון או ערובה "יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם". משננקט הליך זה של רישום לדחיה, אין דינו של המועד שנקבע להפקדת ערבון כדין מועד אחר שנקבע על ידי בית המשפט, אשר ניתן להאריכו לפי שיקול דעת בית המשפט, בהתאם לתקנה 528 לתקנות הנ"ל. אמנם רישום התיק לדחיה אינו בבחינת סוף פסוק, אולם הנטל הרובץ על כתפי המערער להראות שאין מקום לדחות את ההליך כבד מזה שהיה מוטל עליו אילו ביקש מלכתחילה הארכת מועד.

6.יישומה הנכון של תקנה 431 נדון רבות בבית משפט זה, ובפסקי דין אחדים שניתנו בשנים האחרונות הוגדרו השיקולים שיש להביא בחשבון בקביעת האיזון שבין הארכת המועד להפקדת ערבון לבין דחיית ההליך, בבש"א 3780/98, גיא רוזן נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521, 1522, קבע בהקשר זה כבוד המשנה לנשיא ש' לוין:

"אי אתה יכול, איפוא, לשקול את תוצאותיו של מחדל דיוני ללא בדיקה של האינטרסים השונים המעורבים בנשוא הדיון. בסוגיה שלפנינו האינטרסים הבאים בחשבון הם שלושה: של המערערים, של המשיבה מספר 1, ושל הציבור.

מבחינת המערערים , אין ספק בדבר שלהם אינטרס לגיטימי להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי....

מבחינת המשיבה 1 , אין כל אינטרס לגיטימי לדחיית הערעור. כל מטרתה של הפקדת הערבו ן היא להבטיח את הוצאותיה, ומטרה זו הושגה עם הפקדת הערבון, אם גם ההפקדה נעשתה באיחור; ויצויין שההפקדה בוצעה ללא שהמשיבה מספר 1 נקטה יוזמה להביא לדחיית הערעור על יסוד תקנה 431, ועל עמדתה המתנגדת לשמיעת הערעור אפשר להגיד, מה שנאמר בע"א 3857/96:

'המשיבה לא הצליחה להעמיד... כל אינטרס בעל משמעות לסתור, מלבד האינטרס להכשיל את תובענתו של המערער, ללא כל טעם של ממש.

מבחינת הציבור

עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל; לפיכך שומה על המבקש בדרך כלל, להגיש בקשה להארכת המועד, הנתמכת בתצהיר מפורט, כדי לאזן את מחדלו . במה דברים אמורים? כאשר המשיב עומד על זכויותיו ודורש לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת הערבון, או כאשר הרשם כבר מחליט לקבוע את הערעור לדחיה על יסוד תקנה 431 ...' " (ההדגשות שלי - ח.מ.ק.).

7.פסק הדין קובע, איפוא, נקודת איזון בין שני הקטבים; מחד גיסא הנטיה לדון לגופם של דברים ולא להקריב את המהות על מזבח הפרוצדורה, כאותו משל ידוע של מיטת סדום, ומאידך גיסא הצורך להקפיד על סדרי הדין, המהווים בסיס לעבודה תקינה.

בהתאם לאיזון שנקבע, יש להבחין בין מצבים בהם טרם נעשה דבר באשר לאיחור בהפקדת הערבון, בהם ייטה בית המשפט להעדיף את עניינו של המערער לקיום דיון בעניינו ולהאריך את המועד להפקדת הערבון, לבין מצבים בהם נעשו פעולות כלשהן, בין מטעם הצד שכנגד ובין ביוזמת בית המשפט, בהם מוטל על המערער נטל כבד יותר להצדיק את איחורו. (ראו הבחנה זו גם בבש"א 2281/98, כוכבה יצחקוב נגד מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ , תקדין עליון 98(2) 544; וכן, בין היתר: רע"א 589/99, יונתן כספי נגד צבי צרפתי ושות' , תקדין עליון 99(4) 146; רע"א 103/99, רא"מ מהנדסים קבלנים בע"מ נגד עמותת שכונת קוטג'ים בשועפאט ואח' , תקדין עליון 99(3) 434; ע"א 4833/98, יונה מרכז רפואי בע"מ נגד עיתון "העיר" , תקדין עליון 99(3) 1230).

8.כאמור לעיל, כדי לאזן את המחדל שבאיחור, על הבקשה להארכת המועד להיתמך בתצהיר מפורט, המבהיר את סיבת האיחור (בש"א 3780/98 הנ"ל).

לבקשה להארכת המועד המונחת בפני לא צורף כל תצהיר. גם כתבי הטענות הנוספים שהגישו המערערים לא נתמכו בתצהיר. כל שנאמר בהם הוא, כי נפלה טעות אנוש, טעות טכנית, טעות פרוצדורלית וכיוצא באלה. אולם לא הובהר, לא בתצהיר ואף לא בבקשה, מהי אותה טעות וכיצד ארעה.

המשיבים, בבקשה לדחיית הערעור, טענו כי היה על המערערים לצרף תצהיר משלים לבקשת הארכת המועד, אולם גם לתגובה שהגישו המערערים לאחר מכן לא צורף תצהיר. (לאפשרות להסתמך על תצהיר שניתן במועד מאוחר יותר, ראו ע"א 3857/96, יוסף שגיא נגד תעשיות רוגוזין בע"מ , תקדין עליון 98(2) 1806).

9.אותה "טעות אנוש" שהמערערים טוענים לה אינה ברורה כלל וכלל: לא ברור האם סברו המערערים כי אין צורך בהפקדת ערבון, שמא טעו לחשוב כי הערבון כבר הופקד, או אולי סבור היה מי מהם כי חברו מטפל בדבר.

על פני הדברים לא נראה כי כתב הערבות אשר המערערים טענו מלכתחילה שהפקידו, הוא הגורם לטעות שכן הוא נושא מספר תיק שונה, ואף הופקד על ידי המשיבים ולא על ידי המערערים. יתר על כן: נראה כי המערערים, אשר ביקשו להתיר להם להפקיד ערבות במקום ערבון, כלל לא פעלו לקבלת ערבות בנקאית, כך שלא ברור כיצד יכלו לטעות ולחשוב כי הפקידו ערבון בקופת בית המשפט.

יוצא, איפוא, שבנסיבות העניין הצורך בתצהיר אינו עניין פורמלי גרידא. תפקידו של התצהיר להבהיר מהי הטעות שגרמה לאיחור. הטענות הכלליות בדבר "טעות אנוש", "טעות טכנית" וכדומה אינן מבהירות דבר.

היתרון הנוסף שבצירוף תצהיר נובע מכך שהמצהיר על העובדות, המוזהר בדבר מעמדו המשפטי של התצהיר, נושא באחריות אישית לעובדות המתוארות בו. ואילו כאן, גם הנימוקים החלקיים שבבקשה, לוקים בחסר בכך שאין אדם כלשהו המעיד על אמיתותם.

יתכן שהטעות שארעה במקרה זה מקימה עילה מספקת להארכת המועד להפקדת הערבות. אולם, על מנת שניתן יהיה לקבוע כך, היה על המערערים לפרט בתצהיר מהי אותה טעות. פירוט כזה לא ניתן, ובהיעדרו אין מנוס מדחיית הבקשה.

10.סיכומו של דבר, אני קובעת כדלקמן:

המערערים לא הפקידו ערבון או ערבות במועד. הערבות שהופקדה באיחור וללא נטילת רשות הופקדה שלא כדין, ויש להתעלם ממנה.

הבקשה להארכת המועד אינה מפרטת את הגורם לאיחור ואת ההצדקה למתן האורכה, ודינה להידחות.

בהתאם לתקנה 431 לתקנות הנ"ל, אני דוחה את הערעור.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום המצאת ההחלטה למערערים ועד לתשלום בפועל.